כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

אמה עבריה - לימוד מכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר


הקשר בין הדין הנלמד למידה כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר מבואר בלימוד זה ע"פ ביאור האר"י.


מידה י':

כל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו

לשון האר"י על מידה ט' וי':

ט. וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שהוא כעניינו יצא להקל ולא להחמיר. לפעמים יתנהג העולם בסוד עיבור המלכות, להוליד למטה דוגמת עליונים, בסוד תיבת נח, שיצאו ממנה ג' גוונין, שם חם ויפת, שהן דין ורחמים, וכללותם דמיון הת"ת הכולל דין ורחמים. אלא שלפעמים תתעבר בסוד הרחמים בלבד. ויהיו כל הג' גוונים נוטים לצד הרחמים, וזהו כל דבר שהיה בכלל, בסוד האצילות למעלה מת"ת, ויצא לטעון טעון א' למטה בסוד עיבור, ונתעברה בג' גוונין הנז', כלולים זה בזה בסוד הרחמים, שהוא כענינו, כענין ו', הוא בסוד הת"ת נוטה לצד הרחמים, ואזי יצא להקל בסוד הרחמים, להוליד ג' גוונין כולם בסוד הרחמים, ולא מצד הדין.
י. וכל דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר. ולפעמים בסוד דין ורחמים ביחד, ולא כענין ו' שהוא ת"ת נוטה לצד הרחמים, ואז יצא להקל ולהחמיר, ותתעבר ותלד למטה ג' גוונין, דין, ורחמים, וממוזגים:


"לטעון" מבאר האר"י שזה בחינת עיבור. דומה הדבר לתיבת נח שההתכנסות בתוכה בבחינת עיבור. מן התיבה יצאו שם, חם ויפת בחינת ג' קוין.
שטף החיים, מהומתם ורדיפתם מצריכים לצאת מן הכלל אל תוך תיבת נח, להסתגר בתיבה בבחינת עיבור ורחם השומר ומגין מפני כל סערה. ביציאה מן התיבה יוצאים ג' קוין (שם חם ויפת), כדמות אדם הכלול מימין ושמאל ואמצע.
יש שתי צורות של "טועֵן טועָן". במידה ט' - לטעון טוען אחר שהוא כעניינו. כעניינו, עניין וא"ו, שהוא תפארת, בבחינת רחמים. על כן יצא להקל כמידת הרחמים ולא להחמיר בדין. ואצלנו - דבר שהיה בכלל ויצא לטעון טוען אחר שלא כעניינו יצא להקל ולהחמיר.

האבודרהם בהתייחסו לאמה עבריה הלך בדרך רס"ג וזה לשונו:

... כמו שנאמר (שמות כ"א) "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד וגו'" והוציא אמה עבריה מן הכלל שנאמר (שם) "וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים" והלא אמה עבריה בכלל עבד עברי היתה שנאמר (דברים ט"ו) ,כי יימכר לך אחיך העברי או העברייה וגו'" ולמה יצאה מן הכלל, לטעון טוען אחר שלא כעניינו שעבד אינו יוצא בסימנים ואינו יוצא במיתת אדון והאמה יוצאה בסימנין ויוצאת במיתת אדון אפי' בתוך שש ויצאה להקל שהדבר הוקל עליה שיוצאה בתוך שש ולהחמיר שאדונה מקדשה בעל כרחה (עי' ספרי ראה מכילתא משפטים).

אדם שהגיע למכור את ביתו לאמה, טוב לה שתצא מביתה מלהיות בו. אין כח בביתה להחזיקה להגן עליה ולהכינה לבנין ביתה בעתיד.
ביתו של האדון מהווה עבורה מקום הגנה, שמירה ותקוה לעתיד ולייעוד. יציאה זו יש בה כדי להקל שיוצאת בסימנים ובמיתת אדון כשמתברר שלא נעשה התיקון הראוי לה ששיאו הוא הייעוד, דהיינו נישואיה לאדון או לבנו.
הייעוד מצד עצמו אמנם חומרה הוא, כיון שנעשה בעל כורחה, אלא שבוודאי חומרה זו תפקידה לתקן את האמה ולבנותה בדרך הראויה.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.