כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

בבא קמא נ"ד (ע"ב) - לימוד מגזירה שוה


בבא קמא נ"ד (ע"ב):

משנה אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה לפריקה לחסימה לכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן אם כן למה נאמר שור או חמור אלא שדבר הכתוב בהווה.

ובגמ' יליף מכסף ישיב לבעליו עיי"ש.
וברש"י שמות כ"א על הפסוק "ונפל שמה שור או חמור" כתב דילפינן שור שור משבת שאחד שור ואחד כל בהמה חיה ועוף. ועי' פנ"י.
דברים שכתב רש"י מקורן במכילתא דרשב"י:

ונפל שמה שור או חמור לעשות שור בהמה חיה ועוף כיוצא בשור, רבי יוסי אומר משום רבי ישמעאל נאמר כן שור וחמור ונאמר לענין שבת שורך וחמורך (דברים ה', י"ד) מה שורך וחמורך האמור לענין שבת עשה שור בהמה חיה ועוף כיוצא בשור אף שור האמור כן לענין נזיקין נעשה שור בהמה חיה ועוף כיוצא בשור.


נראה שהחידוש הוא שלא נחשוב ששור או חמור הנופלים לבור, הם גרמו לעצמם ההיזק שכן סורן רע. הדגש במכילתא ברשב"י הוא "אף שור האמור כן לענין נזיקין" שלענין נזיקין אין אנו אומרים שתמיד השור בצד המזיק אלא אדרבה, יכול הוא להיות ניזק והבור "תחילת עשייתו" לנזק גם לגבי שור.
עי' במדרש ב"ר פרשה כ"ה פיסקא ב':

ויקרא את שמו נח לאמר ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר לא המדרש הוא השם ולא השם הוא המדרש לא הוה צריך קרא למימר אלא נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע לחורש כיון שחטא אדם מרדו עליו הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היה נשמע לחורש כיון שעמד נח נחו ומנא לן נאמר כאן נייחה ונאמר להלן (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך מה נייחה שנאמר להלן נייחת שור אף נייחה שנאמר כאן נייחת שור ר' שמעון בן לקיש אמר לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם ולא הוה צריך קרא למימר אלא או נח זה יניחנו או נחמן זה ינחמנו אלא עד שלא עמד נח היו המים עולים ומציפים אותם בתוך קבריהם ב' פעמים כתיב (עמוס ה) הקורא למי הים כנגד ב' פעמים שהיו המים עולים ומציפין אותן בתוך קבריהם א' בשחרית וא' בערבית הה"ד (תהלים פח) כמו חללים שוכבי קבר שוכבים שלהם חללים היו כיון שעמד נח נחו נאמר כאן נייחה ונאמר להלן נייחה (ישעיה נז) יבא שלום ינוחו על משכבותם מה נייחה האמור להלן נייחת קבר אף נייחה האמורה כאן נייחת קבר רבי אליעזר אמר לשם קרבנו נקרא שנאמר (בראשית ח) וירח ה' את ריח הניחוח ר' יוסי בר רבי חנינא אמר לשם נחת התיבה נקרא דכתיב ותנח התיבה.

משורך וחמורך דשבת אנו לומדים שהשור "נייח" והוא בשליטת אדם. אמנם נכון שהייתה בו מרידה ויצא משליטת אדם, ואז בוודאי הוא "מזיק" ולא ניזק, אבל משבא נח, נחו הבריות וכח הגבורה והדין שבהם חזר להיות בשליטת אדם, וכוחות אלו נתבסמו ויצאו סתם שוורים מכלל "מזיקים". לכן למדו בג"ש ממנוחת השבת, לנפילת שור, ומכאן שכל שאר חיה ועוף בכלל, להתחייב עליהן בבור.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.