כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

פסחים ע"ז (ע"ב) - לימוד מקל וחומר


פסחים ע"ז (ע"ב):

ורבי יהושע אין הבשר מותר באכילה עד שיזרק הדם קל וחומר הוא ומה אימורין דכי ליתנהו לא מעכבי כי איתנהו מעכבי דם דכי ליתיה מעכב כי איתיה לא כל שכן דמעכב ורבי אליעזר מילתא דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא ורבי יהושע כל היכא דאיכא למדרש דרשינן.

הפסוק בו נחלקו ר' יהושע ור' אלעזר הוא (דברים י"ב כ"ז):

ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך והבשר תאכל.

ר' יהושע למד שהפסוק בא ללמדנו שאם אין בשר אין דם שהרי כתוב "הבשר והדם" ובהמשך גם "ודם זבחיך ישפך... והבשר תאכל", שני חלקים אלו בפסוק מלמדים על תלותו של הדם בבשר וצריך את שניהם ללמדנו שזה הדין הוא גם בעולה וגם בשלמים.
הדין שאין הבשר מותר באכילה עד שייזרק הדם, אותו לומד ר' יהושע מקל וחומר מאימורין.
רבי אליעזר לומד דם אע"פ שאין בשר מן הפסוק "הבשר והדם" ומההמשך "ודם זבחיך ישפך... והבשר תאכל" הוא לומד שאין הבשר מותר עד שיזרק הדם. ואף שאפשר ללמוד דין בקל וחומר, "מילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא" ולר' יהושע, אף שטרח וכתב קרא מ"מ "כל היכא דאיכא למדרש דרשינן".
לדם הקל וחומר נראה, שהקל הוא האימורין, שהרי אינם מוכרחים ואילו הדם הוא חמור שכן הוא מוכרח וכל הכרח בא ממידת הדין1.
על כן מלמד ר' יהושע שאם אמרינן שהם קלין שהרי אם אינם מוכרחים ואם נאבדו אינם מעכבים את הקרבן, ואעפ"כ אם נמצאים הם מעכבים, דם שהוא דין שהרי מוכרח הוא ואם נאבד מעכב את הקרבן, קל וחומר שמעכב את הבשר כל זמן שלא נזרק.
לרבי אליעזר בקל וחומר זה אנו אומרים "מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לה קרא" סברת הענין שקל וחומר הוא שכל אנושי שקבעה אותו התורה כמידה שהתורה נדרשת בה, מידה זו אדם דן מעצמו והקל והחמור נבחנים בשכל אנושי.
יש דברים שביקשה התורה להחליט אותם ולהעלותם למעלה מהשכל האנושי.
זריקת הדם הוא אחד מהם.
בליקוטי הלכות לר' נתן תלמיד ר' נחמן בהלכות חלב ודם ה"ד2 מבואר ההבדל בין חלב לבין דם.
דבריו נסמכים על תורתו של ר' נחמן בליקוטי מוהר"ן "בא אל פרעה".
בתורה זו מבאר ר' נחמן ששתי מיני קושיות יש. יש קושיות שיש עליהן תשובה ועליהן נאמר "דע מה שתשיב" אלו שאלות המתעוררות ממפגש עם מורכבות החיים, העולם והאדם.
יש לעשות סדר במציאות וערכיה על מנת שתהיה תשובה המתיישבת על הנפש.
ויש קושיות שאין עליהם תשובה. אלו קושיות שנובעות מעצם הצמצום הראשון שצמצם המאציל א"ס ב"ה עצמו לתת מקום לקיומו של עולם. צמצום זה בעצמו הוא קושיא שאין עליה תשובה. האם ייתכן שיש מקום נפרד מאלוקות, והלא מהיכן יהיה לו חיות וקיום.
החלב הוא בחי' של שאלות שיש עליהן תשובה ועל כן נאכל הוא על ידי המזבח שהרי יש לו תיקון.
אבל הדם הוא בא ממקום של שאלות שאין עליהן תשובה ועל כן אינו נאכל ע"י המזבח כי אם נזרק "נוגע ואינו נוגע".
לתיקונו של הדם צריך את הכתוב שיעלהו לשורשו ולא די בשכל האנושי המתבטא בק"ו על כן בדין זה של זריקת הדם המאפשרת תיקון האכילה "טרח וכתב לה על קרא" על מנת לתקנה3.
לר' יהושע את הפסוק אנו דורשים ללמדנו שאם אין בשר אין דם וכו' והדין שאין הבשר מותר באכילה עד שייזרק הדם אנו למדים בקל וחומר.
לדבריו אין הדם בא ממקום של הצמצום הראשון שכולו נעשה על ידי המאציל העליון למעלה מטעם ודעת. הדם בא ממקום של הצורך בעבודת השם ובמסירות נפש לגבוה קודם שאנו דואגים לגוף ולכן אין לאכול קודם זריקת הדם. עניינו הוא דווקא עבודת האדם וחינוכו לראות נכון את ערכי המציאות4.
וכן כתב החינוך (מצוה תמ"ח):

