![]()
כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות י"ג המידות ומקורות פנימיים ![]() מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (כ"ג) - לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (כ"ג): רמב"ם מ"ע קל"ד שהביא מדרש זה וביארו וזה לשונו: כבר ביארנו שהשמיטה שייכת להנהגה הבריאה. השמטת השדה והכרם דומה לחזרת העולם להנהגת הבריאה קודם צאתה ונתינתה ביד האדם לעבדה ולשכללה. בלימוד שלפנינו יש להתבונן שהרי הכרם והזית יצאו מן הכלל בפסוק "וכן תעשה לכרמך לזיתך", אבל בהמשך יצא להקיש רק הכרם שבו נאמר הלאו "ואת ענבי נזירך לא תבצור". לא נאמר לאו בזיתים. יש אפוא להבין מדוע נאמר "לזיתך" והלא יציאתו מן הכלל לכאורה אינה מלמדת. נראה שמיוחדים הם הכרם והזית ביציאתם מן הכלל בעצם מהותם. בשניהם מעשה האדם משכלל את הפירות. מן הכרם נעשה היין ומן הזית נעשה השמן. פירות אלו יצאו מכלל הבריאה ונתנו ביד האדם. יציאתם לא ללמד על עצמה יצאה כי אם על הכלל, ללמדנו שכל הפירות נבחנים כיוצאים מן הכלל, והשביעית מחזירה אותם לכללם בזה שהאדם אינו מעבד האדמה ומשכללה, אלא משאיר אותה כמו שהיא, קודם יציאתה לרשות האדם לעבדה ולשומרה. זה עומק דין השמיטה. הבעלים מפסיקים להראות בעלותם ויד הכל שוה באילנות. על כן ראוי דין זה להיות נלמד במידה של דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד שזו הנהגת הבריאה1. ועל כן נזכר גם הזית, ללמדנו שהיציאה מן הכלל מתבטאת בשכלולו של האדם את הבריאה, ושמגמת ההפקר היא להפקיע בעלותו של האדם ולהחזיר הבריאה למקורה לשנה זו. 1 לשון האר"י: "לפעמים מקבלת מן התפארת בסוד למודי ה', ע"י נצח או הוד, ותהיה המלכות בהוד, והתפארת בנצח, בסוד שם הוי"ה בנצח, ואדנ"י בהוד. והנה זו הנהגת תחלת בריאתו של עולם, כי תחלה היו למעלה ד"ו פרצופים, והמלכות שנקראת דבר, היתה בכלל התפארת הנקראת כלל ונכללה בו, ויצא מן הכלל שהוא תפארת וכו'". ------------------------------------------------------------------------------------------- |
|
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד. |