כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

בבא מציעא קי"ד (ע"א) - לימוד מגזירה שוה


בבא מציעא קי"ד (ע"א):

איבעיא להו מהו שיסדרו בבעל חוב מי גמר מיכה מיכה מערכין או לא תא שמע דשלח רבין באגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך היתה שאלה האומר הרי עלי מנה לבדק הבית מהו שיסדרו רבי יעקב משמיה דבר פדא ורבי ירמיה משמיה דאילפא אמרי קל וחומר מבעל חוב ומה בעל חוב שמחזירין אין מסדרין הקדש שאין מחזירין אינו דין שאין מסדרין ורבי יוחנן אמר נדר בערכך כתיב מה ערכין מסדרין אף הקדש מסדרין ואידך ההוא לנידון בכבודו הוא דאתא מה ערכין נידון בכבודו אף הקדש נידון בכבודו ויסדרו בבעל חוב קל וחומר מערכין ומה ערכין שאין מחזירין מסדרין בעל חוב שמחזירין אינו דין שמסדרין אמר קרא ואם מך הוא מערכך הוא ולא בעל חוב ואידך האי עד שיהא במכותו מתחילתו ועד סופו ויחזירו בהקדש קל וחומר מבעל חוב ומה בעל חוב שאין מסדרין מחזירין הקדש שמסדרין אינו דין שמחזירין אמר קרא ושכב בשלמתו וברכך יצא הקדש שאין צריך ברכה ולא והכתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו' אלא אמר קרא ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים אמר ליה מהו שיסדרו בבעל חוב אמר ליה גמר מיכה מיכה מערכין גבי ערכין כתיב ואם מך הוא מערכך גבי בעל חוב כתיב וכי ימוך אחיך.

לשון "מסדרין" ביאר רש"י בדף קי"ג ד"ה שמסדרין:

שמין להניח לו צרכי חייו, לשון והעריך אותו, לישנא אחרינא שמשרדין לשון שריד, ושתיהן שמעתי.

נראה שהמקור לביטוי מסדרין הוא בתרגום הפסוק "יערוך אותו אהרון ובניו" שנאמר בריש פרשת תצוה (שמות כ"ז, כ') ותרגם התרגום "יסדר יתיה".
הגמרא בדף קי"ג (ע"ב) רומזת כבר ללימוד בגזירה שוה שכן כך לשון הגמ':

... כדרך שמסדרין לבעל חוב כך מסדרין בערכין.

ומיד שואלת הגמ' ועונה:

כלפי לייא עיקר סידור בערכין כתיב
אלא אימא כדרך שמסדרין בערכין כך מסדרין בבעל חוב.

ועי' רש"י ד"ה ומפץ לעני שכבר בתחילת הסוגיא הביא הג"ש מיכה מיכה, הנרמזת בלשון "כדרך" המשוה ערכין לבע"ח.
קצת תימה שהביאה הגמ' הלשון הראשונה המוטעית שכן אם טעות היא מדוע להזכירה.
נראה שבעצם מעיקר הסברא בעל חוב ראוי יותר לסידור, שכן במהותו עני הוא שהרי נזקק להלוואה ומצד מדת הרחמים ראוי הוא לסידור. החידוש שאף בערכין, שאדם מתחייב לתת בנדבת לבו, אף שם מסדרין אף כי אם נדב בוודאי יש לו. אף על פי כן חידשה פרשת "ואם מך הוא" גם בערכין.
זו פשר הלשון הראשונה שהמקור הוא בעל חוב. על זה אומרת הגמ' שהמקור הוא דווקא בערכין וכמו שהבאנו שעצם לשון ערכים היא לשון סידור.
הסברא היא שבעל חוב לכאורה אין ראוי יותר לסידור שכן יש מי שנתן לו את הכסף והוא ראוי לקבלו בחזרה אבל בערכין שאין מי שנתן לו כסף, ואין כסף שאינו שלו, נמצא אצלו, ראוי הוא לסידור. החידוש הוא שאף בהלוואה מסדרין לבעל חוב.
עצם הביטוי סידור המבטא ממוצע בין החובה לשלם לבין הזכות הקיומית לחיים. עצם הנהגת ה"סידור" היא הנהגת גזירה שוה שהיא מידת הרחמים הממוצעת בין חסד לדין. אף ג"ש בין ערכין לבעל חוב באה להשוות בין החובה לשלם ערכו כשאמר ערכי עלי, אף שלא נתחייב על ידי קבלות ממון מאחרים, לבין החובה לשלם חוב הלוואה שקיבל הלווה. אף השוואה זו ממידת הרחמים היא הבאה לסדר לאדם את חובותיו וזכויותיו הקיומיים. לימוד זה מתייחס לבעל חוב במידת הרחמים, בהשוותו אותו לאומר ערכי עלי, ולא במידת הדין הגוזרת שיתן מה שחברו נתן לו שהרי ממון חברו נמצא אצלו ומדוע שנסדר לו. זה עומק הלימוד בג"ש למ"ד "מסדרין" ללמדנו מקור ההלכה במידת הרחמים שהיא במידת גזירה שוה.
השאלה היא האם מסדירין לבעל חוב או לא תלויה בהבנת סידור בערכין.
המילה "ערכך" רומזת לסידור כמו שמתרגם התרגום "יערוך אותו" - וסדיר יתיה1 (ריש תצוה).
עוד רומזת המילה "ערכך" להקרבת קרבן2. נתינת הערך לה' מביעה הקרבה. יש כאן סידור בעצם התשלום. סידור זה מאפשר להמשיך לחיות יחד עם נתינת הנפש לה'.
בתוך פרשת ערכין יש את פרשת "הישג יד" האומרת (ויקרא כ"ז, ח'):

ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן.

והיא נקראת באופן מיוחד "מסדרין לערכין".
השאלה היא אם דין זה בא מצד דאגת התורה למך, והסידור בערכין נובעת ממידת הרחמים כלפי מי שלא השיגה ידו לשלם "ערכך", או שזה חלק מדין ערכין המיוחד ואין ללמוד ממנו על מסדרין לבעל חוב. דין ערכין קשור לרצון האדם להקריב נפשו לה' ומרצון זה באה התחייבותו לתת את ערכו ומכאן גם באה פרשת "ואם מך הוא".
למ"ד שילפינן "מיכה" "מיכה", אכן אנו מבינים שמצד התייחסות התורה למי שהוא מך, באה הפרשה ועל כן ילפינן גם לבעל חוב שנאמר בו "כי ימוך אחיך".
מכאן באה הלשון "כשם שמסדרין בבעל חוב כך מסדרין בערכין", שכן המילה "מך" שנאמרה בערכין מתייחסת ליחס למי שנאמר בו "כי ימוך אחיך", ואין כאן חידוש מיוחד לערכין אלא זו פרשת לוה החייב לשלם. אמנם הגמ' מתקנת הגרסא ואומרת שהמקור לכל הסידור הוא בערכין ואעפ"כ "משנה ראשונה" לא זזה ממקומה והיא מלמדת על העקרון הבא בלימוד ג"ש "מיכה" "מיכה", והוא שהיחס במידת הרחמים הוא הקובע את שתי הפרשיות.
מכאן גם הלימוד בגזירה שוה שהיא הנהגת הרחמים. זו גם הנהגת המיצוע המאחד וממזג בין הצורך לשלם לבין זכות הקיום. מכאן באה המילה "מסדרין" ומכאן גם המידה בה לומדים את הדין בגזירה שוה.


מסדרין לבעל חוב

הביטוי "מסדרין" בערכין הוא שמאפשרין גם לחיות וגם להקריב הנפש לה', וזה על ידי "הערך". ברא הקב"ה את הזהב "וזהב הארץ ההיא טוב". טובה גדולה חלק הקב"ה בעולמו (שברא הזהב) אדם פורט זהוב אחד ומוציא כמה יציאות. זו יצירה אלוקית שיצר את המושג "ערך" שהוא כמו הדבר עצמו. כשיש לאדם חפץ, הרי יש לו את החפץ ויש לו את ערכו של החפץ.
על כן הרוצה להקריב הנפש לה' נותן ערך נפשו.
המילה "ערכך" מיוחדת. רש"י עה"ת (ויקרא כ"ז, ג') כתב:

וכֶפֶל הכפי"ן לא ידעתי מאיזה לשון הוא:

ונראה שבא לומר שיש כאן כפל (כמו "לבב" שני לבבות), שמדבר לא על ערכו בשוק שזה רק דמים אלא מדבר על עצם החיים ויש כאן ערך והחיות עצמה שנותן את נפשו כביכול ולכן כפל הכפי'ן לומר לך שנותן גם את נפשו.
על כן "יעריכנו הכהן" וכמו שדרשו בתו"כ:

יעריכנו הכהן - בנין אב לכל הנערכים שיהיו בכהן.

