לעמוד הראשי לעמוד הראשי יג המידות ומקורות פנימיים דוגמאות לקשר בין המידה לדין הנלמד דוגמאות לקשר במידות אחרות מקורות לקשר בין המידה לדין הנלמד ממנה כללי לימוד לי גולשים כותבים צור קשר לאתר ישיבת מעלות
      בס"ד

      מקורות בזהר שדיברו על י"ג מידות בכללן בי"ג מידות מתעטרת התורה


      בי"ג מידות מתעטרת התורה



      * הזוהר (ויקרא דף ס"ב ע"א):

      פרק קמ"ט בתהילים הוא הפרק לפני הפרק החותם את ספר תהילים.
      פותח הוא במילים:

      הללוי'ה שירו לה' שיר חדש תהילתו בקהל חסידים.

      וביאר הרד"ק פסוק זה:

      הללוי'ה - אמר כנגד ישראל
      שירו לה' שיר חדש - כלומר שלא יהיה להם די בשירים אלה הכתובים, אלא אתם תחדשו לו שיר על הנפלאות שעשה עמכם.
      תהלתו בקהל חסידים - תהלתו תהיה נאמרת בקהל חסידים, והם ישראל.

      פרק קמ"ט הוא המשך לסיום הפרק הקודם לו בו נאמר:

      וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו לבני ישראל עם קרובו הללוי'ה.

      וכתב שם הרד"ק:

      והראה זה לכל העולם כי הכל בכחו כשהרים קרן לעמו, שהוציאם מן הגלות, וקבצם מן העמים, והרים קרנם על כל העמים. זה תהלה לכל חסידיו, שיהללוהו על זה. ומי הם כל חסידיו? הם בני ישראל שהם עם קרובו, וכולם יהללו י'ה.

      לקראת סיום ספר תהילים מדבר דוד המלך על העתיד לבא, בבא גאולה לישראל, ואז לא יסתפקו בשירים הכתובים בתהילים, כי אם ישירו שיר חדש.
      גאולת ישראת ותחייתם, תחדש הארה חדשה שתתבטא בין השאר גם בשיר חדש, בהארה חדשה בתורה הנקרית שירה.
      וסיום הספר במזמור הללוי'ה הללו אל בקדשו, שיש בו י"ג הילולים וכתב על זה הרד"ק:

      זה המזמור שהוא חותם הספר יש בו שלשה עשר הלולים, רמז לשלש עשרה מדות שבהם מנהיג האל יתברך את העולם.

      נראה שזהו השיר החדש, התהילה הנאמרת בקהל חסידים, שהיא ממשיכה את הכתובים אל מה שמעבר להם, על ידי המידות. זו היא ההארה החדשה בתורה, השירה החדשה המאירה הכל באור חדש.

      על כן דרשו חז"ל בזהר הקדוש את פרק קמ"ט על י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם. זה הוא השיר החדש המלמדנו כיצד לחדש בתורה על ידי מידותיה של התורה.
      וכך דרשו חכמים בספר הזהר ויקרא ס"ב:

