לחיות עם פרשת השבוע – למה זה כל כך ארוך?

משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
הרב יהושע ויצמן
ד׳ בסיון ה׳תש״פ
 
27/05/2020

פרשת שבוע

פרשת נשא היא הפרשה הארוכה ביותר בתורה, כידוע. גם הזוה"ק על הפרשה והמדרש על הפרשה הם הארוכים ביותר. ר' צדוק הכהן מלובלין מסביר1, שפרשת נשא נקראת בדרך כלל אחר חג השבועות, חג מתן תורה. בחג זה יש שפע גדול של תורה שיורד לעולם. השפע הגדול מתבטא בשפע של תורה שמופיע במדרש ובדברי הזוה"ק.
השנה פרשת נשא מחוברת לחג השבועות, וכל העוצמה הרוחנית של החג מתנקזת אל השבת שבאה מיד בעקבותיה. אנו יכולים לשאוב מן החג ומן השבת כוחות של תורה ושל הדרכה לחיינו.

נעמוד על נקודה אחת מתוך הפרשה, שקשורה לענין.
אחד הדברים המיוחדים בפרשה, שגם גורם לאריכות הרבה, זו פרשת הנשיאים. כל אחד מן הנשיאים הקריב קרבן (במדבר ז', י"ג-י"ז):

וְקָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה…

ניכר שיש משמעות לכל פרט, לכל מספר של בהמות ולמשקלם של הכלים.
אולם הדבר הבולט ביותר הוא החזרה. התורה חוזרת שתים עשרה פעמים על פירוט הקרבן, ביום ההקרבה של כל נשיא. אין ספק שיש דברים בגו, ויש לנסות להבין מה התורה מלמדת אותנו בכך.

אמנם כל הנשיאים הקריבו קרבן שוה, ובכל זאת, יש לכל אחד משמעות אחרת. הסיבה שהמדרש על פרשת נשא הוא ארוך – כמו הפרשה עצמה – קשורה לפרשת הנשיאים. המדרש מאריך לדרוש את קרבנו של כל נשיא – על איזה ענין הקריב את קרבנו.
יהודה הקריב על המלכות, יששכר על התורה, אשר על עם ישראל ובנימין כנגד רחל. כל אחד כיוון לענין אחר, ובכל זאת "יצא" לכולם קרבן זהה.

יש בכך ביטוי לאחד היסודות החשובים בהבנה פנימית של התורה.
האור הוא אור אחד. הכלים, הם היוצרים את ההבדלים והשינויים בין האנשים, בין המציאויות ובין הדורות.
הרמ"ק ממשיל על כך משל (פרדס רימונים שער ד' פ"ד):

ונוכל להמשיל משל נאה כדי שיתקבל דבר הזה בדעת המשכיל. המשל אל המים אשר הם מתחלקים אל הכלים, והכלים משונים בגוונם, זה לבן וזה אדום וזה ירוק וכן כולם. הנה כאשר יתפשט המים אל הכלים ההם, עם היות המים פשוטים מכל גוון, הנה יתראו בגווני הכלים ההם וישתנו אל גוונם. והנה לפי האמת אין שינוי הגוון ההוא קנוי במים, אבל על ידי הכלים המשונים ישתנו אל הגוון ההוא במקרה לא בעצם, והמקרה ההוא בערך הרואים לא בערך המים בעצמם.

מים שניתנים בכלי לבן נראים לעינינו לבנים, ובכלי אדום – אדומים. ניתן להמשיך את המשל על פעולתם של המים2.
כאשר עץ מקבל מים – הם פועלים פעולה של צמיחה. כאשר המים נמצאים במקוה – הם פועלים טהרה. במקלחת הם פועלים נקיון. המים הם אותם מים, ובכל מקום הם יפעלו על פי הכלי המקבל. המפגש של המים עם המציאות יוצר משהו אחר. מפגש של מים עם עץ תפוחים יוצר תפוח, ועם שיח עגבניות – עגבניה. המים מפתחים את הכוחות של העץ שהם נפגשים איתו, ומצמיחים את הפרי המיוחד לכל עץ.
כך לשון הרמח"ל (אדיר במרום, עמ' צ"ג):

אין המשפיע משפיע לפי בחינת עצמו אלא לפי בחינת המקבל ממנו.

השפע מגיע אל הכלי, ועל פי תכונות הכלי הוא פועל את פעולתו.

הקרבן של כל נשיא זהה לקרבנות חבריו, אבל לכל אחד מהם הקרבן הזה אומר משהו אחר. יהודה שייך אל המלכות, ולכן כל פרט בקרבן בנה בו ענין הקשור למלכות. אצל יששכר בנה הקרבן את ערכי התורה. המדרש מפרט ומראה מהי המשמעות של כל פרט על פי האופי המיוחד של כל שבט.

יש בדברים אלו לימוד חשוב. אמרו חכמים (עי' ברכות נ"ח ע"א):

כשם שפרצופיהם שונים זה מזה, כך דעותיהם שונות זה מזה.