שלא לאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמים...
משרשי המצוה לתת אל לבנו שראוי לנו להקדים לעולם תועלת נפשותינו לתועלת גופנו בכל דבר בעולם, על כן אין ראוי שיהנה הגוף באכילה טרם זריקת דמים שבאין לכפרה על הנפש.

וכן כתב השל"ה (פרשת ראה תורה אור א'):

ואסור לאכול קדשים קלים עד אחר זריקת דמן כי הדם הוא הנפש ואחר כך הותר להגוף להנות.

והרמ"א כתב בספר תורת העולה (ח"ג פרק כ"א):

ובהיות כי האדם נברא לעבוד את בוראו ולהשיב נשמתו אל מקום אשר חצבה משם והוא כענין זריקת הדם אל המזבח שהוא השבת הנפש לשרשה כי הדם הוא הנפש חוזר אל מקומו אשר לוקח משם והוא המזבח הידוע.

לר' יהושע אנו נדרשים לדרוש את הפסוקים ולהמשיך ולדרוש בקל וחומר.
דבריו מכוונים לאותם חלקים באדם ובעולם שעל האדם לתקנן וניתנו לו הכוחות לכך.






1 עי' במבוא לקל וחומר הכרח וחפש.
2 "על - פי התורה "ויסב אלקים וכו'" סימן סב, עין שם כל התורה. והכלל בקצור לעניננו, שעל - ידי אכילתם של ישראל נעשה יחוד קדשא בריך הוא ושכנתיה אפין באפין וכו', רק האכילה צריך להיות מאכל אחר שנתברר, כי מאכל שיש בו תערבת, על - ידי מאכל כזה אפשר לחטא. והברור של המאכלים הוא על - ידי אמונה, כי יש קשיות שאפשר לישבן וכו'. ויש קשיות שאי אפשר לישבן ולתרצם רק לעתיד וכו', רק להעמיד על אמונה. ואפלו הקשיות שיש עליהם תשובה לפעמים נסתמו שבילי השכל ואינו יודע להשיב וכו'. והתקון לזה הוא למוד הפוסקים וכו', אבל הקשיות שאין עליהם תרוץ אסור לאדם לעין בהם, רק לחזק עצמו באמונה. וכשיש לו אמונה בשלמות, יוכל להיות על - ידי אכילתו יחוד קדשא בריך הוא ושכינתיה וכו'. ולהשלים את האמונה וכו'.
3 דומה הדבר למה שכתב הכוזרי במאמר שני בתשובתו על הקרבנות ביחס שבין התמימות לחקירה. שאם יש שאלות צריך לענות עליהן כראוי שזו בחי' שאלות שיש עליהן תשובה אבל אם אינן מתעוררות א"צ להעירן. וזה דומה לחלב שאם לא נמצא לא מעכב ואם נמצא צריך להעלותו על המזבח כראוי".
4 נראה שלדעתו של ר' יהושע יש לדמות את החלב והדם לתיקון המידות ותיקון האמונה והשכל. המידות תלויות במציאות בה נמצא האדם ואם יהיה במקום בו אין אנשים לא היה ביטוי למידותיו זה דומה לחלב, שאם אינו נמצא לא מעכב זה בחי' דבר שבמקרה ולא בעצם. אבל הדם דומה לאמונה ושכל שבכל מקום ובכל מציאות הם קיימין. ועי' רמב"ם במו"נ בענין זה.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.