      פתח ר"ש ואמר (תהלים קמט) יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו', תאנא בי"ג מכילן אתקשר קשרא דמהימנותא לאשתכחא ברכאן לכלא וכל מהימנותא דקודשא בריך הוא בתלתא אסתימו ועל האי בי"ג מכילן דאורייתא מתעטרא כמה דאוקימנא מקל וחומר ומגזירה שוה וכו' וכמה זמנין אוקימנא האי, ושמא קדישא בהאי מתעטרא, ת"ח בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בשמא (ס"א בקשרא) דמהימנותא מה כתיב (בראשית מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת הא תליסר דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן, והיינו דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם, מאי כברכתו בההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא, ותאנא כל אינון מכילין סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חדא ותמן מתעטרא רישא דמלכא, ההוא דאקרי בדרגא עלאה דחסידות, וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא דכתיב יעלזו חסידים בכבוד בהאי עלמא, ירננו על משכבותם בעלמא דאתי, רוממות אל בגרונם דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות, וכדין חרב פיפיות בידם מאן חרב פיפיות דא הוא חרב לה' חרבא דקודשא בריך הוא פיפיות להיטא בתרין דינין, ולמה, לעשות נקמה בגוים וגו'
      תרגום: פתח ר"ש ואמר, יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכותבם וגו'. למדנו בי"ג מידות מתקשר קשר האמונה שתמצאנה ברכות לכל. וכל האמונה של הקב"ה נסתמה בשלשה וע"כ בי"ג מידות מתעטרת התורה כמו שהעמדנו מקל וחומר ומגזירה שוה וכו'. וכבר העמדנו זה כמה פעמים. והשם הקדוש מתעטר בזה. בוא וראה בשעה ההיא שרצה יעקב שיתברכו בניו בשם האמונה, מה כתוב, כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת הם י"ג. כי נשתתפה עמהם השכינה זאת ונתקיימו הברכות. היינו שכתוב, איש אשר כברכתו ברך אותם. מהו כברכתו. היינו כדמיון של מעלה, והיינו כברכתו של כל מדה ומדה. ולמדנו, כל אלה המדות עולות ומתעטרות ונחות בראש אחד, ושם מתעטר הראש של המלך, אותו שנקרא במדרגה העליונה של חסידות, וחסידים יורשים את כל הכבוד ההוא של מעלה, שכתוב יעלזו חסידים בכבוד, בעולם הזה, ירננו על משכבותם, בעולם הבא, רוממות אל בגרונם, שיודעים לקשר קשר האמונה כראוי. ואז חרב פיפיות בידם. מהו חרב פיפיות. זו היא חרב לה', פיפיות שלוהטת בב' דינים, ולמה. הוא לעשות נקמה בגויים וגו'.


      ביאור דברי הזהר:

      פתח ר"ש ואמר (תהלים קמ"ט) "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם וגו'", תאנא בי"ג מכילן אתקשר קשרא דמהימנותא לאשתכחא ברכאן לכלא


      חסידים ממקור החסד. חסד הוא ספירה ראשונה של ספירות התפארת ושל פרצוף ז"א. היא גם ספירה ראשונה שפותחת את י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן - "קל". "קל" הוא בחינת חסד לעומת חומר שהוא דין. גם י"ג מידות הרחמים פותחות ב"אל" שהוא בחינת חסד.
      "קשר דמיהמנותא" קשר האמונה, הוא חיבור אל העליונים. י"ג מידות הרחמים בהם מתקשר קשר האמונה המקבל שפע על מנת להשפיע ברכה לכל העולמות.
      י"ג מידות הרחמים הן קושרות את העולם אל האמונה העליונה ועל כן הן מקור הברכה1.

      וכל מהימנותא דקודשא בריך הוא בתלתא אסתימו


      בתלתא היינו בג' קוין בחינת חד"ר ימין, שמאל ואמצע, שהם בחי' מתקלא.
      עי' בדברי האר"י בביאור לספרא דצניעותא (שער מאמרי רשב"י עמ' ק"ו והלאה) ושם נאמר:

      ... עד לא הוה מתקלא ולא הוה מתחברין ע"ק כעין דבר ונוקבא לא היה להם אחיזה למעלה ומתו. וסיבת מיתתם כי לא היה להם שורש בעתיקא...
      הנה אם כן המתקלא לא הוצרך לשיהיה שרשם למעלה באופן שיוכלו להתקיים ולהתבסם.

      קשרא דמיהמנותא הוא קשר לקושרם לשרשם למעלה. הוא הקשר המבסם את העולמות התחתונים על ידי שמתקנם בשרשם. זו בחי' ג' קוין שהם כוללים כל י"ג מידות. "בתלתא אסתימו". אכן הם סתומים בג' קוין וגילויים הוא בי"ג מידות.
      אף רמח"ל באדיר במרום (עמ' ק"צ) כתב על י"ג תיקונים דדיקנא:

      וכבר אמרנו שסודם חד"ר ובסוד הזכר.



