כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

נדרים ע"ד (ע"ב) - לימוד מקל וחומר

נדרים ע"ד, במשנה:

אמר ר"א מה אם אשה שקנה הוא לעצמו הרי הוא מיפר נדריה אשה שהקנו לו מן השמים אינו דין שיפר נדריה.

ובהמשך הגמרא שם בע"ב אחר שהעמידה הגמ' דברי רבי אליעזר בשעשה בה מאמר, מביאה הגמ' את המשנה הנ"ל ושואלת:

ואי בשעשה בה מאמר, קנה לעצמו הוא?

ועונה הגמ':

שקנה לעצמו על ידי שמים.

ובהמשך הביאו ברייתא שמביאה מח' ר"א, ר"ע ור"י ושם אמרו:

אמר רבי אליעזר ומה אם אשה שאין לו חלק בה עד שלא תבא לרשותו, משבאת לרשותו נגמרה לו, אשה שיש לו חלק עד שלא תבא לרשותו, משבאת לרשותו אינו דין שתגמור לו.

וכתב הרמב"ם בפירוש המשניות:

מאמר רבי אליעזר אמנם הוא ביבם שעשה מאמר ביבמתו, לפי שר' אליעזר סובר דעת בית שמאי בכל דבריו כמו שביארנו כמה פעמים באמרם רבי אליעזר שמותי. ובית שמאי אומרים מאמר ביבמה קונה קנין גמור.

דנו רבים בביאור שיטת בית שמאי בהלכותיהם וגזרותיהם, ואף ביחס לשיטת בית הלל.
עי' במאמרו של הרב זוין בספרו לאור ההלכה "לשיטות בית שמאי ובית הלל".
נראה שחלק נכבד מדברי ב"ש וב"ה יתבאר בעיקרון אחד שהוא יסוד שיטתם.
בית שמאי אומרים שמים קדמו וב"ה אומרים ארץ קדמה.
אפשר לראות את הארץ כמציאות שהולכת ומתרחקת ויורדת מן השמים. השמים תחילה וההמשך הוא ירידה, ואפשר לראות את הארץ כהולכת ומתקרבת לשמים, למציאות הרוחנית העליונה. ההתחלה בארץ והמציאות הולכת ומתפתחת ומתקדמת לשלימותה השמיימית.
לב"ש פוחת והולך ולב"ה מוסיף והולך.
שרש ב"ש בגבורות עליונות. מבטם הוא של מידת הדין הרואה את הארץ כמגמה של ירידה. שרש ב"ה בחסדים עליונים. מבטם הוא של מידת החסד הרואה את הארץ כמתקדמת והולכת בשפע גדול של רוחניות.
מיסוד שיטתם הרוחנית נגזרת גם שיטתם ביחס לפעלם של בני אדם.
ב"ה נותנים אמון במעשה האדם ובפועל ידיו. "ברוך ה' יום יום" הם יאמרו על כל יום ויום מתוך הבנה שיש משמעות לפעולת האדם ולשותפתו בהתקדמות העולם.
ב"ש רואים את מעשה אדם כרחוק ממעשה שמים ועל כן חוששים הם שמא יפגום במעשיו וימשיך להעצים את ירידת העולם.
על כן גוזרים ב"ש גזירות מתוך חשש קלקול וב"ה מקלים בגזירותיהם מתוך אמונם באדם ובעולם המעשי.
נראה ששיטת רבי אליעזר תובן מתוך שיטת בית שמאי.
מעשה אדם וקשר שיוצר אדם קלוש הוא ביחס למעשה שמים וביחס לקשר שבא מן השמים. כשאדם מקדש אשה בעלמא, זה קשר שנעשה בידי אדם ואינו נחשב לקשר אמיתי ויציב, לעומת קשר שבא מן השמים כמו יבם הקשור ליבמתו בקשר המחוייב מן התורה.
על כן למד רבי אליעזר קל וחומר. אם קשר של ארוס לארוסתו מאפשר לו הפרת נדריה (בשותפות האב) אף כי הוא קשר שנוצר בידי אדם, קשר יבם ליבמתו, אינו דין שאפשר לו להפר נדריה? הרי קשר של שמים הוא.
אף מאמר שקונה לבית שמאי, פועל כיון שממשיך הוא את הקשר שבא מן השמים "שקנה לעצמו על ידי שמים".
לכן אשה שיש לו חלק בה, על ידי שמים, עוד קודם שבאת לרשותו, הקשר אליה חזק יותר מקשר לאשה שאין לו חלק בה קודם שבאת לרשותו וכל הקשר נוצר רק בידי אדם.
בהנהגת קל וחומר יש לומר שקשר שייך למידת החסד והרחמים ובוודאי קשר של שמים שייך להנהגה זו. על כן קשר של יבם נבחן כקשר חזק שהנהגתו הנהגת שמים שהם בבחי' מידת הרחמים ודו"ק.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.