כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

בבא קמא ה' (ע"א) - לימוד מגזירה שוה


בבא קמא (ה' ע"א):

אלא לרבי חייא ורבי אושעיא אבות מכלל דאיכא תולדות תולדותיהן מאי ניהו אמר רבי אבהו כולן כאבות לשלם ממיטב מאי טעמא אתיא תחת נתינה ישלם כסף

ופרש"י:

תחת נתינה כו' - דבכולהו כתיב או תחת וגמרינן תחת תחת משור מועד דכתיב ביה שור תחת השור מה התם ממיטב דגמר משן ורגל דכתיב ביה מיטב שדהו אף כאן מיטב שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו מגביהו מן העידית או נתינה וגמר נתינה נתינה משור שנגח את העבד דכתיב ביה יתן לאדוניו או ישלם וגמר משן ורגל דכתיב בהן מיטב כרמו ישלם או כסף וגמרי מבור דכתיב ביה כסף ישיב לבעליו וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל בשומר חנם כתיב אשר ירשיעון אלהים ישלם בשואל כתיב בעליו אין עמו שלם ישלם בנושא שכר כתיב אם גנוב יגנב מעמו ישלם שוכר אינו כתוב בתורה אבל דינו כנושא שכר בנזק דחובל בחבירו כתיב נתינה כן ינתן בו והיינו ממון הניתן מיד ליד כדדרשינן בהחובל (לקמן דף פד) בצער כתיב פצע תחת פצע ודרשינן ליה לקמן בהחובל (דף פה) פצע תחת פצע ליתן צער במקום נזק בריפוי ושבת כתיב נתינה שבתו יתן ורפא ובשבת כתיב תחת גבי אונס ומפתה דכתיב תחת אשר עינה ודרשינן בכתובות בפרק אלו נערות (דף מ) חמשים כסף תחת העינוי מכלל דאיכא בושת ופגם לישנא אחרינא הואיל וכתיב בחובל בחבירו תחת דכתיב תחת פצע כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן בתשלומי כפל כתיב ישלם שנים ובתשלומי ארבעה וחמשה כתיב חמשה בקר ישלם תחת וגו' וקרן דגנב בכלל כפל הוא ובגזל כתיב נתינה ונתן לאשר אשם לו (במדבר ה) בעדים זוממין כתיב בהו נפש בנפש (דברים יט) וכמאן דכתיב תחת דמי באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב כסף ונתן לאבי הנערה חמשים כסף (שם כב) היינו אונס מפתה כסף ישקול כמוהר הבתולות (שמות כב) במוציא שם רע וענשו אותו מאה כסף (דברים כב) מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן ובנזק כתיב ביה תחת.

ורבינו חננאל:

מאי טעמא אמר אביי אתיא תחת נתינה ישלם כסף פי' מצאנו בפירוש בשן ורגל דכתיב ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם וגמרינן מינה דכל מקום דכתיב תשלומין הוא ממיטב בשור כתיב שלם ישלם שור תחת השור בבור כתיב בעל הבור ישלם במבעה כתי' מכה בהמה ישלמנה בהבער כתיב שלם ישלם המבעיר בשומרים כתיב ישלם שנים לרעהו. ובשומר שכר כתיב ישלם לבעליו. ובשואל כתיב שלם ישלם. (או שכיר) [שוכר] או כשומר חנם או כשומר שכר גנב חיים שנים ישלם תשלומי ד' וה' כתיב חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. בגזלן כתיב ושלם אותו בראשו. ולמד עוד מי שאינו כתוב בו לשון תשלומין בתחת תחת. כתיב בנזקי שור שלם ישלם שור תחת השור מה תשלומי שור כתיב ביה תחת והוא ממיטב אף כל היכא דכתיב תחת ממיטב הוא. וילפי מיניה הניזקין דכתיב עין תחת עין והעדים זוממים בכלל. צער חבורה תחת חבורה ויליף מינה האונס (של) [דכתיב] ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשה ענה. ותוב ילפי אחריני מן האונס מה אונס דכתיב ביה נתינה וכסף ומשלם ממיטב אף כל היכא דכתיב נתינה או כסף ישלם ממיטב. (ז'לי וג') ויליף מינה המפתה דכתיב כסף ישקל. ומוציא שם רע דכתיב וענשו אותו מאה כסף. ריפוי ושבת כתיב בהו נתינה שנאמר רק שבתו יתן ורפא ירפא. המטמא והמדמע והמנסך יין לע"ז. והמסור והמפגל כיון דקיימא לן היזק שאינו ניכר שמיה היזק שייכי כולהו בכלל נזק.

