כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א) - לימוד מבנין אב


הקשר בין הדין הנלמד למידה בנין אב מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.

ירושלמי סנהדרין (פ"א ה"א):

כל מקום שנאמר "וה'" הוא ובית דינו. ובניין אב שבכולם "וה' דבר עליו רעה".

ועי' במפרשים שפסוק זה נאמר אצל אחאב שהנביא מיכיהו אמר (מלכים א', כ"ב, י"ט):

ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו.

נראה פשוט ששם ה' הוא בתפארת1 וצבא השמים היינו "צבאות" שהוא בנצח והוד2, ואף כאן "צבא השמיים" - נצח והוד - "עומדים" - שנצח והוד בחי' רגליים "תרין שוקין" מימינו ומשמאלו, שאף זה מתאים לנו"ה שהוא בימין ושמאל.
מתאימים הדברים לדברי האר"י שבנין אב הוא "תפארת" שהוא "אב" בנטייתו לימין או לשמאל "לנצח" או "להוד" או בהכריעו בין שניהם והם הם הדברים.
ומה משמעות הדברים?
נראה שה' ובית דינו היינו שבית הדין הוא מידת הדין, וה' שם הוי' ב"ה הוא מידת הרחמים, והיינו שהדין פועל, ושם ה' הוא המפעיל את בית הדין, כדי להגן על שאר העולם שישמרו הדרך. ועי' זהר בראשית ס"ד: שבמבול שכל העולם נחרב לא היה וה' – הוא ובית דינו, אלא רק בית דינו פעל דין גמור. ובסדום ששאר העולם נשאר נאמר "וה'" ללמדך שהדין נעשה בסדום, וכלפי שאר העולם היה בזה רחמים, שלומדים ללכת בדרך ישרה.







1 זה לשון שערי אורה (שער ח' ספירה שישית): "אבל שם ה' יתברך שהוא קו אמצעי נקרא תפארת".
ובספר הפרדס לרמ"ק (שער כ"ג פ"ו): "כבר התבאר שם בן ד' (אותיות) הוא תפארת".
ובספר התניא (אג' קודש פ' י"ב): "מדת הרחמים הנקראת בשם תפארת בדברי חכמי האמת לפי שהיא כלולה מב' גוונין לובן ואודם המרמזים לחסד וגבורה ולכן סתם שם הוי' ב"ה שבכל התורה מורה על מדת התפארת".
2 עי' רמ"ק ערכי הכינויים ערך "צבא". פרדס רימונים שער כ"ג י"ח:
צבא פירש הרשב"י ע"ה בתיקונים כי נצח והוד עליהם נאמר ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וכן כל לשון צבא. וכן הם הרומזים בשם צבאות כדפירשנו בשער השמות. ונראה מתוך לשון התיקונים שהם נקראים צבאות מסטרא דיסוד. וכן האבות גדולה וגבורה ת"ת נקראים צביונות מצדו [קיז]. ובתיקונים (תקונא כ"ב דף ס"ו וכ"ה בתקונא מ"ז דף פ"א וע"ש בכס"מ פירושו) בהיותו מדבר ביסוד וז"ל ועליה אתמר וכל צבאם מאי צבאם תרי סמכי קשוט וביה אתקריאו תלת אבהן צביונות כד"א ויכל אלקים ביום השביעי וישבות ביום השביעי ויברך אלקים את יום השביעי עכ"ל. והכל כנגד היסוד. ומוכרח התם. וקרוב לענין זה פי' במקומות רבים (בתקונא נ"א דף פד) באמרו צבאות אות הוא בצבא שלו. והענין כי מלת אות של צבאות רומז אל היסוד הנקרא אות. וצבא הוא נצח והוד ועליו נאמר אות הוא בצבא שלו כנראה שנקראו צבא מצד היסוד:






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.