דרך התורה

הרב יהושע ויצמן
כ״ו באייר ה׳תשס״א
 
19/05/2001

פרשת שבוע
דרך התורה

"אם בחוקותי תלכו… ונתתי גשמיכם בעתם…"
בספר ה"ליקוטים" מובאת קושיה על ראשית הפרשה שכביכול הקב"ה משדל את ישראל לשמור את תורתו, על ידי שנותן להם שכר על כך ומענישם בעוברם על מצוותיו, וכלשונו1:

ראוי להבין דברים אלו, שנראים כאילו השי"ת משדל לישראל בדברים, ומפתה אותם לומר, אם תעשו כך יהיה לכם כך. וג"כ, שהם נראים שהם ברכות גשמיות.

וקשה עוד יותר מהמדרש2:

"אם בחקותי תלכו" הה"ד (תהילים קי"ט) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך"… ר' הונא בשם ר' אחא אמר: חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות "ואשיבה רגלי אל עדותיך" ר' מנחם דר' אלעזר בר' אבינא אמר: חשבתי מה שכתבת לנו בתורה "אם בחקותי תלכו" ומה כתיב תמן "ונתתי שלום בארץ", "ואם לא תשמעו לי" מה כתיב תמן "ויספתי לייסרה אתכם"…

ומשמע מחז"ל שדוד קיים תורה ומצוות רק בגלל שחישב בצורה "קרה" שכך יותר משתלם, והכל עניין של הפסד ורווח.

הדברים הללו צריכים ביאור בעקבות דבריו של הרמב"ן שמפרש את הפסוק "לעבדו בכל לבבכם" שצריך לקיים תורה ומצוות ללא שום חשבון של שכר ועונש, וכלשון הרמב"ן3:

ועיקר הכתוב "ולעבדו בכל לבבכם" מצות עשה שתהיה כל עבודתינו לא-ל יתברך בכל לבבנו כלומר בכוונה רצויה שלימה לשמו ובאין הרהור רע, לא נעשה המצוות בלא כוונה או על הספק אולי יש שורש תועלת.

כמו כן יש לבאר חוסר ההקבלה שבין הברכות המופיעות בפרשה ובין התוכחה:
שבברכות כתוב: "אם בחוקותי תלכו ואם את מצוותי תשמרו ועשיתם אותם".
ואילו בתוכחה כתוב: "ואם לא תשמעו לי, ולא תעשו את כל המצוות האלה, ואם בחוקותי תמאסו, ואם את משפטי תגעל נפשכם…"
היה צריך להיכתב בתוכחה במקביל למה שכתוב בברכות: אם בחוקותי לא תלכו או שייכתב אם תלכו בדרך אחרת.
צריך להבין עוד שברש"י מבואר הפסוק "אם בחוקותי תלכו" כך: "שתהיו עמלים בתורה". וקשה כיצד רמוז דבר זה בפסוק, ומה כוונתו לומר?

ונראה בביאור הדברים שהתורה מלמדת אותנו שהעולם בנוי על פי חוקים. חוקי התורה וחוקי הטבע כרוכים זה בזה ותלויים זה בזה. ועל כך נאמר "אם בחוקותי תלכו" והיינו שיש דרך מסויימת בה עלינו ללכת כדי להגיע למטרתנו. לא כל הדרכים טובות ונכונות להגיע על ידן אל מטרתנו. בדרך יש מכשולים, עליות ומורדות והם דורשים עמל ויגיעה.
לעומת הליכה בדרך זו יש הליכה ב"קרי", שאין דרך מסויימת אלא הכל במקרה. דרך זו מנסה לעקוף את הקשיים ולהימלט בה מן העמל והיגיעה.

עלול האדם לחשוב שחוקי התורה והדרך העולה בית א-ל, מונעת ממנו את מימושו העצמי, את הדברים המיוחדים לו. על כן ממשיכה התורה "אם בחוקותי תלכו ועשיתם אתם" – בכתיב חסר, ודרשו חז"ל כאילו כתוב: "ועשיתם אָתֶּם" – "שתעשו את עצמכם", ותביאו לידי ביטוי ומימוש את כוחותיכם ותכונותיכם המיוחדות.

