כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

ברכות (מ"ח ע"א) - לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה


הקשר בין הדין הנלמד למידה קל וחומר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.

ברכות מ"ח ע"א:

ואין לי אלא ברכת המזון ברכת התורה מנין אמר ר' ישמעאל ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עולם הבא לא כל שכן.
רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל אינו צריך הרי הוא אומר (דברים ח) על הארץ הטובה אשר נתן לך ולהלן הוא אומר (שמות כד) ואתנה לך את לחות האבן והתורה והמצוה וגו'

יש בגמ' ק"ו וג"ש. שניהם בשם ר' ישמעאל.
נראה שיש כאן שתי התייחסויות לקשר שבין המזון לבין התורה.
הק"ו מבליט את השינוי שביניהם. מזון - חיי שעה, תורה - חיי עולם. אלו הנהגות שונות: הנהגת הזמן והנהגת עולם ונצחיות.
אם על חיי שעה מברכים על חיי עולם לא כ"ש.
הנהגת הזמן היא הנהגה השייכת למידת הדין (עי' אדיר במרום עמ' ק"י1). הזמן מחולק לחלקים ויש לו גבולות שהם ממידת הדין. הנהגת חיי שעה מצטמצמת, אפוא, לזמן מוגבל.
הנהגת חיי עולם שייכת למידת הרחמים. זו הנהגה שאינה מצטמצמת לשעה אלא מתפשטת לעולמות עליונים.
אם על חיי שעה יש ברכה שהיא הודאה לה' על הטוב, קל וחומר שעל חיי עולם יש להודות ולברך.

בג"ש אנו מבליטים את השווה שבין מזון לבין תורה.
את שניהם נתן לנו הקב"ה. מצד הנותן אחד הם, השינוי הוא במקבלים. כשמברכין על הנתינה שוים הם ונלמדים בגזירה שוה, נתינה נתינה, "על הארץ הטובה אשר נתן לך" "ואתנה לך את לוחות האבן" וגו'.
כן לשון רמ"ק (בשער מצוות וכלים פי"ז):

...אלא הכל דבר אחד כדמיון ניצוץ השמש המאיר דרך העששיות. כי עם היות שאור המאיר דרך העששיות האחת הוא אדום והמאיר דרך האחרת הוא ירוק עם כל זאת לא נכחיש ששתי האורות הם אור אחד מיוחד והשנוי נמשך משנוי העששיות.
וכן לענין הנשמה שהכל אור אחד מיוחד ואף אם תשתנה הוא מפני הספירות וא"כ הנשמה סלקא ונחתא וקיימא בסליקו ששתיהן מתעטרות כחד והכל מיוחד בא"ס. ועם היות שנאמר שהאור אחד מיוחד. לא נכחיש שהאור המאיר דרך הכתר הוא מדרגה ראשונה והאור מתגלה שם תכלית המעלה. וכאשר תרד האור מאת פני הא"ס כן תרד פלאים לפי ירידת המדרגות מעילה לעלול. ועם כל זאת טעם השתנות הוא מפני המסכים והעששיות המעבים את האור ומחשיכים אותו והוא מקרה אליהם לא עצם.

אף שהשפע הבא מלמעלה אחד הוא והנתינה משותפת לכל, מכל מקום אנו מבחינים בשינויים המתגלים בנבראים. השינויים הם מצד הכלים המקבלים ולא מצד הנותן. המקור השוה לתורה ולמזון מביא ללימוד מגזירה שוה. יש במקור בחינה של מיזוג בין הדברים השייך במיוחד למידת גזירה שוה כדברי האר"י.






1 "נמצא שהזמן נקבע בנקודים בסוד השבירה כנ"ל, מה שאין כן באורות שלמעלה מהם שאין הזמן נמשך מהם", עיי"ש.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.