כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

תמורה (י"ג) - לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא


הקשר בין הדין הנלמד למידה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.

תמורה י"ג:

אמר ר"ש והרי מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בשותפות אף כל קרבן יחיד וקרבן מזבח ודבר שבא בחובה ודבר שאינו בא בשותפות רבי אומר למה יצאת מעשר מעתה לידון בתמורת שמו ובתמורת גופו לומר לך תמורת שמו קריבה תמורת גופו אינה קריבה תמורת שמו נגאלת תמורת גופו אינה נגאלת תמורת גופו חלה על דבר הראוי ועל דבר שאינו ראוי ותמורת שמו אינה חלה אלא על דבר הראוי בלבד

מידה זו דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כי אם ללמד על הכלל כולו יצא.
המלכות הנקראת "דבר" יצאה מן הכלל שהוא בתפארת. יציאתה היא ללמד דהיינו שיצא ללמד על ידי לימודי ה' שהם נצח והוד. אחרי שיצאה מן הכלל אל לימודי ה', גם התפארת יורדת למטה אל לימודי ה' להזדווג עמה וזה לא ללמד על עצמה בלבד יצאה כי אם על הכלל כולו. אז תפארת היא בנצח והיא בהוד.
מעשר הוא בחינת מלכות שהוא הנקודה העשירית. המלכות בכלל התפארת היתה, שאז הזכר והנקבה גוף אחד דו פרצופין. אף המעשר בכלל כל הקרבנות היה ויצא מהם.
יציאת מעשר מן הקרבנות באה משום שהוא קרבן מיוחד שאין אדם מקדישו בפני עצמו על פי החלטתו איזו מן הבהמות להקדיש, אלא העשירי היוצא אותו צריך להקדיש בקריאת שמו "עשירי יהיה קודש לה'"
יש כאן שילוב של קדושת שמים וקדושת הדיוט, של רצון ה' ורצון אדם. מחד האדם אינו קובע איזו בהמה תיקדש ומאידך הוא צריך להעבירו תחת השבט ובכך להקדישו.
זה מה שמיוחד במעשר ונראה שזה קובע ענין תמורה. מחד אחר שמקדש הקרבן אי אפשר לשנותו ולהמירו בקרבן אחר. מאידך הממיר פועל שינוי בתמורה שעושה אותה קודש להלכות תמורה שבה. אמנם אינו פוגע בקודשי שמים הבאים לידי ביטוי בקדושת הגוף אבל מכל מקום פועל הוא להחיל קדושה בתמורה.
זו משמעות ירידת המלכות - המעשר ללימודי ה' לנצח והוד. נצח והוד מבטאים את היסוד הקבוע והיסוד המשתנה והם המתאימים לבטא מציאות המעשר שם לענין תמורה. היסוד הקבוע הוא המעשר הקדוש, הבלתי משתנה, והיסוד המשתנה הוא תמורתו.
לא ללמד על המעשר בלבד יצאה המלכות כי אם על כלל הקרבנות שאף הם ירדו לנצח לזווג עם המלכות1 ולהשוות הדינים של כל הקרבנות שאחר שאדם הקדישם הם לא משתנים אבל תמורתם קדש, בהלכות תמורה. אמנם כל הקרבנות אדם מקדישם, והיה מקום לומר שיוכל אף להמירם שהרי הוא הקובע קדושתן, לכן בא מעשר ללמדנו שכשם ששם מופקע הקרבן מן האדם ואינו משתנה שהרי עשירי הוא מן השמים, אף קרבן שהוקדש על ידי אדם, קבוע הוא בחינת נצח ולא משתנה אף ברצון אדם להמירו.

מעשר מלמד על הלכות תמורה של כל הקרבנות שכיון שמעשר הוא המקור הוא הקובע הלכותיהם שאין תמורה חלה בקרבנות ציבור, כמעשר שאינו קרבן ציבור, ואף אין תמורה חלה בקרבן בדק הבית כמעשר שהוא קרבן מזבח.





1 לשון השיטה המקובצת היא "מעשר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה מעשר קרבן יחיד וכו'" ועיין בחידושי הגרי"ז על אתר.
נראה שהיקש כאן הוא בחינת הכאה הנבחנת כזיווג. ובעניינינו התפארת היורדת לנצח לזווג עם המלכות שהיא בהוד, וזו הבחינה שלא ללמד על עצמו יצא שהמלכות ירדה לא לעצמה כי אם ללמד על הכלל שהוא בתפארת היורדת להיקש.






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.