![]()
כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות י"ג המידות ומקורות פנימיים ![]() מגילה י"ד (ע"ב) - לימוד מגזירה שוה מגילה י"ד (ע"ב): וכתב רש"י ד"ה "בן חרחס": במלכים ב' כ"ב, י"ד נאמר: חז"ל בהקשבתם לדברי הנביאים הבינו שייחוסה של חולדה "בן תקוה בן חרחס" ניתן להידרש. כיוון שניתנו מילים אלה לידרש, ראויות המה לידרש במידת גזירה שוה, שהיא הנהגת התפארת1. "בן חרחס" דרשו חז"ל מלשון "חרס" ביטוי שנאמר אצל יהושע (יהושע כ"ד, ל'): וביאר הרד"ק פסוק זה: המילה חרס פירושה "חמה". ידוע שהחמה שייכת לספירת התפארת2. על כן ראויה מילה זו לידרש בגזירה שוה. כן כתב בספר הרקאנטי פרשת חקת: מכאן שאף המילה תקוה, מבטאת קו אמצעי שהוא בחינת התפארת ועל כן נדרשת בג"ש, מהפסוק תקות חוט השני שנאמר ברחב. "תקות חוט השני" היא תשובה לבקשתה "ונתתם לי אות אמת" שאף בקשה זו דרשוה חז"ל על אות וא"ו שהיא התפארת3. 1 לשון האר"י: "לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת". 2 כך לשון הפרד"ס בשער ערכי הכינויים: "חמה הוא התפארת ונקרא כן בסוד "כי שמש ומגן ה' אלוקים". ונראה לנו כי מצד הימין נקרא "שמש צדקה ומרפא בכנפיה". ומצד השמאל נקרא חמה בסוד חמימות האש". ויש להוסיף שמצד התפארת נקראת חרס כדברי חז"ל "חרס זה יעקב" בראשית רבה צ"א (א') ובזהר ח"ג קפ"ט ע"א. 3 זהר ח"א רמ"א: "אמר לון מאי דכתיב (יהושע ב יג) והחייתם את אבי ואת אמי וגו', וכתיב ונתתם לי אות אמת, מאי קא בעאת מנייהו, אמר רבי אבא יאות שאלת, אבל אי שמעת מידי אימא ברי. אמר תו שאלתא, דהא אינון יהבו לה מה דלא בעאת מנייהו, דכתיב את תקות חוט השני הזה תקשרי בחלון וגו', אלא הכי אוליפנא, היא בעאת סימנא דחיי, דכתיב והחייתם את אבי וגו', ואמרה סימנא דחיי לא שרייא אלא באות אמת, ומאי איהו אות אמת, דא את ו', בגין דביה שריין חיין, הכי אוליפנא סימנא דמשה קא בעאת". ------------------------------------------------------------------------------------------- |
|
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד. |