לחיות עם פרשת השבוע – על ראש השנה שחל בשבת
משוכתב ללא עריכה ע"פ שיעור מפי ראש הישיבה
בשבת הקרובה אנו נפגשים בענין מיוחד – ראש השנה שחל בשבת.
הלכה ידועה היא, שאין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת.
היום הראשון של ראש השנה הוא עיקר ראש השנה, הוא החג מן התורה – א' בתשרי. על יום זה נאמר (במדבר כ"ט, א'):
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.
בכל זאת, חכמים ביטלו את מצות תקיעת השופר במקרה שראש השנה חל בשבת. זוהי מצוה שניתן לקיימה פעם אחת בשנה, מצוה חשובה ומיוחדת, ובכל זאת עקרו חכמים את דין התורה, וקבעו שלא תוקעים בשופר.
מדוע?
יש בזה גזרה (ראש השנה כ"ט ע"ב):
ורבנן הוא דגזור ביה, כדרבה, דאמר רבה: הכל חייבין בתקיעת שופר, ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים. והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה.
הגזרה הזו דורשת הבנה. לפי חלק גדול מן הראשונים, רק מקום שעוברים בו ששים רבוא איש – נחשב רשות הרבים. במדינת ישראל אין כמעט מקומות כאלה, ובכל העולם כולו המקומות הם ספורים. חכמים חששו ממקרה נדיר שעלול לקרות אולי פעם אחת בהיסטוריה, שאדם שרוצה לתקוע בשופר יטלטל את השופר ברשות הרבים. בגלל חשש כה רחוק, בטלו את מצות השופר ממיליוני יהודים במשך דורות רבים. זה דורש הבנה. מה אנו צריכים ללמוד מדברי חכמים אלו?
נראה, שנכון לומר על גזרה זו את הדברים המובאים בשם הגר"א (משך חכמה שמות י"ב, א')
אבל מקובלים אנחנו מרבינו הגר"א, דאם כי חז"ל פירשו טעמם, בכל זאת עוד השאירו טמונים בסתר לבבם טעמים לאלפים גדולים ורבים, אבל לא גילו זה לאוזן המון בני ישראל.
לכל גזרה יש טעמים רבים, עמוקים ונסתרים. בגמרא נכתבו הדברים שהציבור יכול לשמוע, אבל הדברים העמוקים והפנימיים נשארו חתומים ונסתרים.
לפני שננסה לגעת בקצות הטעם של גזרה זו, נעמוד על שתי תובנות שניתן ללמוד גם ממה שאמרו חכמים בגמרא.
א. גם הטעם שחכמים אמרו בגמרא – הוא בעל משמעות. חז"ל חששו שמא יהודי אחד באחד מן הדורות יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים, ויחלל שבת. אנו למדים מכך את ההתייחסות והאכפתיות של חכמים לכל פרט ופרט. אם פרט אחד יהיה מקולקל, יש בזה קלקול של המציאות כולה.
החיים אינם רק דברים גדולים ומבצעים חריגים. החיים מורכבים מפרטי פרטים קטנים, שיוצרים יחד דבר גדול ומשמעותי. גם מסע בן אלפי קילומטרים – מתחיל במילימטר הראשון. כל מילימטר במסע החיים, כל דקה – הם חשובים ומרכזיים. כל אדם וכל רגע באדם הוא בעל משמעות.
גם אם החשש מחילול שבת בעקבות השופר הוא רחוק – יש להתייחס אליו ברצינות. אם יהודי יחלל שבת – זה דבר חמור. כל פרט מן התורה והמצוות הוא מרכזי ועקרוני. כל דקה ביומו של האדם היא מרכזית, וצריך להתייחס אליה בכובד ראש.
ב. מגזרה זו ניתן ללמוד את הכח של חכמים. התורה אמרה: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם", וחכמים עקרו את הפסוק, ואמרו שאין לתקוע בשופר. התורה נתנה לחכמים כח, להתאים את המציאות האלוקית לחיים בצורה עמוקה. יש לתורה אמון גדול בחכמים, שעל פי דבריהם התורה תתקיים בעם ישראל בצורה הטובה ביותר.
