לחיות עם פרשת השבוע – כי תצא – גם ליציאה מהסדר יש סדר
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
פרשת "כי תצא" עוסקת הרבה ביציאה מסדר החיים המתוקן. חלק גדול מהפרשה עוסק בסיבוכי החיים.
בשבוע שעבר קראנו את פרשת שופטים, שעוסקת בסדר החיים המתוקן של עם ישראל – מלך, בית המקדש, מעמד הכהנים והלויים, הנביא – כל אלו בונים את החיים המתוקנים של עם ישראל. בפרשה שלנו, אנו יוצאים מסדר החיים המתוקן אל הבעיות שבחיים – יציאה למלחמה, קשיים בזוגיות – אשה אהובה ואשה שנואה, קשיים בחינוך ילדים – בן סורר ומורה, ובהמשך – איסור חיתון עם עמון ומואב, דיני אונס ומוציא שם רע. הפועל יצ"א חוזר בפרשה פעמים רבות.
הזכרנו בעבר, שיש בפרשה שלוש פעמים ביטוי מיוחד: "בדרך בצאתכם ממצרים":
דברים כ"ג, ד'-ז':
לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם.
דברים כ"ד, ח'-ט':
הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת. זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם.
דברים כ"ה, י"ז-י"ט:
זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח.
בכל אחד מהפסוקים הללו דורשים חכמים בספרי דרשה זהה (כי תצא, ר"נ, רע"ה, רצ"ו):
"בדרך", בשעת טירופכם, "בצאתכם ממצרים", בשעת גאולתכם.
הדרשה הזו מבטאת את המציאות המיוחדת של טוב ורע המעורבים זה בזה. באותו זמן היו ישראל בשעה של גאולה מצד אחד, ובטירוף מערכות מצד שני.
אנחנו נמצאים היום בדיוק במציאות כזו.
מצד אחד, אנו חיים בתקופה מיוחדת, במציאות מדהימה של עם ישראל בארצו, של קיבוץ גלויות, כפי שהזכרנו פעמים רבות בעבר.
מצד שני – אנו חיים בטירוף מערכות – הקורונה, הממשלה, המאבק התרבותי.
המציאות מעורבות מגאולה וטירוף יחד.
מתוך כך, נעמוד על ענין שנמצא בחלק של היום בפרשה, ב"רביעי" (דברים כ"ג, י'-ט"ו):
כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ.
התורה מדגישה, שהדרך שלנו להישמר מאויבינו היא כאשר אנו שומרים על "והיה מחניך קדוש". אם חלילה הצבא לא פועל נכון, ויש במחנה "דבר רע", ו"ערות דבר" – עלולים להיכשל במלחמות.
לצערנו אנו חווים את זה. הצבא נמצא כיום במאבק גדול, מול ארגונים המבקשים לשלב נשים בכל היחידות הצבאיות, לרבות הסיירות והחטיבות הלוחמות. הרמטכ"ל וראש אכ"א עוסקים שעות רבות בשאלה איך להכניס נשים ולהרוס את הצבא, במקום להקדיש את הזמן להתכונן למלחמה.
לאחרונה, נפגשתי יחד עם רבנים מאיגוד ישיבות ההסדר עם ראש אכ"א. הזכרתי לו את מסקנות ועדת וינוגרד, ועדת חקירה שהוקמה לאחר הכשלון של צה"ל במלחמת לבנון השניה. אמנם היתה זו מלחמה מול ארגון טרור, ולכן הם לא כבשו מאיתנו חלק מהארץ, אבל איבדנו חיילים רבים, ולא הצלחנו להשיג כמעט את המטרות שלשמן יצאנו למלחמה. בעקבות כך הוקמה ועדת חקירה, ובין מסקנותיה נאמר כך (עמ' 395 לדו"ח הועדה):
בנוסף, צה"ל אמנם ממלא בישראל תפקידים משניים מגוונים ואינו רק כוח לוחם, אולם אסור שדבר זה יטשטש את העובדה כי מטרתו הראשונה והעיקרית של צה"ל היא להיות מוכן למלחמה על מנת להגן על המדינה ועל תושביה, ולהשיג בה ניצחון. חלק מן הליקויים שנמצאו בפעולת צה"ל במלחמת לבנון היו קשורים לעובדה כי לצד מטרה מרכזית זו של צה"ל, "נרתם" הצבא גם לפעולות מתמשכות שלא היו קשורות ללחימה ממש. כך לגבי פעולות שיטור ואבטחה ביו"ש, כך לגבי חלק מן ההיבטים של המלחמה בטרור וכך לגבי פעולות כגון ליווי ההתנתקות בקיץ 2005.
לפני מלחמת לבנון השניה, צה"ל התעסק בדברים רבים, כמו ההתנתקות, במקום להתכונן למלחמה, וזה מהווה אחד מהגורמים לכשלון במלחמה.
אמרתי לראש אכ"א – ועדת החקירה הבאה תהיה עליכם. במקום להכין את הצבא למלחמה, אתם מתעסקים בשוויון מגדרי, בשילוב נשים, מורידים את רף האימונים כדי להתאים אותם לנשים – ולא מכינים את צה"ל למלחמה.
הדברים האלו פוגעים בצבא ומטרתו. אנו נאבקים למען מדינת ישראל ולמען צה"ל, מתוך אמונה שרק שמירה על קדושת המחנה מאפשרת לצבא למלא את תפקידו כראוי.
על הפסוק: "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך", אומר התרגום:
ויתוב מימריה מלאיטבא לך.
הקב"ה ישוב מרצונו להיטיב לך. הקב"ה רוצה להיטיב לנו. אך אם יש ערוות דבר, ניבולי פה, עריות וכדומה – זה עלול לפגוע בכוחו של הצבא, ובעצם הקיום של האומה.
הפרשיה הזו עוסקת בשאלה – איך אדם הולך לשירותים כשהוא נמצא במחנה צבאי. התורה עוסקת גם בשאלות הללו.
הצבא דואג לחייליו לאוכל, והוא צריך לדאוג גם לדרך שבה הפסולת יוצאת מן הגוף. גם הטיפול בפסולת צריך להיעשות בצורה נקיה וצנועה. כותב על כך הנצי"ב (העמק דבר דברים כ"ג, ט"ו):
ובגמרא למדו מכאן דהרהור תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ, וכן במקום ערוה אסור ללמוד כדאיתא בשבת דף קנ"א, וגם זה שייך ביחוד לשעת מלחמה שהיו מוזהרים להעמיד אנשים לעסוק בתורה, כמו שכתבתי לעיל ו' י"ז יעו"ש, ומזה למדנו דהוא הדין בכל מקום.
החיילים צריכים לעסוק בתורה, ולכן המחנה צריך להיות נקי, ולא מקום מטונף.
הדברים מזכירים פסקא של הרב קוק זצ"ל (אורות התשובה ה', א'):
התשובה היא ההרגשה היותר בריאה של הנפש. נשמה בריאה בגוף בריא מוכרחת היא לבא לידי האושר הגדול של תשובה, והיא מרגשת בה את העונג הטבעי היותר גדול. פליטת החמרים המזיקים פועלת פעולתה הטובה והמבריאה בגויה כשהיא שלמה בתכונתה, והרקה רוחנית של כל מעשה רע וכל רשומים רעים ומקולקלים הבאים ממנו, של כל מחשבה רעה ושל כל רחוק מהתוכן האצילי האלהי בכלל, שהוא יסוד לכל רע, לכל גסות וכעור, מוכרחת היא לבא, כשהאורגן בריא מצדו הרוחני והגשמי יחדיו.
כשהאדם בריא, ומערכות גופו פועלות בצורה נכונה, הגוף מכניס אל תוכו מזון, והוא יודע כיצד לברור את הטוב מן הרע. את חומרי המזון, הויטמינים והמינרלים הגוף מכניס אל תוכו, ומקבל מכך יכולת לפעול, ואת הפסולת הוא פולט החוצה.
תהליך דומה מתרחש גם במישור הרוחני. אנו קולטים, רואים ושומעים בלי הפסקה. כל דבר בעולם מעורב מטוב ורע. בכל דבר יש חלקים טובים, שיכולים לעורר את האדם לטוב, ויש חלקים שליליים, שיכולים לפעול על האדם לרעה. כמו בגוף כך גם בנפש, אנו עסוקים בעיכול הדברים שאנו קולטים ובמלאכת הבירור. אנו צריכים לקחת את הטוב ולהשליך את הרע.
זוהי "התשובה הטבעית", שהרב קוק עוסק בה בתחילת ספרו "אורות התשובה" (פרק א'):
בתשובה הטבעית יש שני חלקים: תשובה טבעית גופנית ותשובה טבעית נפשית. הגופנית סובבת את כל העבירות נגד חוקי הטבע, המוסר והתורה, המקושרים עם חוקי הטבע, שסוף כל הנהגה רעה הוא להביא מחלות ומכאובים, והרבה סובל מזה האדם הפרטי והכללי. ואחרי הבירור שמתברר אצלו הדבר, שהוא בעצמו בהנהגתו הרעה אשם הוא בכל אותו דלדול החיים שבא לו, הרי הוא שם לב לתקן את המצב. לשוב לחוקי החיים, לשמור את חוקי הטבע, המוסר והתורה, למען ישוב ויחיה וישובו אליו החיים בכל רעננותם.
כשהאדם בריא, הוא קולט את הטוב ופולט את הרע. במזון הגשמי ובמזון הרוחני. אך לפעמים האדם חוטא, וקולט אל תוכו גם את הפסולת. אז צריך הוא לשוב בתשובה, וללמוד כיצד משליכים את הפסולת אל מחוץ לגוף ולנפש.
במכשירים הסלולריים אנו נחשפים כל הזמן לסרטונים, הודעות ודברים שנכנסים אל קרבנו. אנו צריכים לדעת לא לקחת הכל אלא לברור: מה טוב, ומה שלילי ויש להשליך אותו ממני והלאה.
כך מדריך הרב קוק את בנו, הרב צבי יהודה (אגרות ראי"ה ח"א, אגרת ל"ב):
וכשהיסוד הפנימי הוא ממולא בלשד חיי אמת וצדק, אז כל מה שמתלקט אל קרבו מן החוץ מיד מתברר, והחלקים הרעים, שהם כמו סיגים, נדחים בתוקף כח החיים הפנימיים, ונשאר הזך והטהור, הנלקט מכל דבר וענין, שהוא נמצא אפילו בעמקי החושך, שאי-אפשר כלל שלא יאירו גם שמה איזה ניצוצי אורה.
גם אם חלילה אדם נופל וקולט אל תוכו דברים שיש בהם שלילה – הוא צריך לתקן, ולהפריש החוצה את הפסולת.
בתחילת הפרשה, בענין אשת יפת תואר, שואל בעל אור החיים הקדוש: הכיצד מתירה התורה ליהודי להיכנע ליצרו ולחשוק בבת נכר?
והוא עונה (אור החיים דברים כ"א, י"א, עי' בדבריו בהרחבה):
אכן יסוד הדבר וסודו הוא על פי דבריהם ז"ל (ז"ח בלק נ"ג) שאמרו שבחטא אדם הראשון נשבו כמה נשמות יקרות ביד סטרא אחרא והם נשמות הגרים… ויש נפש קדושה בין הקליפה שבמקום שכונתה תטה לב השוכנת בתוכו להטיב ויגרשו חלק הרע או ימתקוהו, והם הגרים המתגיירים מן האומות מעצמן כרות המואביה וכנעמה, וכמו שראינו בעינינו גרים שמעצמם באים ומתגיירים…
יש נשמות שנדחו אל בין האומות, ולפעמים הן מתעוררות לקדושה ומתגיירות.
כאשר החייל יוצא למלחמה הוא עוסק במצוה קדושה:
…שבאמצעות היותו עוסק במצוה יגלה ה' את עיניו להכיר בגויה שיש בה יפת תואר שהיא נשמה הקדושה הנקראת יפת תואר, כי זוהר נשמות הקדושות מופלא ועצום הוא, וזאת האשה קנתה בה חלק זה הטוב, ולזה קראה הכתוב אשת יפת תואר והכרתה הוא על ידי שאתה רואה שאתה חושק בה בזמן שאתה דבוק בשכינה באמצעות היותך עסוק בשליחות מצוה כאמור זה יעירך שלדבר טוב חשקת.
החייל יוצא למלחמה מתוך דבקותו במצוה. אם בכל זאת הוא חושק בבת נכר, אות היא לו, כי זה בא מן המקום הטוב, וכי יש בה נשמה קדושה שרוצה להידבק בעם ישראל. אשת יפת תואר היא אחת הדרכים להשיב לעם ישראל נשמות שנדחו אל בין האומות1.
כשאדם חי בצורה נכונה, הוא פולט באופן טבעי את הפסלות הרוחנית שהוא פוגש בה. אם בכל זאת הוא מרגיש שהוא חושק בבת נכר, סימן הוא לו שזהו חשק שבא מן המקום הבריא והטהור שבנפשו. כמובן, הדבר נכון רק כאשר יוצאים למלחמה מתוך קדושה, מתוך לימוד תורה וקיום מצוה
בע"ה נשתדל להיות נקיים, מלאים בתורה ובמוסר, בבריאות הגוף והנפש. הקלוט את הדברים הטובים ונתעשר מהם, ונפלוט את הדברים השליליים, מתוך שפע ברכה והצלחה, בריאות ושמחה לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.
1 עי' על כך בהרחבה בשיעור "כיצד מצטרפים לעם ישראל", מיטב הארץ, עמ' 189.