לחיות עם פרשת השבוע – די להתבכיין, קח אחריות!

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש

היום נעסוק בחלק של הפרשה ששייך לאתמול, ליום שלישי. פסוק אחד גרם לי להתהלך כמה שעות עם תחושה קשה. אשתף במחשבות שחשבתי בעקבות זאת.

בתחילת הפרשה משה מזכיר לבני ישראל את חטא המרגלים (דברים א', כ"ב-כ"ג):

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן. וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט.

כזכור, המרגלים חוזרים וגורמים לבכיה גדולה של עם ישראל, שבעקבותיה נגזר על בני הדור ההוא שלא יכנסו לארץ. יוצאים מן הכלל הם יהושע וכלב (דברים א', ל"ד-ל"ח):

וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם. זוּלָתִי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ וּלְבָנָיו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה'. גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם. יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל.

פסוקים אלו קשורים לימים שאנו נמצאים בהם, ימי האבלות על החורבן, כפי שדרשו חכמים (תענית כ"ט ע"א):

אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותה לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חנם ואני קובע לכם בכיה לדורות.

אנו אבלים מכח אותה "בכיה לדורות" על חורבן בית המקדש.

בפשט הפסוקים יש להבין. יהושע וכלב עמדו יחד כנגד עצת המרגלים. בכל זאת, הכתוב מפריד ביניהם. בפסוק ל"ו מוזכר: "זולתי כלב בן יפונה", ופסוק ל"ח: "יהושע בן נון… הוא יבוא שמה". באמצע, בפסוק ל"ז, מתואר ענשו של משה שלא להיכנס לארץ. מדוע הפרידה התורה בין יהושע לכלב?
מסביר הרבי מלובביץ', שהתורה מסבירה כיצד נוצר הבדל בין כניסתו של כלב לארץ לכניסתו של יהושע. כלב מקבל "את הארץ אשר דרך בה", ואילו יהושע מנחיל לבני ישראל את הארץ. מדוע? והרי שניהם יחד עמדו נגד עצת המרגלים?
לשם כך כותבת התורה את ענשו של משה. משה נענש שלא להיכנס לארץ, ויהושע נבחר להחליפו. לכן יהושע מנחיל לבני ישראל את הארץ. כדי להסביר את ההבדל בתפקידים בין כלב ליהושע, הוסיפה התורה את תיאור ענשו של משה, שהוא גרם ליהושע לקבל את תפקיד המנהיג.

פסוק אחד בפרשה זו קשה מאוד (דברים א', ל"ז):

גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם.

המילה "בגללכם" קשה מאוד. חז"ל והמפרשים דנו בהרחבה בחטאו של משה, ולא נעסוק בכך כאן. אך משה חטא – כמובן על פי מדרגתו הגבוהה שאין לנו השגה בה – ונענש על כך. מדוע משה מעביר את האחריות על העונש לבני ישראל? זה נראה כמו ויכוח בין ילדים – מי התחיל, ובגלל מי המורה כעס לבסוף. והרי משה נענש – היתכן שהוא נענש בגלל העם?! אם אין זו אשמתו של משה – מדוע הוא נענש?!

נראה, שיש במילה זו מסר עמוק עבורנו.
משה אומר לבני ישראל: אם אתם הייתם ראויים לכך, הייתי נכנס עמכם לארץ. המדרגה של עם ישראל – היא גרמה לכך שמשה נענש ולא נכנס לארץ ישראל.
במעמד מי מריבה היתה לעם ישראל הזדמנות נוספת לתיקון שלם. הזכרנו בעבר1 את דברי תיקו"ז (תיקון כ' כ"א, מ"ד ע"א, בתרגום):

ובגללם "ויך את הסלע במטהו פעמים" (במדבר כ'), שאם לא שֶׁמחה בה, לא היו טורחים ישראל ותנאים ואמוראים בתורה שבעל פה שהיא "סלע", אלא נאמר בו: "ודברתם אל הסלע ונתן מימיו", בלא טורח, והיה מתקיים בהם (ירמיה ל"א): "ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". והיו יוצאים מים בלי קושיא ומחלוקת ופסק…

היתה זו הזדמנות לקבל את התורה בלא טורח, כמו בלוחות ראשונים. אך ההזדמנות הוחמצה. לא בגלל משה רבינו, אלא בגלל המדרגה של עם ישראל, שלא היו ראויים לכך. לוּ היו ישראל ראויים – היה משה מכניס אותם לארץ, ואת העונש היה מקבל בצורה אחרת.
כאן אנו רואים שהפרנס לפי הדור (עי' ערכין י"ז ע"א). הדור קובע את צורת ההנהגה.
זוהי נקודה יסודית וחשובה, שהיא הבחינה של "לחיות עם פרשת השבוע" כיום.

אנו חיים במציאות של התמודדות עם הקורונה. רבים מתלוננים ו"מתבכיינים" על התנהלות הממשלה והעומד בראשה. אנו צריכים לזכור, שהכל קורה "בגללכם". המדרגה וההתנהלות של הציבור – היא זו שקובעת גם כיצד מתנהל ראש הממשלה. אנו לא יכולים להטיל את האחריות על מישהו אחר מלבדנו. המנהיגים הולכים אחרי העם. אפילו משה רבינו נענש – בגלל המדרגה של עם ישראל.
לכן, אנו לא צריכים לחפש ולחטט אחר חטאי המנהיגים. לא נרויח מכך דבר. הכתובת היא אנחנו, הציבור.
ההבנה הזו צריכה למלא אותנו באנרגיות. כל אחד ואחד צריך לחשוב – מה הוא יכול לעשות, ולעשות זאת.
כידוע, כל אזרח במדינה בטוח שאם הוא היה ראש הממשלה – הכל היה נראה אחרת. הוא כבר היה יודע מה לעשות. התורה מלמדת אותנו, שבאמת כל אחד קובע ומשפיע. אל תדבר, אלא עשה! כל אחד בשטח שלו, בחסד, בסיוע, בשמירה על ההנחיות.

אנו נמצאים בשעת מבחן. מי יודע אם אין זה מבחן נוסף, שיכול לשנות את כל התמונה ולהוביל לתיקון שאנו מייחלים אליו. לכן אנו צריכים להפסיק להתלונן ולהתבכיין, ולפעול בהתרוממות רוח. אנו צריכים לעבור את המבחן הזה בהצלחה, כדי שנזכה לצאת לחירות, והימים הללו יהפכו לימי ששון ושמחה. זה תלוי אך ורק בנו.

בעזרת ה' נצליח כולנו במשימה ובמבחן העומד בפנינו, ונגיע לגאולה שלמה ולבנין בית המקדש, והימים הללו יהיו ימי שמחה ובריאות לכל עם ישראל, לטובה ולברכה.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.


1 עי' ב"לחיות עם פרשת השבוע" ח"ב, עמ' 241.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן