כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

קידושין כ"ד (ע"א) - לימוד מבנין אב

קידושין כ"ד (ע"א):

אלא ראשי אברים מנלן דומיא דשן ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין.

בפשטות לימוד זה הוא בנין אב.
אמנם רבים הראשונים שהביאו את המשך הגמרא בע"ב שלמדה מריבויא ד"ישלחנו", ולמדו בריבוי מיעוט וריבוי, וכן כתב שם רש"י, מכל מקום הרמב"ם הביא את הרישא של הסוגיא, ומשמע שזה מה שנשאר למסקנה וזו לשון הרמב"ם (פ"ה הלכות עבדים הל"ד):

כיצד בראשי איברים המכה את עבדו בכוונה וחסרו אחד מכ"ד ראשי איברים שאינן חוזרין יצא לחירות וצריך גט שחרור אם כן למה נאמר בתורה שן ועין לידון מהן מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין יצא העבד בו לחירות...

ההלכה שהביאה את הגמרא לדרוש "לחפשי ישלחנו ריבויא הוא", הוא:

תלש בזקנו ודלדל בו עצם עבד יוצא בהם לחירות.

והבינה הגמרא שאף שאינו בטל ממלאכתו יוצא לחירות שלא כמו שן ועין שהוא בטל ממלאכתו. על זה אמרו "לחפשי ישלחנו ריבויא הוא".
אף הלכה זו הביא הרמב"ם כהמשך לדין שן ועין וזו לשונו (שם הלכה י'):

... תלש בזקנו ודלדל בו עצם מן הלחי יצא לחירות שהרי בטל מעשה השינים הקבועות באותו העצם.

הרי שלפי הרמב"ם הלימוד הוא בבנין אב משן ועין.
הגמרא במסכת ברכות (דף ה' ע"א) אומרת:

אלא מה תלמוד לומר ומתורתך... קל וחומר משן ועין מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות יסורין שממרקין כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה וכו' עיי"ש.

הרי ששן ועין הם בבחי' תורת המלמדת. אף בסוגיין שן ועין הם "תורה" והם אב המורה ומלמד על כל דבר הדומה לו.
פרשת יציאת עבד לחירות בשן ועין היא תורה. בנין אב היא לכל המושג של חירות הבא מתוך הקשר לתורה.
על כן השן והעין הם בנין אב לשאר ראשי איברים כמו שהם אב לכל ענין החירות, והם בבחינת "מתורתך תלמדנו" ותולדותיהם הם בבחי' "וכל בנייך לימודי ה'" הנלמדים מן התורה.
על כן ראויה הלכה זו להיות נלמדת בבנין אב.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.