א. "שתיק רב"

הכלל: כאשר ישנה בגמרא שאלה ללא תשובה עליה, מלמד הדבר על עומק שיש בדברים, שאין דרך לאומרו בסגנון התלמוד, ועל כן לא ניתנה תשובה לשאלה זו.

 

ב. קשר בין הדין לדרך בה הוא נלמד

הכלל: יש קשר בין המידה (ממידות שהתורה נדרשת בהן) שבה לומדים את הדין, למהותו של הדין ותוכנו.

 

ג. מחלוקת שאינה סימטרית

הכלל: דעות החכמים החולקים עומדות, בדרך כלל, זו מול זו. כאשר אין הדבר כן – עלינו להעמיק בלשון חכמים וכך לעמוד על שורש העניין.

 

ד. משנת תנאים

דרך הלימוד: יש לעסוק בדברי התנאים השונים בנושא הסוגיא, במשניות, בתוספתות ובמדרשי ההלכה, ומתוכם לשוב אל הסוגיא ולעמוד על פרטיה.

 

ה. סדר פרקי המסכתות

דרך הלימוד: הסדר שבו סידר רבי את פרקי המסכת מלמד על משמעותם הפנימית של נושאי הפרקים.

 

ו. דבר שלא במקומו

דרך הלימוד: גדר מרכזי בנושא מסויים שאיננו מופיע בסוגיות העיקריות של הנושא – יש בזה מקום לעיון.

 

ז. כללים ופרטים

הכלל: יסודות מהותיים בתורה עשויים לבאר כמה סוגיות. יש להעמיק במקורם הרוחני, ומתוך כך בפרטי הדינים המתבארים מתוכם.

דוגמאות ליישום:

ז 1. חלק הכלל בממון

ז 2. האדם גופו וממונו

 

ח. נשמת התורה

הכלל: הנגלה שבתורה הוא לבוש לנסתר, והנסתר בונה ומחיה את הנגלה.

דוגמאות ליישום:

ח 1. מקורות פנימיים לסוגיות

הכלל: הנסתר הוא מקורו הרוחני של הנגלה, ומקורות מן החכמה הפנימית שופכים אור על סוגיות ומבארים את משמעותן.

ח 2. יחס הנגלה והנסתר

דרך הלימוד: הנגלה דן בדרך התגובה המתאימה למציאות, והנסתר מברר את מקורה הרוחני של המציאות, מדוע היא בנויה כפי שהיא.

ח 3. תפוחי זהב במשכיות כסף

הכלל: קושיות רבות בסוגיה הן כחורים דרכם ניתן להציץ פנימה אל העומק הפנימי. דיוק בפשט מוליך אל הסוד.

המדרש והזוה"ק לפרשת "ויגש"

ח 3 א. מושגים ומשפטים מיוחדים

הכלל: יש לשים לב לביטויים מיוחדים בלשון הגמרא, ולעמוד על העומק הגנוז בהם.

 

ט. אימתי הלכה כירושלמי?

הכלל: הרמב"ם פוסק כירושלמי כאשר המימרא בבבלי נאמרה בדורות שהיו בהם שמדות, שאז התלמוד הירושלמי מבורר יותר.

 

י. בבלי וירושלמי?

הכלל: הירושלמי מקצר יותר מן הבבלי בגלל קישורו אל הנבואה.

דילוג לתוכן