כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

יבמות ד' (ע"ב) - לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא


יבמות ד' (ע"ב):

אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו ולמה יצאו להקיש להם ולומר לך מה אוב וידעוני בסקילה אף מכשפה בסקילה.

האר"י כתב שהנהגת מידה זו היא הנהגת הבריאה. והיינו שהדבר שהיה בכלל יצא מן הכלל כמו הבריאה שיצאה מן הכלל העליון. חידושה של המידה שלא ללמד על עצמו יצא, שאינו מנותק מן המקור אלא קשור אליו וללמד על הכלל כולו יצא.
נראה שהנהגה זו היא הנהגת ה"כישוף". ה"כישוף" היא תוצאה של הניתוק כביכול מן המקור האלוקי של הבריאה. אמנם כבר אמרו "אין עוד מלבדו - אפילו מעשה כשפים" ללמדנו שנראה כלפי חוץ שמעשה כשפים הוא חלילה "מלבדו" וחידשו חכמים שאף מעשה כשפים ממקור אלוקי הוא בא ואין עוד מלבדו.
יציאת הבריאה מן הכלל היא המאפשרת את הכישוף.
ועי' בשפת אמת:

(פרשת אמור תרמ"ט) דאיתא שהי' העולם מרחיב והולך עד שאמר הקב"ה די. והיינו שהי' מתגשם הטבע ביותר מדאי [ולכן המזיקין הם היו סוף הבריאה] עד שאמר די. נמצא לפי רוב התגשמות נדבקין בטבעיות. אבל לבנ"י ניתן השורש והרוחניות. וז"ש אמור ואמרת כי באמת הכל נעשה ע"י העשרה מאמרות. אבל לבנ"י ניתן שורש המאמרות שעליהם נאמר אמרות ה' אמרות טהורות. אבל הטבע נעשה אחר כמה מדרגות וצימצומים.
(פרשת שופטים תרמ"ז) פי' כי נמצא חכמה בטבעיות והוא בחי' עשרה מאמרות שנברא בו העולם דכתי' מה גדלו מעשיך כו' ויש חכמה בעולם שנה נפש ומאלו הכחות נמצא בחכמי האומות. מעוננים היא החכמה בזמן. קוסמים במעשה. אוב ידעוני בנפשות. אכן לבנ"י נמשך בכל יום התחדשות למעלה מן הזמן והטבע. וזה ענין עשרת הדברות שנמסר כל ההנהגה ביד בנ"י. כי עשרה מאמרות הם החק שנתן הקב"ה בהבריאה.

התפשטות העולם ויציאתו ממקורו היא המאפשרת הנהגת הכישוף.
לכן פרשה זו נאמרה במידת "דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד" למען נדע שאף אוב וידעוני יחד עם כל מעשי הכישוף הם יצאו מן הכלל.
ובזוהר (ח"א קט"ז.) אמרו שכל מיני הכישוף הם עשר הספירות תחתונות. אף זה מלמד שיש כלל תחתון של הצד האחר והכל בשליטה של קוב"ה.
חידוש יש בדבר שכיון שכל ענין הכישוף הוא בהנהגת הבריאה, שהיא היציאה מן הכלל, על כן פרשה זו נכתבה במידה זו ואוב וידעוני שהיו בכלל המכשפים יצאו מן הכלל ללמד שכולם בסקילה.
וכתבו הקדמונים שאוב וידעוני הם כנגד חכמה ודעת שהאוב לשון אב בחכמה וידעוני לשון דעת. הם מעשי כשפים המיוחדים לחכמה, ועל כן הם בסקילה שהיא כנגד י' ראשונה של שם על פי מה שאמרו שד' מיתות הם כנגד ארבע אותיות השם על כן יצאו דווקא הם ללמד על חיוב סקילה של המכשפים, שכולם הם כלל אחד הנמשך אחר אוב וידעוני שהם מיוחדים לחכמה ודעת.
ולמדנו שאוב וידעוני אף שיצאו מן הכלל מקושרים הם עדיין עם הכלל, ומכאן שלא התנתקו לגמרי מן הכלל ואף כי יצאו מן הכלל, ואף שהכלל שלהם הוא כלל המכשפים, מכל מקום יש עליו שם כלל ואינם נפרדים לגמרי. זה מה שאמרו אין עוד מלבדו אפילו מעשה כשפים שמכחישים פמליא של מעלה שמצד אחד מכחישים ומן הצד השני אף הם בכלל אין עוד מלבדו.





-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.