כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

סוטה כ"ח (ע"א) - לימוד מקל וחומר

סוטה כ"ח (ע"א):

מה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה מכאן אתה דן לשרץ ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון עשה בה ספק כודאי שרץ שעשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון אינו דין שיעשה בו ספק כודאי.

למדנו שבסוטה אסורה מספק, שהרי משקין לברר הספק ואם אינה שותה אסורה מספק (עי' רש"י).
הקל וחומר הוא אפוא, שבאיסור אשת איש אינה אסורה לבעלה אם נאנסה, וכן אם נתכוון לאשתו ונזדמנה לו אשת איש בשוגג שהיא סבורה שזה בעלה והוא סבור שהיא אשתו (עי' רש"י), ואעפ"כ, בספק אסורה. מכאן למדנו שהאונס והשוגג קלים יותר מספק, שכן אין באיסור אשת איש דין אונס ושוגג.
אנו מתנהגים במידת הרחמים ואיננו אוסרים אישה לבעלה ואף על פי כן בספק דיינינן ליה במידת הדין. שרץ שמטמא בשוגג ובאונס, והוא במידת הדין יותר מאיסור אשת איש, קל וחומר שיהיה אסור בספק.

סוטה חייבת רק במזיד, ולא עשה הכתוב אונס ושוגג כרצון וכמזיד. מכאן שסוטה יש בה בחינה של דין ב"גברא" לקולא, שאם אין רצון שהוא דין באדם, אין איסור.
לעומת זאת שרץ הוא ב"חפצא" שלא דיינינן במצב האדם אם יש רצון או לא, ואזלינן לחומרא לעומת סוטה שמקילינן בזה.
ה"ספק" אף הוא יסודו בגברא שהרי אין חפצא של איסור ורק אנחנו מחמירינן בספק סוטה אף שהקלה התורה על השוגג והאונס, קל וחומר לשרץ שנדון בו הספק כודאי ונדונו כטמא, שהרי אפי' על שוגג ואונס מחמירינן ביה והרי הוא מונהג במידת הדין לעומת סוטה שיש בה קולא באונס ושוגג.
יסוד הקל וחומר הוא בזה שגם סוטה נידונת כטומאה ולא רק כאיסור אישה לבעלה ולכן לומדים ממנה טומאת שרץ. אכן התורה מכנה איסור סוטה כטומאה ולכן ילפינן שרץ מינה שכן שניהם – השרץ והסוטה – נמצאים על "סולם" הטומאה.

סוגיא זו היא המקור להלכה שספק טומאה ברשות היחיד טמא וברשות הרבים טהור.
תוס' מביא ירושלמי (והוא מתוספתא) ששאלו את בן זומא מדוע ספק טומאה ברה"ר טהור ותשובתו:

מצינו שהציבור עושין את הפסח בטומאה בזמן שרובו של ציבור טמאים אם טומאה ודאית הותרה לצבור ק"ו לספק טומאה.

היינו שרשות הרבים זו בחי' של ציבור ועל כן ספקה טהור, שהנהגת הרבים בטומאה היא להקל ולטהר.

אמר רבי ישמעאל ק"ו
הכהונה נבחנת כמידת החסד והרחמים. על כן הקשור לכהונה נבחן כרחמים והאיסור בעניינים של כהן נבחנים כמידת הדין.
מצינו שגרושה אסורה לינשא לכהן ואעפ"כ מותרת בתרומה אם בת כהן היא וזרע אין לה. סוטה שאסורה בתרומה הרי מידת הדין פועלת בה יותר ק"ו שנאסרה לינשא לכהן שהוא חמור שאפי' בגרושה אסור.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.