פרק י"א – מלחמת מלכי הצפון

חיפוש שיעורים

  • נושא

  • שם הרב

  • ניקוי חיפוש
פרק י"א – מלחמת מלכי הצפון

א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר; וַיִּשְׁלַח, אֶל-יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ אַכְשָׁף. ב.וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת–וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. ג הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה. ד וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם–עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד. ה וַיִּוָּעֲדוּ, כֹּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ יַחְדָּו, אֶל-מֵי מֵרוֹם, לְהִלָּחֵם, עִם-יִשְׂרָאֵל. {פ}
ו וַיֹּאמֶר ה' אֶל-יְהוֹשֻׁעַ, אַל-תִּירָא מִפְּנֵיהֶם–כִּי-מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת אָנֹכִי נֹתֵן אֶת-כֻּלָּם חֲלָלִים, לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת-סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ. ז וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם, עַל-מֵי מֵרוֹם–פִּתְאֹם; וַיִּפְּלוּ, בָּהֶם. ח וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם, וַיִּרְדְּפוּם עַד-צִידוֹן רַבָּה וְעַד מִשְׂרְפוֹת מַיִם, וְעַד-בִּקְעַת מִצְפֶּה מִזְרָחָה; וַיַּכֻּם, עַד-בִּלְתִּי הִשְׁאִיר-לָהֶם שָׂרִיד. ט וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ ה': אֶת-סוּסֵיהֶם עִקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ. {ס}
י וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים–הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה. יא וַיַּכּוּ אֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ לְפִי-חֶרֶב, הַחֲרֵם–לֹא נוֹתַר, כָּל-נְשָׁמָה; וְאֶת-חָצוֹר, שָׂרַף בָּאֵשׁ. יב וְאֶת-כָּל-עָרֵי הַמְּלָכִים-הָאֵלֶּה וְאֶת-כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּכֵּם לְפִי-חֶרֶב–הֶחֱרִים אוֹתָם: כַּאֲשֶׁר צִוָּה, מֹשֶׁה עֶבֶד ה'. יג רַק כָּל-הֶעָרִים, הָעֹמְדוֹת עַל-תִּלָּם–לֹא שְׂרָפָם, יִשְׂרָאֵל: זוּלָתִי אֶת-חָצוֹר לְבַדָּהּ, שָׂרַף יְהוֹשֻׁעַ. יד וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהַבְּהֵמָה, בָּזְזוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק אֶת-כָּל-הָאָדָם הִכּוּ לְפִי-חֶרֶב, עַד-הִשְׁמִדָם אוֹתָם–לֹא הִשְׁאִירוּ, כָּל-נְשָׁמָה. טו כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ; וְכֵן, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ–לֹא-הֵסִיר דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. טז וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, הָהָר וְאֶת-כָּל-הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל-אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן, וְאֶת-הַשְּׁפֵלָה, וְאֶת-הָעֲרָבָה; וְאֶת-הַר יִשְׂרָאֵל, וּשְׁפֵלָתֹה. יז מִן-הָהָר הֶחָלָק, הָעוֹלֶה שֵׂעִיר, וְעַד-בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן; וְאֵת כָּל-מַלְכֵיהֶם לָכַד, וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם. יח יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה–מִלְחָמָה. יט לֹא-הָיְתָה עִיר, אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּלְתִּי הַחִוִּי, יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן: אֶת-הַכֹּל, לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה. כ. כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה לְחַזֵּק אֶת-לִבָּם לִקְרַאת הַמִּלְחָמָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן הַחֲרִימָם, לְבִלְתִּי הֱיוֹת-לָהֶם, תְּחִנָּה: כִּי לְמַעַן הַשְׁמִידָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת-מֹשֶׁה. {ס}

זו מלחמה גדולה אחרונה מרוכזת שמופיעה כאן. המלחמה הקודמת מול חמשת המלכים בדרום, וכאן עוברים למלחמה מול מלכי הצפון. הפסוק הראשון הוא פסוק חסר. מה שמע מלך חצור?