      ועל האי בי"ג מכילן דאורייתא מתעטרא כמה דאוקימנא מקל וחומר ומגזירה שוה וכו' וכמה זמנין אוקימנא האי


      י"ג מידות שהתורה נדרשת מקורם העליון בהנהגות י"ג מידות הרחמים. י"ג מכילן דאורייתא אף הן ביטוי להנהגת העולם ומתוך כך לדרישת התורה. קל וחומר וגזירה שוה הם ביטוי ל"בתלתא אסתימו" שכן הם חד"ר - חסד, דין, רחמים - ובספירות חסד, גבורה ותפארת.
      פרשיות התורה קשורות להנהגת הקב"ה את עולמו הבאה לידי ביטוי במאורעות ובמצוות ובהלכות כל אלו הם ביטוי להנהגה האלוקית.
      "וכמה זמנא אוקימנא האי" שכן פעמים רבות אנו נתקלים במידות שהתורה נדרשת בהם. נראה שבכמה מקומות שמופיע בזהר "י"ג מכילן" הכוונה גם לי"ג מידות התורה, ועל כן אמר שכמה זימנין אוקימנא האי.

      ושמא קדישא בהאי מתעטרא


      השם הקדוש שם הוי"ה ברוך הוא בת"ת ובז"א ועל כן מתעטר בי"ג המידות של התורה אשר שם מקומן. י"ג מידות הן ו"ק שכל אחד כלול מדין ורחמים הרי י"ב ועוד אחד הכלול הכל כדלקמן.

      ת"ח בההיא שעתא דבעא יעקב דיתברכון בנוי בשמא (ס"א בקשרא) דמהימנותא מה כתיב (בראשית מט) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת הא תליסר דאשתתף עמהון שכינתא ואתקיימו ברכאן


      יעקב המברך את בניו, ומבקש להמשיך הברכה מלמעלה, מקשר האמונה והשם הקדוש, מדגיש את היותם שנים עשר שבטים ומשתף עימהם בחי' "זאת" שהיא השכינה הכוללת כולם - הרי י"ג.
      "שלשה עשר" הם ביטוי להנהגת ז"א וכך יתקשרו לשם הקדוש ולאמונה העליונה להמשיך ברכה.
      ז"א הוא גם בחי' תורה שבכתב ועל כן י"ג מידות יש, שבהם נדרשת תורה שבכתב.

      והיינו דכתיב איש אשר כברכתו ברך אותם, מאי כברכתו בההוא דוגמא דלעילא כברכתו דכל מכילא ומכילא


      לשון האר"י בביאור הספרא: "כי אין ספק שהתורה התחתונה היא נדרשת מי"ג מידות אלו ונמשכו אליה מהתורה העליונה שבת"ת הנדרשת מי"ג מידות דוגמת אלו כי כל מה שיש בתחתונים דוגמתם בעליונים ומשם מתפשט בתחתונים".
      השבטים אשר הם נמצאים בתחתונים שואבים כוחם מהמידות העליונות שהרי "דוגמתם בעליונים" וממקור עליון זה של כל מידה ומידה שואב יעקב ברכה לכל שבט ושבט.


      ותאנא כל אינון מכילין סלקין ומתעטרין ונייחין ברישא חדא ותמן מתעטרא רישא דמלכא, ההוא דאקרי בדרגא עלאה דחסידות


      י"ג מידות אשר הן בז"א שייכות לספירות דגופא מחסד ועד יסוד. המאחד את כל המידות לכלל מבנה אחד הוא הראש. כמו גוף האדם אשר ראשו ומוחו הם הקובעים צורתו כך גם המידות סלקין ומתעטרין ונייחים ברישא חדא רישא דז"א.
      ז"א עניינו השפעה. הוא בחינת הזכר המשפיע לנוקבא על כן גם מוחו וראשו נבחנים כדרגא עלאה דחסידות.
      המידות וההנהגה העולה מהן הן מעטרות השם דמלכא, שכן ז"א הוא בחינת גופא והראש בשרשי המידות ובצורתם העליונה. על שם החסד נקרא הראש דרגא עלאה דחסידות.

