כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

סנהדרין נ"ב (ע"א) - לימוד מגזירה שוה


סנהדרין נ"ב (ע"א):

מאי פתילה אמר רב מתנה פתילה של אבר מנא לן אתיא שריפה שריפה מעדת קרח מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים רבי אלעזר אמר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן שריפת נשמה וגוף קיים מאן דיליף מעדת קרח מנא ליה דכתיב ואת מחתות החטאים האלה בנפשותם שנשמתן נשרפת וגוף קיים ואידך ההיא שריפה ממש היא ומאי בנפשותם שנתחייבו שריפה על עסקי נפשותם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב בחנפי לעגי מעוג חרק עלי שנימו בשביל חנופה שהחניפו לקרח על עסקי לגימה חרק עליהן שר של גיהנם שניו ומאן דיליף מבני אהרן מנא ליה דכתיב וימותו לפני ה' כעין מיתה ואידך ההוא שריפה ממש הואי ומאי דכתיב וימותו דאתחיל בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבע ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה ושרפום והכתיב ותאכל אותם אותם ולא בגדיהם ונילף מפרים הנשרפים מה להלן שריפה ממש אף כאן שריפה ממש מסתברא מאדם הוה ליה למילף שכן אדם חוטא נשמה פיגול אדרבה מפרים הנשרפים הוה ליה למילף שכן מכשיר לדורות הנך נפישין מאן דיליף מעדת קרח מאי טעמא לא יליף מבני אהרן ההוא שריפה ממש הואי ונילף מינה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וכי מאחר דאיכא דרב נחמן גזרה שוה למה לי אי לאו גזרה שוה הוה אמינא שריפת נשמה וגוף קיים לאו שריפה היא כלל ואי משום ואהבת לרעך כמוך לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל קא משמע לן.

גזירה שוה על פי דברי האר"י היא בתפארת שהיא מידת הרחמים.
בסוגיין לומדים ששריפה היא שריפת נשמה וגוף קיים שזו בחי' מיתה יפה לעומת שריפה ממש. על כן ראוי ללמוד בגזירה שוה שהיא במידת הרחמים להמית בשריפה שטובה יותר לחייב בשריפה.
אכן הגמ' לומדת מן הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" ברור לו מיתה יפה שהמיתה היא בשריפת נשמה וגוף קיים ולא שריפה ממש.
אמנם שואלת הגמ' שאם כן שלומדים מ"ואהבת לרעך כמוך", למה לי גזירה שוה. ומתרצת הגמ' שאם לא הגזירה שוה, היינו אומרים שמיתת נשמה וגוף קיים אינה נחשבת כלל לשריפה, ואם כן אי אפשר לברור אותה במיתה יפה, קמ"ל שהיא שריפה, וכשיודעים אנו שזו שריפה, אפשר לברור לו מיתה יפה בשריפה זו.
על כל פנים, למדנו שזו שריפה שבאה במידת הרחמים וראוי ללמוד שהיא נחשבת שריפה במידת ג"ש, שאף שריפה שהיא במידת הרחמים נקראת שריפה ומן הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" אנו לומדים להשתמש דווקא בשריפה זו.
בתוך הסוגיא אומרת הגמ' שאם לא הייתה ג"ש, היינו חושבים שזו אינה שריפה, ומוסיפה הגמ':

ואי משום ואהבת לרעך כמוך (ברור לו מיתה יפה) לפיש ליה חבילי זמורות כי היכי דלישרוף לעגל קא משמע לן.

נראה שהקמ"ל הוא שברור לו מיתה יפה, היא לברור מיתה מבין מיתה אחרת, ולא שבאותה שריפה נעשה זאת ברחמים. זה משמעות "ברור לו" שהיא לברור דבר מדבר אחר.
ועי' ברש"י:

ואי בעי לקיומי ואהבת לרעך כמוך - אפיש ליה חבילי זמורות.

וצ"ע מה פירוש "אי בעי", מדוע שב"ד ירצו לקיים בו "ואהבת לרעך כמוך". ושמא יש כאן אמירה חשובה שב"ד רוצים להראות שלא משנאתו גזרו את מותו אלא מאהבתם אותו ורוצים להראות זאת בבירור.
אכן למסקנה אנו לומדים גם מג"ש שהיא ברחמים וגם מן הפסוק ואהבת שהמיתה היא ברחמים ואהבה, ולימוד גדול הוא.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.