אנו למדים מכך להתייחס לדברי חכמים בכובד ראש, באימה ברתת ובזיע, לדייק בכל מילה ובכל דין. דברי חכמים הם הקובעים את הופעת התורה ואת אורחות החיים של עם ישראל.
מהי המשמעות של האיסור לתקוע בשופר בראש השנה?
נראה, שבדברים אלו גנוזה הבנה עמוקה של יום השבת ושל מצות השופר.
השבת הוא יום של התכנסות. המשנה הראשונה במסכת שבת פותחת:
יציאות השבת, שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ. כיצד, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים. פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור…
לכאורה, היינו מצפים שכאשר העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, יכניס בעל הבית את העני פנימה, ויתן לו לאכול משלו. אך המשנה לא אומרת כך. העני נשאר בחוץ, ובעל הבית מוציא אליו את הדברים. מדוע בחרה המשנה בדוגמא כזו?
השבת הוא יום שבו אדם מתכנס ברשות היחיד שלו. "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות ט"ז, כ"ט). חכמים קבעו את השיעור של המקום שממנו אסור לצאת (איסור תחומין), אך אין מקרא יוצא מידי פשוטו. שבת הוא יום של התכנסות פנימה.
בשבת, מקומו של האדם הוא ברשות היחיד, ואין לו נגיעה לרשות הרבים. אין להוציא לרשות הרבים או להכניס ממנה לרשות היחיד, אין לטלטל ארבע אמות ברשות הרבים – הכל נשאר ברשות היחיד של האדם.
השופר לעומת זאת, מכריז כלפי חוץ, לרשות הרבים. כך אומר הרמב"ם (רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד):
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישינים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן, ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.
כיון שהשופר מכריז אל הרבים, חששו חכמים שמא יטלטל את השופר ברשות הרבים. מקומו של השופר הוא ברשות הרבים.
כאשר ראש השנה חל בשבת, שני הערכים מתנגשים זה בזה. הערך של השבת – של ההתכנסות, עומד מול הערך של השופר – של ההכרזה כלפי חוץ. חכמים קבעו שהשבת גוברת. מתוך ההתכנסות והעבודה האישית של האדם – תצא אחר כך הכרזה והשפעה גדולה כלפי חוץ. בשנה שבה ראש השנה חל בשבת, חכמים מעדיפים שבעל הבית ישאר בפנים, ויתרכז בעבודתו האישית, ולא יכריז עם השופר לרשות הרבים.
בראש השנה שחל בשבת, ממליך כל אדם את הקב"ה ברשות היחיד שלו, ולא ברשות הרבים.
הגמרא אומרת, שבקריאת שמע יש להאריך באחד, עד שממליכים את הקב"ה "למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים" (ברכות י"ג ע"ב).
הבה"ג מביא את דברי הגמרא בתוספת של מילה אחת (הל' ברכות פרק שני):
כדי שתמליכהו עליך ועל השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם.
הבה"ג מוסיף, שאדם צריך להמליך את הקב"ה עליו, ועל השמים והארץ וארבע רוחות השמים. ישנם כאלה שיודעים להמליך את הקב"ה על כל העולם, על השמים ועל הארץ, על ארבע רוחות השמים – אך לא על עצמם. על כן מוסיף הבה"ג: צריך כל אדם להמליך את הקב"ה עליו, ומתוך כך על ארבע רוחות השמים.
בראש השנה שחל בשבת, אנו ממליכים את הקב"ה עלינו, ברשות היחיד שלנו. מתוך כך נדע להמליך את הקב"ה למעלה ולמטה ובארבע רוחות השמים.
בע"ה יתקיים בנו: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והנשא על כל הארץ ביקרך, והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
כתיבה וחתימה לכולם, בבריאות ובשמחה, לאורך ימים ושנים טובות.
ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.
ניתן לקבל את השיחה בוואטסאפ, על ידי משלוח בקשה למספר: 052-7906438, ושמירת המספר באנשי הקשר.