כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

בבא קמא מ"ה (ע"ב) - לימוד מגזירה שוה


בבא קמא מ"ה (ע"ב):

משנה קשרו בעליו במוסרה ונעל בפניו כראוי ויצא והזיק אחד תם ואחד מועד חייב דברי ר"מ רבי יהודה אומר תם חייב ומועד פטור שנאמר ולא ישמרנו בעליו ושמור הוא זה ר"א אומר אין לו שמירה אלא סכין:
גמרא מאי טעמא דר"מ קסבר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ואמר רחמנא תם ניחייב דניבעי ליה שמירה פחותה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנבעי ליה שמירה מעולה ויליף נגיחה לתם נגיחה למועד ר"י סבר סתם שוורים בחזקת שימור קיימי אמר רחמנא תם נשלם דניבעי ליה שמירה מעולה הדר אמר רחמנא ולא ישמרנו גבי מועד דנעביד ליה שמירה מעולה הוי ריבוי אחר ריבוי ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט מיעט הכתוב לשמירה מעולה וכי תימא נגיחה לתם נגיחה למועד הא מיעט רחמנא ולא ישמרנו לזה ולא לאחר והא מיבעי ליה ללאו אם כן נכתוב רחמנא ולא ישמור מאי ולא ישמרנו לזה ולא לאחר תניא ר"א בן יעקב אומר אחד תם ואחד מועד ששמרו שמירה פחותה פטור מאי טעמא סבר לה כר"י דאמר מועד בשמירה פחותה סגי ליה ויליף נגיחה לתם ונגיחה למועד.

עי' רש"י ד"ה "נגיחה לתם נגיחה למועד"

מגזירה שוה דלבעי נמי תם שמירה מעולה.

בעצם הסוגיא יש להבין במה נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה.
עוד יש להבין את שיטת רבי יהודה הנראית תמוהה. שור תם צריך שמירה מעולה ושור מועד צריך שמירה פחותה. אתמהה.
נראה שמחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היא "לשיטתם".
בספר "טללי חיים" (ספר שמות עמ' רל"ד ד"ה הווה אומר ועד סוף העמוד) נתבארה היטב שיטתו של רבי מאיר להביט אל פנימיותם של דברים. עד כדי כך הגיעו הדברים שלא יכלו חכמים לרדת לסוף דעתו. על כן אמר רבי מאיר "בין כך ובין כך קרויים בנים" ושוכר הוי כשומר חינם. שאף שרוצה להרויח, רצונו הפנימי הוא במצוה ובעשיית הטוב. עיי"ש.
רבי יהודה הסתכל על המציאות כפי שהיא מתגלה בחוץ. (ועיין עוד במה שכתבנו בשם הרבי מלובביץ' לשיטתם של ר"מ ור"י).
על כן לרבי מאיר סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי ו"אין אדם משמר שורו כלל אלא מניחו ויוצאו" (רש"י).
השור חלק מן המרכבה העליונה. על כן קראוהו שור תם בבחי' יעקב איש תם1
השור במהותו הוא טוב והכוחות שיש בו הם כוחות שבאים ממקור הטוב. זה המבט הפנימי אל השור.
אעפ"כ חייבה תורה את בעל השור לשלם על נזקיו ללמדך שאף שמקורו בטוב צריך שמירה על מנת להופיע את הטוב הזה בעולם. השוט צריך להיות תלוי על הקיר על מנת שהטוב של השור יופיע בגלוי.
בשור מועד אמרה תורה "ולא ישמרנו בעליו" ללמדך ששור מועד צריך שמירה מעולה הדר ילפינן גזירה שוה "נגיחה" "נגיחה" לחייב גם שור תם בשמירה מעולה.
הטוב לא יוכל לצאת אל הפועל אם לא תהא שמירה מעולה לשור. אדרבה, מתוך הבנה שהשור חלק הוא מן המרכבה העליונה, וזה מלמדנו על כוחות מיוחדים שיש לשור, מתוך כך אנו מבינים שצריך להשקיע שמירה מעולה, על מנת שהטוב הזה יופיע בגלוי בצורה טובה ולא בדרך של תוהו וקלקול.
בהנהגה כללית יש לומר שדווקא עם ישראל שיש לו כוחות גדולים, יש בתורתו שכר ועונש ומרובים בתורה חיובי מיתה. זה גופא מה שמוציא את הכוחות הטובים שבישראל אל הפועל עד שסנהדרין שהורגת אחת לשבעים שנה נקראת חבלנית וטובו של עם ישראל מתגלה וידוע לכל מי שמסתכל באמת על דרכו. הגזירה השוה באה מתוך הרצון למתק את הגבורות ולהופיעם בדרך של ביסום ומיזוג. זו היא הנהגת ג"ש. על כן מכח גזירה שוה נדרשים אנו לשמירה מעולה של שור תם על מנת להופיע את "תמותו".
רבי יהודה רואה את השור ככח שיש בו רע2. במהותו מזיק הוא. על כן שמירתו צריכה להיות שמירה מעולה. מלכתחילה צריך לשמור שהרע לא יופיע בעולם.
שור מועד שכבר נתגלה כח הרע שבו בצורה היותר אפשרית, צריך לכוון את כוחו אל הדברים הטובים. נראה לבאר את שיטתו של רבי יהודה עפ"י דברי בעל ה"לשם" על הנגע והענג. וזו לשונו בספר הדעה (ח"ב דרוש ד' ענף י"ז סימן ו'):

