משנה ב – שתי נקודות מבט
משנה ב:
שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר:
על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים.
שינוי המבט
כבר בקריאה ראשונה מערערת משנה זו את כל מבטנו על החיים.
במבט ראשוני על העולם, אנו חשים שהעולם עומד על דברים אחרים לגמרי: כסף, כבוד, אינטרסים. רוב האנשים ורוב הזמן בעולם מכוונים לעבודה סביב שיווק, ייצור ומכירה של פריטים ומסגרות לחיים החומריים שלנו. בעצם, מרכז ההתעניינות בעולם הוא סביב קיום האדם – המשרדים, העבודות, מערך הכלכלה וכו'. בקלות יתירה תופסים נקודת מבט שהעולם עומד על עצמו, במין מחזוריות של חיים וקיום הרודפים אחד את השני.
באים חז"ל וממקדים לנו את המבט: העולם עומד על דברים אחרים לגמרי. אנו צריכים להתרגל לבחון את העולם במבט אמיתי שהוא שונה מהסקירה השטחית.
ניתן לעבור ליד בניין בורסה המריץ בכל יום מחזורים של מליוני דולארים, ולראות מתחת לבניין זה צריף קטן של מרכז לגמילות חסדים. בעיני הבשר שלנו, כך נראה את השניים, אולם במצלמה של הקב"ה הדברים נראים אחרת לגמרי.
מבטו של האדם סוקר את הצד החיצוני של הדברים. וכפי שראינו במשנה קודמת, חז"ל מחנכים אותנו לא להתרגש מהרובד הראשוני. ישנה עוצמה גשמית פורצת ורועשת, וישנה עוצמה רוחנית המופיעה בקול דממה דקה. וגודל ההשפעה של זו האחרונה עולה לאין ערוך מהעוצמה הפיזית.
ניתן לראות זאת במישורים רבים בחיים, כיצד למשל אדם מסויים יכול להשפיע ולהנהיג בעוצמה רבה – אף אם יהיה מוגבל פיזית, זאת לעומת גיבור וחזק שהשפעתו יכולה להיות קטנה פי כמה.
גם בתוכנו, דווקא מוחו ודעתו של האדם הם אלו שמנהיגים ומובילים – על אף שבמבט ראשוני לא ניתן לראות כלל את השפעתם.
יש צורך להתרגל ולהסתכל על העולם בעיניים רוחניות ולא שטחיות.
הקיום המתמיד של העולם
"על שלושה דברים העולם עומד":
שלושת הדברים האלה הם המינימום. גם כיסא צריך מינימום שלוש רגליים כדי לעמוד ביציבות.
כך שלושה יסודות אלו הם ההצדקה לקיום העולם.
שלושת דברים אלו כוללים את כל הדברים בעולם, ודווקא הם החשובים ביותר, והם מטרת הבריאה.
העולם הגשמי איננו יצירה חד פעמית. הבריאה לא היתה אירוע הסטורי אשר אין לו המשך. העולם חי ומתחדש בכל רגע ורגע, וזקוק לקיום תמידי ולחיות מהקב"ה כדי להמשיך להתקיים. חיות זו באה לעולם דרך האידיאלים, הדברים החשובים שבו, והם אלו שמחזיקים את כל שאר הדברים בעולם, שוליים ככל שיהיו. העולם הגשמי מקבל את קיומו דרך אותם יסודות רוחניים.
וממילא, אם דברים אלו לא קיימים – העולם חוזר לתוהו ובוהו.
במבט חילוני על העולם, אין לקיומו של האדם משמעות מיוחדת בתוך כל אותם מליוני גלקסיות, בריות ויצורים. וממילא, קשה מאד לדרוש מהאדם לפעול בצורה מסויימת, שכן איזו משמעות יש לעשייה זו או אחרת ביחס לגודל האינסופי?
אולם העין של התורה נותנת מבט שונה על הדברים. ניתן לראות זאת במספר תופעות.
פעמים רבות היהודים מואשמים בשגעון גדלות, ובכך שחושבים שכל העולם נמצא מסביבם, אולם לעומת זאת אנו אכן רואים התעניינות מוגזמת של העולם בתופעות שוליות הקורות לעם ישראל. מאורעות ב'מקומות הקדושים' מקבלים פרופורציות לאסונות גדולים במדינות אחרות, שכן כמות הפרוג'קטורים המופנים לשם איננו פרופורציונלי לגודל המקום או האירוע.
חז"ל אומרים ש'ירושלים לב העולם', כלומר אין זו סתם עוד אדמה. יש מבט אחר על הדברים, ודברים שרואים משם לא רואים מכאן, אולם את ביטויה בשטח ניתן לעיתים לראות.
המהר"ל אומר שהעולם נברא לשם מגמה מסויימת, ואם האדם לא פועל לפי אותה מגמה – העולם בטל. אמנם הגלקסיות גדולות פי כמה מכל מעשי האדם, אבל זה איננו המדד הפנימי.
האדם והמערכת
מה קורה בעולם המודרני?
השאלה הבסיסית העומדת על הפרק היא האם האדם נברא בשביל העולם או העולם נברא בשביל האדם?
שאלה זו נשאלה כבר במגדל בבל. אותו מגדל היה ביטוי שיא לעוצמה ולטכנולוגיה, וגם שם טעו האנשים באותה נקודה בדיוק. חז"ל מספרים שכאשר היה נופל אדם מהמגדל לא היו האנשים עצובים, שכן ניתן להביא אדם אחר תחתיו, אולם אם היתה נופלת לבנה – העצב היה רב, שכן בניית המגדל התעכבה.
משמעות מדרש זה, היא מיקוד זווית הראיה: מי נמצא במרכז?
האם התרבות הטכנולוגית מסייעת לאדם בעבודתו, או טוחנת אותו ומשתמשת בו כחומר גלם למטרתה? האם היא נותנת לו לנשום או מריצה אותו הלוך ושוב? האם האדם עושה את הטכנולוגיה, או הטכנולוגיה עושה את האדם?
מגדל בבל הפך את האנשים לאותו ביטוי מודרני שאנו רגילים בשימושו – כח אדם (שמזכיר לנו ביטוי דומה: כח סוס…). המכונה המשומנת של התעשייה והכסף מכניסה את האדם הקטן למערבולת שמקטינה אותו עוד יותר. העולם החומרי משתלט על האדם ובולע אותו.
האדם הקטן מתרגל לכוון את מבטו לפי קריין הרדיו, ולעוות את ההסתכלות לפי הצורה המשוגעת בה האמצעים משתלטים ונעשים מלכים. ונגד זה באים חז"ל ומיישרים את מבטנו – 'על שלושה דברים העולם עומד'.