כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

ספרי פנחס (קמ"ב) - לימוד מגזירה שוה


הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י

ספרי פנחס (קמ"ב):

נם לו ר' יאשיה לפי שהוא אומר צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו למה נאמר אם ללמד על התמיד שהוא דוחה את השבת אין צריך שהרי כבר נאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה ומה ת"ל "במועדו" מופנה להקיש לדון הימנו גזירה שוה נאמר כאן במועדו ונאמר להלן במועדו מה מועדו האמור כאן דוחה את השבת אף מועדו האמור כאן דוחה את השבת

המילה "במועדו" מופנית ללימוד בגזירה שוה. מה מיוחד במילה זו? האר"י באר שהנהגת "גזירה שוה" היא כשהעולם נדון בדרך ממוזג המשוה רחמים ודין יחדיו. דרך הכוללת רחמים ודין.
דברי הזוהר (בראשית דף קס"ד ע"ב) מאירים לנו את ההבנה מדוע דווקא "במועדו" מבטא מיזוג זה:

תשמרו להקריב לי במועדו, מאן מועדו בזמן דאתער אברהם למעבד רעותיה דכתיב (בראשית כ"ב) וישכם אברהם בבקר, ובזמנא דאתעקד יצחק על גבי מדבחא דההיא שעתא בין הערבים הוה, ואמר רבי (חייא) ייסא אי הכי האי דכתיב במועדו במועדים מבעי ליה, א"ל ההיא שעתא איתכליל אשא במיא ומיא באשא ובגין כך כתיב במועדו ת"ח בכל קרבנין לא כתיב כמה דכתיב הכא תשמרו להקריב לי, תשמרו רזא דשמור דאיהו צריכא לקרבא לגבי עילא דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, בימינא ושמאלא כמה דאתמר באברהם ויצחק וכלא ברזא עלאה, אמר רבי ייסא אלמלא לא אתינא הכא אלא למשמע מלין אלין דיי, זכאין אינון ישראל בעלמא דין ובעלמא דאתי, על דא כתיב (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:
תרגום: תשמרו להקריב לי במועדו. מתי הוא מועדו. הוא בזמן שאברהם נתעורר לעשות רצונו יתברך, שנאמר וישכם אברהם בבוקר ובזמן שנעקד יצחק על המזבח, שעעה ההיא בין הערבים היה. אמר ר' ייסא אם כן, למה כתוב במועדו, במועדם היה צריך לומר. אמר לו, בשעה ההיא של הקרבת התמיד, נכלל אש במים ומים באש. ומשום זה כתוב במועדו לשון יחיד. ת"ח בכל קרבנין וכו' בוא וראה בכל הקרבנות לא כתוב כמ"ש כאן תשמרו להקריב כי תשמרו להקריב לי, תשמרו סוד שמור שהיא צריכה לקרב למעלה שכתוב תשמרו להקריב לי במועדו. בימין ובשמאל כמו שנתבאר שהם אברהם ויצחק והכל הוא בסוד עליון אמר רבי ייסא אלו לא באתי לכאן אלא לשמוע דברים אלה דיי. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא, על זה כתוב (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר:

ומתאימים הדברים לביאור האר"י לגזירה שוה

לפעמים תקבל מת"ת שבת"ת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם.

המילה במועדו מבטאת מיזוג חסד ודין – אש ומים – ועל כן מתאימה היא ללימוד בגזירה שוה.
מכאן נלמד גם שהתמיד והפסח אף בהם יש בחינת חסד ודין. התמיד ביסודו הוא חובה והפסח הוא חסד ה' עלינו. "במועדו" מבטא מיזוג חסד ודין ועל כן זו המילה שבאה בגזירה שוה ללמוד מפסח ותמיד.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.