וכמ"ש הספר יצירה פ"ב אין בטובה למעלה מענג ואין ברעה למטה מנגע. ושניהם הם מצד הגבורות. והאמת הוא כי הרעה הוא סבת הטובה והנגע הוא סבת הענג. כי ע"י הרעה יוצאים מציאות הגבורות על מציאותם היותר אפשרי שבהם. ואין תקנה להוציא את כחות ותכונות הגבורות בכל תוקפם... אלא ברעה דוקא... כי רק בזה הם מתגלים ויוצאים בכל תוקפם...
ואחר שיצאו ונעשו על תכלית מציאותם ע"י הרעה. אז כאשר נמשך בהם אור החסד הנה מתמתקים ומתבסמים כי מתייחדים עם החסדים בתכלית היחוד יען שעיקר עצמותם הם משורש אחד ועי"ז הם יוצאים תיכף מרעה לטובה. עיי"ש היטב.

אף השור שהוא בחי' רעה, צריך שמירה מעולה, ואחר שיצא הרע במציאות היותר אפשרית שבה אז מתבסמת היא ומתמתקת ודי לה בשמירה פחותה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר אחד תם ואחד מועד בשמירה פחותה. לומד הוא כרבי יהודה שמועד סגי ליה בשמירה פחותה ויליף גזירה שוה "נגיחה" "נגיחה" לחייב אף שור תם בשמירה פחותה.
הגזירה השוה ממתקת הדינים כבר בשור תם, להצריכו בשמירה פחותה בלבד, וכך תתגלה הטובה, כמו שראינו בשור מועד. אמנם יש רוע בשור תם, כדעת רבי יהודה, אלא שדי בשמירה פחותה כדי למתקו. זאת למדנו ממידת גזירה שוה שהיא בחי' מיתוק וביסום הרע.






1 עי' זהר ח"ג דף קס"ג (ע"א): "וההוא שור, אקרי שור תם, דהא רתיכא דכורסייא רשימא דברית אית ביה".
2 עי' תיקונ"ז דף קמ"ז: שהשור מסטרא המסאבא הוא עיי"ש קמ"ז (ע"ב): "ואית שור ואית שור, שור תם ושור מועד, ואית חמור ואית חמור, ועל אלין דסטרא דמסאבו אתמר בהון לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, ויעקב בגינייהו אמר ויהי לי שור וחמור, צאן דא שה דאתמר ביה על שה, ועבד ושפחה דא איהו על כל אבדה".







-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.