לעמוד הראשי לעמוד הראשי יג המידות ומקורות פנימיים דוגמאות לקשר בין המידה לדין הנלמד דוגמאות לקשר במידות אחרות מקורות לקשר בין המידה לדין הנלמד ממנה כללי לימוד לי גולשים כותבים צור קשר לאתר ישיבת מעלות
      בס"ד

      מבוא למידות מבוא למידת בנין אב


      מבוא למידת בנין אב




      לשון האר"י בבנין אב:

      מבנין אב מכתוב אחד. לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח. או ההוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד. מבנין אב משני כתובים. לפעמים בהכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב משני כתובים, שהם נצח והוד.


      בנין אב שייכת לספירות נצח והוד שבתפארת.
      מצאנו כמה הנהגות של הספירות של נצח והוד.

      לבר מגופא
      הנצח וההוד נחשבים למציאות של "לבר מגופא". עניינם הוא ההשפעה החוצה. נראה שלפיכך נקראים הם "כתובים" שכן הכתובים הם דרך להשפיע הדברים החוצה. הכתובים הם דבר חיצוני לאדם.

      אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו.

      גם בכל מקום שנאמר "ללמד" במידות שהתורה נדרשת בהם, מבאר האר"י שמדובר בהנהגת נצח והוד.
      נראה שהדברים אמורים על פי הפסוק:

      וכל בנייך לימודי ה'

      הנדרש על נצח והוד. גם "לבוש" שהוא "לבר מגופא" נבחן כנצח והוד.
      מידת בנין אב עוסקת היא גם בהשפעת התפארת - התורה - החוצה דרכם של הנצח וההוד.

      רגליים - הליכה ועמידה
      שתי רגלי האדם נבחנות כנצח והוד בקומת האדם השלמה. גם העמידה וגם ההליכה הם פעולות של הנצח וההוד. ניתן לומר שדברים הפועלים בתהליך אופן פעולתם מתאים לדרכם של נצח והוד.

      תרי פלגי דגופא
      נצח והוד - יחדיו בונים את שלמות הגוף. על כן יש לראות בהם גם את הנהגת המורכבות.
      עולם מורכב ברא הקב"ה. בכל מציאות ולכל תהליך בחינות רבות המרכיבות אותם. גם ההליכה שנזכרה לעיל יש בה בחינה של מורכבות, שכן ההליכה פעולת שתי הרגליים, אף שכל רגל פועלת לעצמה, משתיהן יחדיו נוצרת ההליכה.
      גם לשון "בנין" במידת בנין אב מורה על מורכבות, שהרי כמה לבנים בונים יחד בנין אחד.
      גם שם "צבאות" מורה על מציאות הנבנית מריבוי פרטים ואף שם זה הוא בנצח והוד (עי' רמ"ע מפאנו מאמר מאה קשיטה ס"ד).

      היסוד הקבוע והיסוד המשתנה
      כך לשון הרב בשמונה קבצים (קובץ ח', רנ"ג):

      עולם הרעיונות מתחלק הוא לשתי מערכות, בכלל, לרעיונות מתנודדים, משתנים ומתנועעים בתנועה תדירה, ולרעיונות קבועים, עומדים בצביונם בלא שינוי ותמורה. שתי הספירות, של הנצח ושל ההוד, מתגלות בשניהם יחד. הנצח בתעצומתו הוא היסוד הקבוע, וההוד ביפעתו הוא היסוד המתנודד ומשתנה. אין ציור לתפוס אחת מהמערכות בלא צירוף השניה לה. אין הנצח מתגלה בעזוזו כי אם כשההוד מאציל עליו מיפעת הודו, ואין ההוד מלבבנו בהדרו כי אם כשעז הנצח ממולא בתוכן פנימיותו. והם הם הצנורות של נבואת האמת, והשבילים, המביאים את שפעת זיו האמת להחיות את כל היקום.

      עילוי והגשמת האידיאלים
      מה משמעות הביטוי "התפארת הנקרא אב בנטותו לצד הנצח או ההוד... או בהכרעה בין שניהם".
      נראה שיש שתי בחינות להנהגה זו.
      האחת התפארת בנטותה לצד נצח והוד היא מעלה אותם למעלה בחי' תנופה.
      השניה התפארת בנטותה לצד נצח והוד מבטאת את האידיאלים הרוחניים בעולם המעשה בחי' מלכות המגשימה בפועל את האידיאלים. כל מקום שנאמר בו זכרונות (אידיאל) יהיו מלכויות עימהן (לבטא אותו במעשה).