כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

כרתות (ז' ע"ב) - לימוד מגזירה שוה


הקשר בין הדין הנלמד למידה גזירה שוה מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.

הגמרא בכרתות ז' (ע"ב):

... ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל "ונשא חטאו" וכתיב בפסח שני "חטאו ישא" מה להלן כרת אף כאן כרת.

נראה שהגזירה שוה, משוה בין ישראל לקב"ה, שפסח הוא יצירת עם ישראל והמבטל עשה דקרבן פסח כורת עצמו מן האומה, כן המברך את השם כורת עצמו מן המקור.
האר"י ביאר שג"ש היא בתפארת הממצעת את החסד והדין. לכאורה היה נראה שכאן זה דין גמור של כרת.
נראה שדווקא מילות הגזירה שוה מלמדות על עומק החסד הנמצא בתוך דין נורא זה.
בתומר דבורה פרק ראשון ד"ה נושא עוון כתב וזו לשונו:

נשא עוון ... והרי זה גדול מן הקודם (מי אל כמוך) שהרי לא יעשה אדם עוון שלא יברא משחית... והרי אותו קטיגור עומד לפני הקב"ה ואומר פלוני עשני ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו של הקב"ה והרי המשחית הזה עומד לפניו ובמה מתקיים, הדין נותן שיאמר הקב"ה איני זן משחיתו. ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממונו והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו או כורתו או נענש עליו כפי ענשו... ואין הקב"ה עושה כן אלא נושא וסובל העוון... עד שיהיה אחד משלשה דברים או שישוב החוטא בתשובה ויכלהו ויבטלהו בסגופיו וכו'...

כך כתב רמח"ל בספרו תקט"ו תפילות (מתוך תפילה שצ"ו):

אל יחיד ומיוחד אעפ"י שכמה עונות עשו ישראל על אדמתם, וכמה אחרים הוסיפו בגלות שנא' בהם וכמשא כבד יכבדו ממני, שהם משא כבד עליהם ועל השכינה, שא"א להם לעלות מן הגלות בעבור כובד אבן... יחוד שלך נושא אותו עון, וכובד שלו אינו נראה, רבון כל העולמים הרי ליחודך אנו מקוים באמת, הקל ממנו כובד זה, ונוכל להרים ראש שהיא שפלה לעפר, ומה שהיה כובד יעשה לנו כבוד, שנא' בו לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד וכו'... ואתה ה' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי, ה' אל תאחר, לישועתך קויתי ה'.

וכך נאמר בשם הבעל שם טוב:

גדול עווני מנשא... ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוצות שהיו בה לעולם העליון, וזהו שכתוב (בפ' תשא) נושא עון, פירוש נושא ומעלה את העון למעלה, וזהו גדול עוני מנשוא היינו להרימו ולהעלותו לעולם העליון.

עומק הביטוי "נושא עוון" הוא שהקב"ה מרים העוון ואפי' חטא האדם הקב"ה נותן לו דרך תשובה ומרים אותו ואת עוונו ומתקנו.
אף כאן "חטאו ישא" היינו שירים את החטא, והרי זה רומז לחסד ה' שאף שנכרתה הנפש יש תשובה ותיקון לרומם עצמו ולתקן החטא. כל זה רמוז בגזירה שוה המלמדת על החסד שיש בלימוד זה.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.