מידת בנין אב היא הנהגת התפארת בנטותה לצד נצח או לצד הוד. ביאורו של דבר שהתפארת היא התורה וקוב"ה, ובנטותה לצד נצח והוד היינו לבר מגופא לעבר החלק המעשי של החיים, זה בנין אב.
הכהן המעריך את האדם נפגש עם עצם החיים מצד קדושת החיים, וקובע את ערכם. הערך הוא החיים עצמם המתבטאים בזהב וכסף, והרי הוא כמקריב את נפשו.
על כן כינו הערך לשון "סידור" שמסדרין הדבר שיכול להמשיך לחיות וגם להקריב נפשו לה'.
סדר זה מיוחד לערכין ועל כן יש שאמרו שמסדרין לערכין ולא לבע"ח. ויש מי שלמד ג"ש "מיכה" "מיכה" שמסדרין גם לבעל חוב. נראה לפי הרב קוק, שהמילה המשותפת בשרשה שהוא "מך" מלמדת על קשר עמוק בין בע"ח לערכין אף שנושאים רחוקים הם שערכין הוא הרצון להקריב הנפש לה' ועושה זאת בערכו ובעל חוב לקח הלוואה וחייב לשלם ואין לו, מכל מקום בעומק יש איזו השוואה נפלאה והיא בחינת "מסדרין", המאפשרת להמשיך לחיות, יחד עם תשלום החוב.
עצם מושג ה"ערכין" הוא כבר בחינת "סידור". נותן הוא אפשרות לאדם להקריב נפש לה', יחד עם המשך החיים בעולם.
כך דרשו בתנחומא ישן בחוקותי ח':

כי מי בשחק יערוך לה' (תהילים פט ז)... התחיל הקדוש ברוך הוא אומר למלאכי השרת, כי מי בשחק יערך לה', כשם שישראל עורכין לי... עורכין לי קורבנות, כמה שנאמר: "וערך הכהן אותם" (ויק' א יב)... עורכים לפני שלחנות, כמה שנאמר: "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה' תמיד" (שם כד ח). עורכים לי נפשות כמה שנאמר: "איש כי יפליא נדר בערכך נפשות לה'". הוי, "כי מי בשחק יערוך לה'".

"הסידור" הזה, מיוחד לבני אדם, ומי בשחק יכול לערוך ולסדר "סידור" כזה, במקום שאין שם חיים הקושרים את הנשמה האלוקית עם מציאות חומרית ומעשית.
מסדרין לערכין מבטא את עצם סידור החיים בעולם הזה, המסדר יחד נשמה אלוקית עם עולם מוגבל וחומרי.
יתכן לומר שסידור בבעל חוב, דומה לערכין, שאף המלוה כסף לחברו נותן לו משל הקב"ה כמו שדרשו חז"ל על הפסוק בצלמנו כדמותנו, שממונו של אדם ניתן לו גם בעבור חברו ואף כי צריך להחזיר החוב "מסדרין לבע"ח" ומאפשרים לו המשך החיים והקיום גם על חשבון המלווה, כמו שבערכין מאפשרים לו קיום יחד עם נתינת ערכו לה'. ועדיין צ"ע.






1 עי' ב"ק דף מ' שעצם תשלום הערכין נקרא סידור.
2 עי' תנחומא ישן בחוקותי ח': "דבר אחר "איש כי יפליא נדר"... אמר להם הקדוש ברוך הוא לאמות העולם: בניכם אתם מבקשין להקריב לפני?! איני מבקש לא בניכם ולא קורבנותיכם, אלא לבני נתתי פרשת קורבנות ופרשת ערכין, שקורבנותיהם חביבים לפני".





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.