ששעתי פעם מהרב גרוסמן שליט"א, הסבר לדברי הגמרא. מדוע הגמרא קושרת את שני הדברים: "כשם שפרצופיהם… כך דעותיהם…"?
והסביר, שביחס לפרצוף מובן לכל אחד, שגם אם הפרצוף של חברך לא מוצא חן בעיניך, אתה לא יכול לדרוש ממנו לשנות אותו. "תחליף את האף שלך, הוא לא נראה טוב"… זו אמירה לא לגיטימית, כיון שהפרצוף הוא נתון, ואי אפשר לשנותו.
כך גם ביחס לדעות. אתה לא יכול לתבוע מחברך לשנות את דעתו. גם דעתו היא נתון שלא ניתן לשנותו.
כמובן, יכול האדם לדאוג שפרצופו יהיה נאה יותר – הוא יכול לקשט אותו, לשים עליו תכשיטים, ואולי אפילו לעשות ניתוח פלסטי. גם את דעתו יכול האדם לשנות. אך זו בחירה שלו, ולא תוצאה של תביעת אדם אחר. אתה יכול לומר לאדם אחר את דעתך, אבל לא יכול לתבוע ממנו לשנות את דעתו.
כך השבטים. יהודה לא אומר ליששכר: המלכות היא דבר חשוב, אז תקריב את קרבנך כנגד המלכות. וכן יששכר לא אומר ליהודה: "בוא תהיה איש של תורה, ולא של מלכות". כל אחד אמון על תפקידו, ובא להופיע ענין מסויים בעולם. זוהי דעתו, וזהו פרצופו. את שניהם אין אנו מבקשים לשנות.
כל אדם נתבע מעצמו לברר את דעתו, אך לא לשנותו.
האור האלוקי הוא אור אחד, שיורד אל העולם מאת הקב"ה. כל אחד, על פי הכלי שלו, מקבל את האור ובונה את אישיותו, את פרצופו ואת דעתו.
כח החיים הוא כח אחד, והוא מופיע בעכברים ובבני אדם. אפשר לעשות ניסוי על עכברים, וללמוד מכך על התכונות של גוף האדם. הכח הוא אותו כח, והופעתו בכלים משתנה על פי מטרתו של כל נברא.

גם בתורה כך הוא. חז"ל אומרים (שבת פ"ח ע"ב):

אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (תהילים ס"ח): "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב", כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות.

האומר הוא אומר אחד, אך הוא מופיע בשבעים לשונות. כל עם מקבל את התורה על פי שפתו ועניינו.
במעמד הר סיני הופיע העקרון הזה – האמת האלוקית האחת מופיע בצורות רבות בעולם.

כך אומר רמח"ל (אדיר במרום עמ' ע"א):

ותדע שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני. והיינו כי מה שהוא אמת בתורה, צריך הכל לצאת כך בסוד סיני ומשה. והנה באותו הזמן, ניתן בגילוי לישראל החלק שהיה ראויה להם. ובכל הדורות יש חלק שראוי להתגלות על ידי התלמידי חכמים. והכל צריך להיות על ידי משה, בסוד, 'זכרו תורת משה עבדי' (מלאכי ג', כ"ב), כי הוא מתלבש בנשמות התלמידי חכמים ועל ידו מתחדש התורה, והוא סוד, הדברים שמחים כנתינתן מסיני.
ואודיעך בכאן סוד גדול. כי הנה ודאי כל אחד נוטל חלקו בתורה, ונמצא שסיני אינו נשלם אלא כשכל אחד בא לעולם וגילה את חלקו. ואם כן מי שבא לעולם ולא נשתדל בתורה לגלות חלקו, איך התורה נשלמת.

מעמד הר סיני נשלם, רק כאשר כל אחד הופיע את החלק המיוחד שלו התורה. התורה היא אותה תורה, ההלכות הן אותן הלכות – אבל זה מתגלה על ידי כל אדם בצורה אחרת, וכל גילוי כזה משלים את התורה.
כל אחד ואחד נדרש לתרום את חלקו להשלמת מעמד הר סיני. לברר את האמת שלו עד הסוף, לגלות את חלקו בתורה. ראוי גם שכל אחד יאמר את חלקו לאחרים, וכל אחד יקבל את זה וזה יפעל עליו על פי הבנתו.
המשמעות היא לא רק אישית לכל אחד, אלא כללית. הדיבור האלוקי שהופיע במעמד הר סיני מתגלה בכל דור ובכל אדם בצורה אחרת. כל דור קולט את הדברים שניתנו בסיני, ומתרגם אותם על פי הכלי שלו.

אנו צריכים ללמוד מפרשת הנשיאים וממעמד הר סיני. ראוי לכל אחד להקשיב לאחרים, אבל יחד עם זאת להבין שכל אחד צריך לברר את האמת שלו. אל לנו לנסות לשנות את דעתם של אנשים.
מתוך שלום, אהבה וקרבה פנימית בין האנשים, נבוא לחג השבועות ונקבל את התורה. נחיה עם פרשת השבוע ועם חג השבועות – נעמול לגלות את השליחות שיש לכל אחד בעולם, ואת תפקידו המיוחד בתורה, ונלמד כיצד להתייחס לדעות אחרות המופיעות בעולם.

חג שמח ושבת שלום!

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.


 

1 פרי צדיק נשא, ז': "איתא בספר הזכות לחידושי הרי"מ זצ"ל הטעם שיש מדרש רבה בגודל הכמות וגם הזוה"ק בגודל האיכות, היינו האידרא רבה, דייקא בפרשה זו יותר משאר הפרשיות, משום שעל פי רוב קוראים תמיד פרשת נשא אחר שבועות זמן מתן תורתנו, לזה בא השפעה גדולה בדברי תורה בשבת זה".
2 עיי"ש שרמז לכך: "המים אשר אין להם גוון כלל כי הם פשוטים מכל שנוי ומכל פעולה ולא יפעלו השינוי אלא ע"י הכלים המשתנים בפעולתם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן