כל הזכויות שמורות לכותב ולאתר. הקובץ מופיע באתר לימוד י"ג מידות
י"ג המידות ומקורות פנימיים        לדוגמאות נוספות לקשר שבין המידה ללימוד

כריית השיתים ומי התהום - לימוד מקל וחומר ומגזירה שוה

הרב נפתלי וייס

תלמוד בבלי מסכת מכות דף יא/א

...שבשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא בעא למישטפא לעלמא אמר מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה ליכא דאמר ליה מידי אמר כל היודע דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו נשא אחיתופל ק"ו בעצמו אמר ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים לכל העולם כולו לא כל שכן א"ל שרי כתב שם אחספא שדי אתהומא נחת וקם אדוכתיה...

בביאור האר"י הקדוש:

מקל וחומר. דרשא זו מצד המלכות, שמקבלת מהת"ת פעם כך ופעם כך, כי פעם תקבל מחו"ג שבת"ת, וזהו מקל. כי קל רמז לרחמים, המקילים את הדין, ומרחמים על העולם. וחומר, רומז אל הדין, המחמיר לדון את העולם, הרי מדה א'. ומדה זו, כשהעולם נידון קצת ממנו בדין גמור, וקצת ממנו ברחמים גמורים, ומרחם על העולם:

יתכן לומר: מים הם בבחי' חסד, אלא שכשהחסד הוא ללא גבול זה מביא לחורבן – "בעא למישטפא לעלמא", כבזמן המבול.
בגשמים, עליהם אנו משבחים את הקב"ה בברכת "גבורות גשמים", נאמר במסכת תענית (ב' ע"א):

מאי גבורות גשמים אמר רבי יוחנן מפני שיורדין בגבורה שנאמר עשה גדלות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר וכתיב הנתן מטר על פני ארץ ושלח מים על פני חוצות מאי משמע אמר רבה בר שילא אתיא חקר חקר מברייתו של עולם כתיב הכא עשה גדלות עד אין חקר וכתיב התם הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו וכתיב מכין הרים בכחו נאזר בגבורה...


ירידת גשמים היא בגבורה, כברייתו של עולם.
יש כאן מיזוג בין החסד – בחי' המים – לגבורה, שיורדים בגבורה. בזכות המיזוג הגשמים מביאים ברכה לעולם, מכיון שזהו חסד שמופיע בגבורה – על פי הכלים של המקבלים, בגבולות ובסדר ראוי.
הדבר נלמד מבריאת העולם במידת גזירה שווה.
גזירה שווה שייכת עפ"י האר"י לספירת התפארת – הממצעת בין החסד והגבורה.
"מגזרה שוה. לפעמים תקבל מת"ת שבת"ת, שהוא מכריע בקו השוה בין החו"ג, ואז יהיה העולם נידון בדרך ממוזג, לא רחמים גמורים ולא דין גמורים, אלא גזרה שוה לשניהם, ממוצעת בסוד הת"ת."

נחזור לסוגיה במכות.
לעומת הגשמים שיורדים בגבורה, כאן יש מים שרוצים לשטוף את העולם ללא גבולות, ודוד רוצה להפריד אותם מן העולם, לשמור אותם שישארו במקומם, והעולם ישאר בגבולות ובסדרים שלו. חסד (או רחמים בלשון האר"י) במקום אחד, ודין במקום אחר.
על כן, מופיעה הנהגה זו ע"י מדת קל וחומר. אין כאן מיזוג בין הדין והחסד, אלא הפרדה ביניהם. החסד נשאר במקום אחד והדין במקום אחר.

נציין שהסברנו כאן שהמים הם בבחי' החסד, והם שייכים לצד ה"קל". אלא שמצד שני – זו יוצאת דוקא חומרא כאן, כשהמים יופיעו בלא גבול, והקולא נוצרת דוקא ע"י הדין, ונראה אולי שהדברים מתבארים בפירוש הרמ"ע מפאנו:

"..ויש קל וחומר במלכות שהיא מתנהגת פעמים בחסד קל הוא על פני מים ופעמים בדין להחמיר בסייג לתורה. ואית דיימא איפכא חומר מים רבים בחסד ובהתגבר הדין הרי היא קלה בעיניו וכן דעתן של נשים קלה ובהתעטרה בחסד ורחמים יקרה היא מפנינים..."

באר"י נראה שהחסד שייך לקל, והדין לחמור.
ברמ"ע מפאנו – מובאים שני פירושים. האחד כמו באר"י, והשני – שהחסד ללא גבולות הוא דוקא חמור, והדין מיקל. והרמ"ע כותב זאת במפורש כלפי המים - "חומר - מים רבים בחסד".
ונראה שהדברים שכתבנו כאן מתאימים יותר לפירוש הרמ"ע (אם כי נראה שהעקרון של ההפרדה בין הדין והחסד מתאים גם לדברי האר"י).






-------------------------------------------------------------------------------------------
נשמח לתגובות, לדוגמאות נוספות וכן לשאלות על הקשר שבין המידה לדין הנלמד. ליצירת קשר לחצו כאן