אדרבה, הדרך למימוש העצמי יוצאת מן החוקים ודרך התורה. לא מכל מקום ניתן להמריא אל על. יש מסלול בו מתחילים וממנו עולים. חוקי התורה וחוקי הטבע התלויים בהם הם "מסלול ההמראה", וממנו יכול להביא עצמו לידי ביטוי בעניניו המיוחדים.
ועל כך אומר דוד "חשבתי דרכי" – רציתי למצוא את הדרך המיוחדת לי "ואשיבה רגלי אל עדותיך" – שהדרך חייבת לעבור במצוותיך שהם כחוקי הטבע שמהם אנו עולים אל דרכינו המיוחדות.

אם נסכם הרי שיש שתי דרכים: ארוכה שהיא קצרה וקצרה שהיא ארוכה. הראשונה ארוכה בתחילתה בעמל ויגיעה ומוליכה אל "ונתתי שלום בארץ" והשניה קצרה בתחילתה ב"שלום ובטחון" מדומים ומוליכה אל "ורדפו אתכם אויבכם". רק הנכונות להתאמץ ולהקריב יכולה להבטיח שלום.

ענין זה יכול לבאר את הענינים החותמים את פרשת בחוקותי ואת ספר ויקרא.

בסיום הפרשה מופיעה פרשת "ערכין" הממשיכה את הרעיון שמובא לעיל. יש ערך קבוע לאדם ולא כל אחד נמדד לעצמו. דוקא על ידי אותו ערך שהתורה מעריכה אותו, יוכל האדם להגיע לשיאו.

ולאחר מכן מופיע הפסוק "לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל", שגם בענין התמורה מבואר שהתורה יודעת את דרכו של האדם ואת חולשותיו ולכן אומרת שמי שמעונין להמיר את בהמתו אזי "הוא ותמורתו יהיה קדש". וכדברי הרמב"ם בסוף הלכות תמורה4:

…יראה לי שזה שאמר הכתוב "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", כענין שאמר "ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו", ירדה תורה לסוף מחשבת האדם וקצת יצרו הרע, שטבע של אדם נוטה להרבות קניינו ולחוס על ממונו ואע"פ שנדר והקדיש אפשר שחזר בו וניחם ויפדה בפחות משוויו אמרה תורה אם פדה לעצמו יוסיף חומש, וכן אם הקדיש בהמה קדושת הגוף שמא יחזור בו וכיון שאינו יכול לפדותה יחליפנה בפחותה ממנה, ואם תתן לו רשות להחליף הרע ביפה יחליף היפה ברע ויאמר טוב הוא, לפיכך סתם הכתוב בפניו שלא יחליף, וקנסו אם החליף ואמר "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש", וכל אלו הדברים כדי לכוף את יצרו ולתקן דעותיו, ורוב דיני התורה אינן אלא עצות מרחוק מגדול העצה לתקן הדעות וליישר כל המעשים, וכן הוא אומר "הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת", "להודיעך קושט אמריאמת להשיב אמרים אמת לשולחך".

וחותם ספר ויקרא בפסוק: "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני", שכוונתו לומר שאלה המצוות שנצטווינו ואין נביא רשאי לחדש מצווה מפני שהדרכים קבועות בהר סיני, ואף שחוקי התורה קבועים הם, הם אינסופיים (האינסוף שבגבול) ורק דרך מצוות ה' אפשר להמריא אל על, ולא מכל מקום ניתן להמריא לשם.


1 ספר הליקוטים סימן כ"ו.
2 ויקרא רבה פרשה ל"ה, א'.
3 השגות הרמב"ן על ספר המצוות, מצוה ה'.
4 הלכות תמורה פרק ד' הלכה י"ג.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן