כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

פרשת נשא


במדבר פרק ו' (י"ט):

(טו) וסל מצות סלת חלת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן ומנחתם ונסכיהם.
(טז) והקריב הכהן לפני ה' ועשה את חטאתו ואת עלתו.
(יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו.
(יח) וגלח הנזיר פתח אהל מועד את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים.
(יט) ולקח הכהן את הזרע בשלה מן האיל וחלת מצה אחת מן הסל ורקיק מצה אחד ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו.

ורש"י שם על פסוק כ' בד"ה "על חזה התנופה"

על חזה התנופה - מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה לפי שהיו שלמי נזיר בכלל ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק.


זרוע בשלה של איל השלמים של נזיר עי' ברש"י שם שיצא לידון בדבר החדש, שהכהן לוקח את הזרוע בשלה, והחזיר הכתוב לכללו בפירוש שיש גם דין חזה ושוק "על חזה התרומה ועל שוק התרומה".

כבר ביארנו שחזרתו של נזיר ממרום מדרגת קדשו, אל החיים השגרתיים שאחר נזירותו, יש בהם בחינה של דבר שיצא לידון בדבר החדש.
אף זרוע בשלה יצאה מן הכלל. כאן הכהן לוקח חלק מסעודת האדם שגמר נזירותו.
זה חלק מהסעודה הבשלה (עי' רש"ר הירש) המוכנה כבר לאכילה.
יש בנזיר בחינה של קדושת כהונה הבאה בבחירה חופשית של האדם. התורה איפשרה לו לאדם להתקדש בקדושה שיש בה בחי' של כהונה. בחזרתו לחיים שגרתיים לוקח הוא בחי' של כהונה שהייתה לו בנזירותו וממשיך אותה אל תוך חייו.
כך כותב הנצי"ב (ו', י"ט) בביאור לענין המיוחד של "זרוע בשלה" המתבשלת עם כל האייל, אף כי אסורה באכילה לבעלים ויש כאן ביטול איסור לכתחילה:

והנה ענין הציווי בזה ללמדנו שהנזיר השיג מעלת הכהונה בקדושה זולת שאינו יכול לעבוד בבית המקדש, ועל כן מה שעל פי דין מותר בדיעבד בכל האיסורין, שרי כאן לכתחילה שיתבטל קדושת שומן הזרוע חלק הכהן בבשר האיל, והנזיר יאכלנו, ומשום הכי המצוה כמו כן שיהיו מונחים כל החלות בסל אחד בלי חשש משום פירורין מחלק הכהן ללחמי הנזיר, כיון שעל פי דין אין לחוש ובטלים בהיתר.

יציאתו של נזיר מן הכלל אל חייו הרגילים יצאה לידון בדבר חדש, על מנת לשמר מדרגתו ולהגן עליו מפני קלקולי החיים העלולים להפילו. על כן לוקח הכהן את הזרוע בשלה, להדגיש מדרגתו המיוחדת של הנזיר הממשיך לחיות בקדושה.
על כן מחזירו הכתוב לכללו בפירוש, להיות חייב לתת חזה ושוק לכהן. לא חל כאן הכלל שאין לך בו אלא חידושו ויתן את הזרוע בלבד ולא חזה ושוק. חוזר הוא לכללו להיות כאחד האדם ומחובר בחזה ושוק, יחד עם הדבר החדש אשר בו מודגשת מדרגתו המיוחדת אותה ממשיל הוא לחייו הרגילים.




-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד.