לעמוד הראשי לעמוד הראשי יג המידות ומקורות פנימיים דוגמאות לקשר בין המידה לדין הנלמד דוגמאות לקשר במידות אחרות מקורות לקשר בין המידה לדין הנלמד ממנה כללי לימוד לי גולשים כותבים צור קשר לאתר ישיבת מעלות
      בס"ד

      הנהגת המידות כתהליכים קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב - תהליך


      קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב - תהליך



      בי"ג מידות התורה נדרשת קל וחומר, גזירה שוה, בנין אב וכתוב אחד, בנין אב ושני כתובים וכו'

      אפשר לראות בשלש המידות הראשונות תהליך של "שרי בפירודא וסיים בחיבורא" (זהר משפטים) שהוא תהליך של סטרא דקדושה.

      שלב ראשון הוא בחינת קל וחומר.
      האר"י מבאר את הנהגת מידת קל וחומר:

      כי פעם תקבל מחסד וגבורה שבתפארת, וזהו מקל וחומר. כי קל רמז לרחמים, המקילים את הדין, ומרחמים על העולם. וחומר, רומז אל הדין, המחמיר לדון את העולם, הרי מדה א'. ומדה זו, כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים.

      במידה זו החסד עומד לעצמו והדין עומד לעצמו. הלימוד במידה זו אינו משנה את ההנהגה של הקל או של החמור אלא הוא לומד אילו דברים הנמצאים בהנהגת הרחמים יכולים בוודאי להיכלל בהנהגת הדין ולהיפך אילו דברים הנמצאים בהנהגת הדין יכולים בודאי להיכלל בהנהגת הרחמים.

      השלב השני הוא גזירה שוה.
      האר"י מבאר מידה זו:

      לפעמים תקבל מתפארת שבתפארת, שהוא מכריע בקו השוה בין חסד לגבורה, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמור, אלא גזירה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד התפארת.

      בגזירה שוה נפגשים החסד והדין ופועלים אחד על השני. ההנהגה נעשית ממוזגת וממוצעת.
      קו השוה המכריע בין חסד ודין פועל על ההנהגה עצמה של החסד והדין. זו פעולת התפארת.

      השלב השלישי הוא בנין אב.
      האר"י מבאר מידה זו:

      לפעמים תקבל מצד התפארת הנקרא אב, בנטותו לצד הנצח או לצד הוד הנקרא כתוב אחד. וזהו בנין אב מכתוב אחד ולפעמים ההכרעה בין שניהם נצח והוד. זו בנין אב משני כתובים שהם נצח והוד.

      ובנין אב התפארת נקראת אב, שיש לו בנים וזה "הבנין" - בנין אב. כאן התפארת אינה רק קו השוה הממוצע, מכריע וממזג בין השניים, כי אם התפארת נעשה ויש לו תולדות.

      משל למה הדבר דומה לתהליך זיווגו של אדם.
      השלב הראשון הוא "על כן יעזוב איש את אביו ואמו". אדם גדל בבית. יש לו אופי ויש לו הרגלים ודרכי התנהגות משלו. כך הוא וכך היא. כל אחד במקומו. פעמים שיש גם בחינה של "מאבקי כח" שהרי האופי השונה וההרגלים והמנהגים השונים מהוים "איום" על הזולת שהרי בחיים המשותפים יצטרך לוותר על חלק מהליכותיו.
      השלב השני הוא "ודבק באשתו". מוצאים הם דרכם השוה הממוזגת והממוצעת. מצליחים הם להכריע ולבנות להם חיים משותפים.
      ואז בא בע"ה השלב השלישי "והיו לבשר אחד". שניהם נעשים אחד ממש בתולדות הבאות משניהם.

      דוגמא לתהליך זה של קל וחומר, גזירה שוה ובנין אב יש במצוות העדות (בבא מציעא (ג' ע"ב), שבועות ל' (ע"א), סנהדרין (ל' ע"א)) וכן בבנין הבית (בדוגמה מקידושין וממצוות פדיון הבן במכילתא).