דין מיטב בכל אבות נזיקין נלמד במידת גזירה שוה.
צורת הלימוד בסוגיין מיוחדת. הגמרא מביאה את המילים הנדרשות בגזירה שוה. קצת משמע שיש משמעות למילים כשלעצמן, ואף הן מיוחדות לדין מיטב ועל כן דווקא אותן דרשו במידת גזירה שוה.
דין תשלומין ממיטב הארץ מביא אותנו אל הטוב שבבריאה. בביאור הרמח"ל לזהר בפסקא של ארימית ידי בצלותין כתב וזו לשונו (גנזי רמח"ל):

הנה הרצון העליון א"ס ב"ה הוא שרש הכל, והוא בלתי בעל תכלית ודאי, שעל כן לא יעלה על שום דעת שרק מה שעשה הוא שהיה ביכלתו לעשות.
ולא עוד, כי באמת כחו הוא בלתי בעל תכלית, ורק כח אחד מן כחותיו הבלי תכלית הוא זה שגלה מן הכח אל הפועל, ואינו אלא ענין אחד לבד, דהיינו ענין היטיבו אל הנבראים, שהרי רק זה ענין כל הבריאה כלה...
והנה זה הכח האחד לבדו שאמרנו - זה מה שנתעורר ראשונה כדי לגלות אל הפועל, וכבר נטה כל הרצון אליו לענין גילויו זה, ונקרא מרכז האין סוף...

הטוב והמטיב הוא שרש השרשים של הבריאה כולה.
הנזקין הם הופעת הרע בעולם. תשלומין במיטב באים לתקן את הרע בשרשו ולמתק את מידת הדין.
עי' במבוא לגזירה שוה שהמיתוק ותיקון הדין בשרשו שייך למידת גזירה שוה. ויש להוסיף דברי האר"י בביאורו לספרא דצניעותא:

ואינון שרש ת"ת ומלכות... ומתהפכין לת"ת ומלכות דמתמן אשתרשו שית סטרין דדוכרא ושית סטרין דנוקבא... חכמ' ובינ' בחד מתקל' אתקלו דכר ונוקבא כי שניהם שקולים... ובתר הכי תרוייהו שקילי כחדא והיינו כחד שרי' ובגיניהו כולא אתקיים בדכר ונוקבא דהיינו תפארת ומלכו' בדכר ונוקבא דאלמלא (ד"ש ע"ב) האי דאית להו שרש' וגזעא לעילא לא מתקיימי לתתא והיינו דקאמר ספרא דשקיל כמתקלא דהיינו דכר ונוקבא כדפרישית כי הוצרך המאציל העליון להתתקן בדכר ונוקבא כדי שישתלשל כדרך זה כל האצילות ויתבסמו הדינין ברחמים. דהיינו דכר רחמים נוקבא דין כנודע. ולפיכך כל המלכים שמלכו באדום אתר דכל דינין מתקיימים תמן נתבטלו עד שבא המלך האחרון עם אשתו דכר ונוקבא דין ורחמים ונתבסמו יחד. וכדבעינן למימר קמן בס"ד דעד לא הוה מתקלא...

מובן אפוא מדוע לימדו תשלומי מיטב הארץ היא בגזירה שוה, שהיא מידת ההשוואה של חסד ודין להיותם בחד מתקלא לבסם העולם ולתקן הרע שבו.
המילים בהם לומדים תשלומי מיטב אף הן מבטאות את יסוד הענין וכל אחת מהן מבטאת בחינה אחרת של תיקון הרע ובעשיית הטוב במיטב הארץ.
תחת - מילה זו מבטאת את ערכו של הדבר. ידועה דרשת חז"ל "עין תחת עין" ממון, וילפינן תחת תחת בג"ש. והיינו שאין צריך להוציא עין המזיק אלא נותן דמי עינו (במזיק שיימנין שהוא כופר עינו). הערך הוא מיתוק הדין, שלא את עינו יתן כי אם את ערכה. וזו משמעות הלימוד במילה "תחת", שהוא מיתוק הדין ולכן משלם במיטב לבטא את הטוב המתקן את הרע וממתקו.
נתינה - אף מילה זו מבטאת חסד כאדם הנותן לחבירו מתנה. בנזיקין הרי אין ממון ורכוש חברו בידו. על כן כשמשלם הנזק הרי הוא נותן מדיליה ובכך מתקן הדין.
ישלם - מילה זו מבטאת את השלום. אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה. עשיית השלום על ידי התשלומין אף היא ממידת הרחמים היא באה. ביטוי לשלום ולטוב הוא התשלומין במיטב הארץ.
כסף - נאמר בתיקוני זהר צ"ז:

... ודאי הא רזא דאילנא דעץ הדעת טוב ורע, דלא עתיד קודשא בריך הוא לגליא ליה מפורסם לעלמא אלא ביני חבריא, עד דייתי דרא דמלכא משיחא, אמר ליה כיון דאיהו אתגליא ביני חבריא מאי ניהו, אמר ליה בני, ממראה מתניו ולמעלה הוה טוב, ממראה מתניו ולמטה הוה רע, נבוכדנצר הוה ידע ביה, והכי עביד צלמא דיליה, וביה אשתמודע אילנא דטוב ורע, הדא הוא דכתיב (דניאל ב') רישיה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, עד הכא הוה מסטרא דטוב, ובגין דא אמר די דהב טב, ממראה מתניו ולמטה רע, הדא הוא דכתיב מעוהי וירכתיה די נחש מסטרא דנחש הקדמון.

ונתבארו הדברים בספר עץ חיים שער מ"ט פ"ג:

ודע כי עץ הדעת טו"ר בכללותו הוא המוח עם הקליפת אגוז כולם אך עיקרו אינו אלא קלי' נוגה לבדה כי היא טו"ר וזה סוד בתקונים ס"ו וזה הנוגה נקרא ג"כ להט החרב המתהפכת כנזכר בתקונים ס"ה וכבר ידעת כי הקלי' זו כולל כל הי"ס ויש קלי' נוגה נגד בינה ושם הוא טוב ולא רע שהטוב הוא גובר ומהפכו מדינא לרחמי לצדיקים בעולם הבא היא בינה... והבן זה כי הנוגה היה ראשו זהב טוב וכן החזה כסף טוב.

הכסף נקרא טוב כמו שנתבאר בשער הפסוקים:

כי הכסף הוא בחסד, ולכן הגביע היה של כסף. גם כל חסד נקרא טוב, בסוד (תהלים כ"ג ו') אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי.

ובספר עץ הדעת טוב (פרשת בהעלותך) נתבאר הפיכת הדין לרחמים על ידי הכסף:

עשה לך שתי חצוצרות כסף וכו'. הם שני כרוזים ברקיע הא' מכריז הטובות והרחמים והב' מכריז הרעות והדין וביד האדם לעשות שתיהן חסד הנקרא כסף לבן כי גדולים צדיקים שמהפכי' מדת הדין למדת הרחמים ועי"כ נמצא כי שתיהן נעשו אחת לבדה וז"ש מקשה תעשה אותם חיבור אחד יהיו שניהם מכסף הרחמים. או ירצה היכולת בידך לעשות שתיהן כסף ורחמים עם היות כי הא' היא דין והשנית רחמים וזה יהי' ע"י אשר מקשה וחיבור אחד תעשה אותם את ישראל ע"ד חבור עצבים אפרים הנח לו ובהיותם בלב אחד ובאחדות אחד יחזרו גה שתי החצוצרות שתיהן רחמים.

מכל המקורות הללו מובן מדוע מילת "כסף" משמשת ללימוד בגזירה שוה תשלומי מיטב הארץ.






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.