      וחסידים ירתין כל ההוא כבוד דלעילא


      מרישא דמלכא דאקרי בדרגא עילאה דחסידות, דרך ספירת החסד, ועד לחסידים היונקים מן החסד ויורשים את הכבוד דלעילא שהוא מקור החסד.

      דכתיב יעלזו חסידים בכבוד בהאי עלמא, ירננו על משכבותם בעלמא דאתי


      רבי שמעון חוזר לפסוק הפותח אחר הבירור על המקור ממנו שואבים החסידים את כוחם, שבפסוק הוא מתבטא ב"יעלזו" - שמחה בהאי עלמא, הבאה מתוך קישור למדת החסד, ורננה בעלמא דאתי. הרי זו שמחה שמקורה בדרגא עלאה דחסידות.

      רוממות אל בגרונם דידעין לקשרא קשרא דמהימנותא כדקא יאות


      הגרון הוא הקושר את הגוף עם הראש. החסידים קושרים קשר האמונה העליונה בי"ג מידות כמו שהתבאר בתחילת הפתיחה. יודעים הם החסידים לבטא בהנהגתם את המידות העליונות על ידם מנהיג קודשא ב"ה את עולמו. וזה רוממות אל בגרונם שיודעים הם לבטא רוממות א-ל. "א-ל" שייך אף הוא למידת החסד כלשון "קהילת יעקב" ערך "א-ל":

      בחינת חסד כנודע, בסוד חסד אל (כל היום). גם זעיר נקרא א-ל לפי שבניינו מהחסדים.


      וכדין "חרב פיפיות בידם" מאן חרב פיפיות דא הוא חרב לה' חרבא דקודשא בריך הוא "פיפיות" להיטא בתרין דינין, ולמה, לעשות נקמה בגוים וגו'


      אחר "רוממות א-ל בגרונם" בפניה כלפי מעלה, כלפי מקור החסד בא "חרב פיפיות בידם" הפונה כלפי מטה שם יש צורך בגבורת החרב להגן על ההנהגה מפני המזיקין.
      בתוך י"ג מידות יש מידות היוצאות לבר מגופא ואף לעולם היצירה ושם יש צורך בחרב דקוב"ה2.
      בתיקונים ובזהר (כמובא ברמ"ק ובקהילת יעקב) אמרו שהחרב הוא שם ה', בזה האופן: י' - רישא דחרבא, ו' - גופא, ותרין ה"ה - הוא פיפיות - שתי פיות. הרי ששם ה' שהוא בז"א הוא גם חרב נוקמת במפריעים ואף הוא חלק מההנהגה העולה מי"ג מידות.

      ולמה?


      מדוע יש צורך בחרב והלא עסקנו בחסד ובחסידות ובחסידים,

      "לעשות נקמה בגויים" וגו'


      בהמשך הפסוקים בפרק העוסקים בנקמה בגויים3:

      לעשות נקמה בגויים תוכחות בלאומים
      לאסור מלכיהם בזיקים ונכבדיהם בכבלי ברזל
      לעשות בהם משפט כתוב הדר הוא לכל חסידיו הללויה


      ומתאימים הדברים לביאורו של האר"י שהמידות הן בחי' הנהגה שמנהיג הקב"ה את עולמו. עיי"ש.







      1 עי' זהר שמות רע"מ דף כ"ה: "...דשייפין אריקו ברכאן ליומי שתא כדין אסוותא וחיין תליין עלן מלעילא ואתמליין מכלא" עיי"ש עוד. הקשר לעילא גורם לשפע על ידי השפעה למטה.
      2 לשון האר"י במידת דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש: "ולפעמים מתנהג העולם במדת המלכות ברדתה למטה ממקום אצילותה עם הת"ת, ותרד למטה ביצירה בסוד מטטרו"ן, שהוא נער חגור חרצין, בסוד ס' פולסי דנורא, שהם ס' גבורים מצד הדין, וזהו ויצא לידון".
      3 שם ז'-ט'