כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

יומא י' (ע"א) - לימוד מקל וחומר


יומא י' ע"א:

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום ר' יהודה ברבי אלעאי עתידה רומי שתפול ביד פרס קל וחומר ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים נפלו כשדיים ביד פרסיים מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסיים.
אמר רב עתידה פרס שתפול ביד רומי אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב בנויי ביד סתורי אמר להו אין גזירת מלך היא איכא דאמרי אמר להו אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא תניא נמי הכי עתידה פרס שתפול ביד רומי חדא דסתרי בי כנישתא ועוד גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין.

המקדש הוא חיבור אל השרש. מקדש ראשון נבנה על ידי ישראל וחיבורו אל השרש חזק הוא והכשדים החריבו המקדש וניתקו את חיבורינו אל הקדש.
פרס קשורים באופן מיוחד למקדש וזה נותן להם כח. קישורם למקור וחיבורם אליו, נותנים להם עצמה והכשדים נפלו בידם. מחריבי המקדש נפלו ביד פרס ומתוך כך פרס בנו מקדש שני ונתחברו אל הקדש. אמנם החיבור אינו חזק כמו חיבור אל השרש במקדש שבנו ישראל.
מקדש שני שחיבורו אל המקור חלש הוא, נחרב בידי רומי. פרס מתוך קישורם אל המקדש עתידים להילחם ברומי ולהפילם שכן החריבו רומי המקדש, ורומי אין להם כח כמו לכשדים שהצליחו להחריב מקדש שנבנה ביד ישראל. על כן קל וחומר שרומי יפלו בידי פרס שכן הכשדים שכח רב היה להם לנתק את המקדש ממקורו נפלו בידי פרס ק"ו רומי שכחם חלש יותר.
החיבור אל המקור הוא ה"קל" וניתוק מן המקור הוא ה"חמור". הקל שהוא בחינה של חיבור מצד ימין כוחו גדול מכח הניתוק שהוא צד שמאל. הנצח שהוא ימין הוא המנצח. באהבה ננצח... על כן פרס שיש להם חיבור למקדש ולשרש החיים נצחו את הכשדים ואף רומי תפול בידיהם.

בהמשך אומרת הגמ' שדווקא פרס ייפלו בידי רומי מצד גזירת מלך.
נראה על פי הזהר בפרשת מצורע1 על צרעת הבית, שם נאמר שבית שנבנה בידי האומות אין סופו להתקיים (וכמו שמשיג הראב"ד על הרמב"ם2 על קדושת הבית בזמננו).דווקא רומי המחריבים את הבית שנבנה בידי אדם, הם שיביאו למקדש שלישי שיבנה בידי שמים בקדושה עליונה שיתקיים לעולם. על כן מדרגתם גבוהה יותר שכן מכח מעשיהם יבנה מקדש שהוא יותר מחובר לשרש החיים מכל המקדשות שנבנו קודם לכן.
מדרגתם של הפרסים שעזרו לבנות את הבית השני, נמוכה משל רומי שהחריבו את בית שני ומכח מעשיהם יבנה בע"ה בקרוב בית שלישי בידי שמים בקדושה עליונה מכל מה שהכרנו עד כה.






1 זהר ח"ג (נ' ע"א):
כנעניים פלחי לעבודה זרה אינהו, ומתדבקן כלהו כחדא ברוח מסאבא בעבודה זרה, והוו בניין בנין לפרצופייהו (ס"א לטנופייהו) ולגעולייהו לסטר מסאבא לעבודה זרה, וכד שראן למבני, הוו אמרי מלה, וכיון דאתדכר בפומייהו, סליק עליה רוח מסאבא, כד אסתליק עבידתא, ברוח מסאבא אסתליק. כיון דעאלו ישראל לארעא, בעא קודשא בריך הוא לדכאה לון, ולקדשא לון ארעא, ולאפנאה אתר לשכינתא, דלא תשרי שכינתא גו מסאבא, ועל דא בההוא נגע צרעת הוו סתרין בניינין דאעין ואבנין דאתעבידו במסאבו. תא חזי, אי עובדא דא הוה לאשכחא מטמונין בלחודוי, יהדרון אבנין לבתר כמה דאינון לאתרייהו, ועפרא לאתריה, אבל קרא כתיב, וחלצו את האבנים, וכתיב ועפר אחר יקח, בגין דיתעבר רוחא מסאבא ויתפני, ויתקדש השתא כמלקדמין, וישתכחו ישראל בקדושה, ובדיורא קדישא, למשרי בינייהו שכינתא.
ובתרגום: הכנענים עובדי עבודה זרה היו, וכולם יחד היו דבוקים ברוח הטומאה בעבודה זרה, והיו בונים בנינים לעבודה זרה, וכשהתחילו לבנות, היו אומרים איזה דבר, וכיון שנזכר בפיהם, עלה על הבנין רוח הטומאה. וכשעלתה העבודה, עחתה רוח הטומאה.
כיון שבאו ישראל לארץ, רצה הקב"ה לטהר למענם ולקדש למענם את הארץ ולפנות מקום לשכינה, כדי שלא תשרה השכינה במקום טמא. וע"כ בנגע צרעת ההוא היו הורסים הבנינים של עצים ואבנים שנעשו בטומאה.
בו וראה אם מעשה זה היה כדי למצוא אוצרות בלבד, היו צריכים אח"כ להחזיר האבנים למקומן כמו שהיו, והעפר למקומו. אבל המקרא כתוב, וחלצו את האבנים וכתוב ועפר אחר יקח. שהוא, כדי להעביר את רוח הטומאה, ותפונה, ותתקדש עתה כמקודם, וימצאו ישראך בקדושה, ובדיור קדוש, שתשרה ביניהם השכינה.
2 הלכות בית הבחירה פרק ו' הלכה י"ד בהשגות הראב"ד: "בקדושה ראשונה שקדשה שלמה' א"א: סברת עצמו היא זו, ולא ידעתי מאין לו. ובכמה מקומות במשנה, אם אין מקדש ירקב. ובגמ' אמרו, דנפול מחיצות, אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י. ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא, לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם. כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו, לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת".





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.