כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

נדרים ס"ב (ע"א) - לימוד מקל וחומר

נדרים ס"ב (ע"א):

ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם קל וחומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה כיון שפרצום נעשו חול נעקר מן העולם דכתיב בה בליליא קטיל בלשצר המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם על אחת כמה וכמה.

מלשון הגמרא "נעקר מן העולם" ו"כתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם" יש ללמוד שעומק הענין הוא הנהגת הנצחיות והנהגת הזמן.
עיקר תפקידו של האדם לעשות מהזמן נצחיות1 והוא על ידי שמקדש מעשיו בתורה ומצוות.
הקדושה היא נצחית כדברי הגמ' סנהדרין צ"ב (ע"א):

תנא דבי אליהו צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימין.

וכלשון השם משמואל2:

דהנה אמרו ז"ל (מגילה כ"ו ע"ב) תשמישי קדושה נגנזין ותשמישי מצוה אחר זמן מצותן נזרקין. והטעם מפני שקדושה היא נצחית שנשארת לעולם וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין צ"ב.) מה קדוש לעולם קיים, וע"כ אף לאחר זמן מצותן עדיין קדושתן עליהם ונגנזין

הנהגת הנצחיות היא בחי' ימין שהוא בהתפשטות מכח האין סוף ברוך הוא. ההנהגה הזמנית היא בחינת צמצום ודין "שאור אחד מעכב על חבירו". הדברים שייכים למידת קל וחומר שהיא, לפי האר"י, כשחלק מהעולם מונהג בדין וחלק ברחמים. אף כאן יש את הנהגת הרחמים שהיא הנצחיות ויש את הנהגת הדין שהיא ההנהגה הזמנית. הדברים הקשורים לזמן הם זמניים ועל כן הכליון והחדלון הוא חלק מתכונתם.
כלי הקדש, אף שקדושים הם, מכל מקום יכולים לבוא לידי חילול "באו פריצים וחללוה", ואעפ"כ שנתחללו, המשתמש בהן לחולין נעקר מן העולם כמו שארע לבלשצר, קל וחומר לכתרה של תורה, שהיא נצחית וקיימת לעולם, וקדושתה אינה מתחללת, שבודאי המשתמש בו – בכתר תורה – לשימוש של חולין לעניינו האישיים, שחלילה ייעקר מן העולם.
המשתמש בדבר קדוש לצורך חולין עוקר אותו משרשו הנצחי ומביאו להנהגת הזמן וזה מה שגורם לו להיעקר מן העולם. אם המשתמש בכלי קדש שאינם כ"כ נצחיים, כבר נעקר מן העולם, ק"ו להשתמש באור התורה הנצחית לחולין שעוקרו. משרשו שייעקר אף הוא חלילה מן העולם.







1 עי' אדיר במרום ח"א - בפלגותא דשערי אזל חד אורחא:
"... ולכן אפילו עתה שהוא שליטת הזמן, צריך שיהיה שליטת הנצחיות, אך שיהיה נעלם שלא ינהיג, אלא שיהא נמצא, להיות נקבעים בו התיקונים שיתגלה אחר כך בסוף הזמן. וזה סוד, צדקתו עומדת לעד (תהלים קיא, ג), כי כל המעשים טובים הולכין ונקבעים במציאות הנצחיות להתגלות אחר כך.
... והוא סוד חיבור הנהגה הנצחיות בהנהגת הזמן. כי כבר שמעת, איך הנהגת הזמן נמשכת מהנהגת הנצחיות, שהיא עיקר הבריאה. אך הנהגת הנצחיות עומדת ליתקן מכח הנהגת הזמן, בקבלה מן הזמנים המעשים הנעשים בהם לקבוע אותם בנצחיות כמ"ש. והנה בהיות הנהגת הזמן מתחלפת בסוד זמן, שאור אחד מעכב על חבירו, הנה לא תמצא בזמן אחד אלא הארה א'. אבל כבר שמעת איך אין שום פעולה נאבדת, בין התיקון שקודם הקלקול, ובין התיקון שלאחר הקלקול, ובין הקלקול שלאחר התיקון, ובין הקלקול שקודם התיקון. כי לכולם יש פעולה מיוחדת שונה מחבירתה. על כן כל הזמנים בכל פעולותיהם נקבעים כולם בנצחיות. והוא סוד, כי אין שכחה לפני כסא כבודך, כמפורש במקום אחר.
... כי הלא כבר שמעת כי הנצחיות נבנה על פי הכנות האלה של כל הזמנים".
2 מקץ חנוכה על ח'.






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.