כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

כתובות ק"ה (ע"א) - לימוד מקל וחומר

כתובות ק"ה (ע"א):

תנו רבנן כי השוחד יעור עיני חכמים קל וחומר לטפשין ויסלף דברי צדיקים קל וחומר לרשעים מידי טפשים ורשעים בני דינא נינהו אלא הכי קאמר כי השוחד יעור עיני חכמים אפילו חכם גדול ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב ויסלף דברי צדיקים אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת.

נחלקו ראשונים בביאור הגמ' אם אכן הקל וחומר נשאר למסקנה או לא. עיי' תוד"ה אפילו צדיק גמור שהביא בשם רשב"ם שאין הק"ו מן הברייתא, והגמ' דוחה את ההבנה שיש קל וחומר.
וזה תימה גדולה שהברייתא מעתיקה הפסוק וכל חידושה הוא רק הקל וחומר. בלעדיו יש כאן רק ציטוט של פסוק ועל כן תמוה מאד לומר שאין הקל וחומר מן הברייתא וצ"ע.
על כל פנים רש"י ותוס' למדו שיש קל וחומר שאם חכמים שנוטלים פעם ראשונה כשהם עצמן חכמים לא הושפעו מן השחד, ומכל מקום הוא מעוור עיניהם, קל וחומר לטפשים שכבר לקחו שוחד שיעוור עיניהם מראות דין אמת.
נראה שאדרבה לשון הברייתא היא בסתם: כי השחד יעוור עיני חכמים קל וחומר לטיפשים מבלי להיכנס באיזו אוקימתא חל הקל וחומר, יש כאן ענין עקרוני שיש ק"ו מחכמים לטפשים.
יש להבין לשון חכמים וטפשים בדברי חז"ל.
נראה שהטפש הוא הרואה רק את החיצוניות ועל פיה שופט הוא את המציאות. החכם רואה את פנימיות המהלכים והם הקובעים את דעתו על המציאות.
עי' בדברי השל"ה1 על לשון הירושלמי בהגדה של פסח בדיבור "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה" שלשון הירושלמי היא חכם, טיפש, רשע ושאינו יודע לשאול. הטיפש הוא השואל "מה העדות והחוקים" ועונים לו "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן". ולשון השל"ה:

כבר ביארתי, החכם שבארץ ישראל הוא בסודות התורה ומועט הוא בפלפול ההויות (דאביי ורבא), והחכם שבבבל להיפך.

יש כאן כיוון כללי של ראיה חיצונית של הטיפש, לעומת ראייה פנימית של החכם שהיא שגרמה להבדל שבארץ ישראל מבט פנימי הוא אל סודות התורה ובבבל הוא מבט אל הלכותיה.
אבל יסוד הדברים שווה.
אף בסוגיין, אם השוחד מעוור עיני חכמים שאינם מושפעים מחיצוניות, קל וחומר שמשפיע על טיפשים שכל מבטם נובע מהסתכלות חיצונית, והדבר בודאי ישפיע עליהם.
נראה שמבחינת הנהגת הקל וחומר הוא בבחינת פנים ואחור.
החכם והצדיק הם בוחרים בטוב בבחירתם החפשית הנקיה מכל תערובת של השפעה חיצונית. זו בחינת פנים.
הטפש והרשע הם מושפעים מהסביבה והחלטתם וראייתם את המציאות נובעת מהשפעות חיצוניות. בעבורם נעשו ה"סקרים" בעולם ה"מנבאים" את התנהגות האנשים על פי נתונים חיצוניים.
החכם והצדיק הם אלו שאי אפשר לנבא את התנהגותם והחלטתם, שכן היא באה בבחירה שלהם. הם הם אחוזי הסטיה של הסקרים שאינם מדוייקים בכל מלא האמת...
ועי' מש"כ במסכת פסחים צ"ט בענין חכמים וטיפשים.






1 מסכת פסחים (דרוש ג' לשבת הגדול).






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.