י"א א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר וישלח…

בזכות ההקבלה לפסוק בפרק י' פסוק א'

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם:

כתוב מה הוא שמע.
ובפרק ט

(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד:

פה לא כתוב מה הם שמעו.
ובהמשך פרק ט' פסוק ג'

(ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי:
פרק ט'
א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבְכֹל חוֹף הַיָּם הַגָּדוֹל אֶל מוּל הַלְּבָנוֹן הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי הַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: (ב) וַיִּתְקַבְּצוּ יַחְדָּו לְהִלָּחֵם עִם יְהוֹשֻׁעַ וְעִם יִשְׂרָאֵל פֶּה אֶחָד:

פה לא כתוב מה הם שמעו.

(ג) וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי:

פרק י'
(א) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלִַם כִּי לָכַד יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעַי וַיַּחֲרִימָהּ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִירִיחוֹ וּלְמַלְכָּהּ כֵּן עָשָׂה לָעַי וּלְמַלְכָּהּ וְכִי הִשְׁלִימוּ יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְּקִרְבָּם:

פרק יא
א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר

שאלה: מתי כתוב ששמעו, ומתי כתוב את מה ששמעו?
כשמדובר על המלחמה הגדולה שהייתה לפני כן די לומר שמעו. (4:50) המלחמות הגדולות שעשו ישראל. אבל כשיש שמיעה שונה, שבאה לכיוון אחר, אז למשל נאמר על המלכים ששמעו ובראשם אדוניצדק, (5:10) שמעו על ישראל וכן שהשלימו יושבי גבעון, זה כבר דבר נוסף. אצלנו כתוב יבין מלך חצור, ברור מה שמע. שמע את המלחמה הגדולה שיהושע ועם ישראל ניהלו במרחב הדרום, ואז הוא שולח להתארגן למלחמה שלו. מתאספים צבא גדול מאוד כדי להילחם.
מי מרום – איפה היא?
כמה דעות.
א. מירון שלנו היום, ואז השאלה איפה היה מרחב מתאים לצבא סוסים ורכב גדול כל כך. אולי. (6) לא מתאים כל כך.
ב. יש הצעות צפוניות יותר. אזור מרון א-ראס בלבנון.
בכל אופן מקום של שטח כינוס ליד המים. ואולי חשוב בכדי לאסוף סוסים רבים כל כך. שיוכלו לשתות טוב לפני הקרב. לא מקום הררי, שאינו נוח לצבא רכב.
רשימת המלכים
המלכים לא באותו סדר גודל, יש הדומיננטי שהוא אסף את האחרים – כמו אדוניצדק שאסף את מלכי הדרום, כאן הדומיננטיות יותר בולטת. יבין מלך חצור. הוא שולח ליובב ולמלך שמרון ואכשף. מלך מדון זוכה שמזכירים את שם המלך. שמרון ואכשף כנראה קטנים יותר-

יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר
יוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן,
—- מֶלֶךְ שִׁמְרוֹן,
—- מֶלֶךְ אַכְשָׁף

לא מזכירים אפילו את שם המלך. חצור רואים שהייתה הממלכה הגדולה, וראש כל הממלכות האלו. יש כאן ריכוז של כוח גדול מאוד. לא היה דבר כזה עד עכשיו. סדר גודל עצום של אויבים עצום. ביריחו ובעי לא היו מספרים גדולים במיוחד. חמשת מלכי הדרום כשהתאספו ביחד היו צבא יותר גדול כבר בדרום, אבל הוא היה קטן מצבא ישראל, ואילו כאן לראשונה שומעים תיאור של עם רב

. ד וַיֵּצְאוּ הֵם, וְכָל-מַחֲנֵיהֶם עִמָּם–עַם-רָב, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וְסוּס וָרֶכֶב, רַב-מְאֹד

ועל הדבר הזה צריך לומר ליהושע אל תירא מפניהם.
איך התנהלה המלחמה הזאת? בקיצור נמרץ.
פתאום – מזכיר את מה שהיה במלחמת מלכי הדרום.

יהושע פרק יט) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ פִּתְאֹם כָּל הַלַּיְלָה עָלָה מִן הַגִּלְגָּל:
(י) וַיְהֻמֵּם ה' לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל
יהושע פרק יאז) וַיָּבֹא יְהוֹשֻׁעַ וְכָל עַם הַמִּלְחָמָה עִמּוֹ עֲלֵיהֶם עַל מֵי מֵרוֹם פִּתְאֹם וַיִּפְּלוּ בָּהֶם:
(ח) וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד יִשְׂרָאֵל

יכולים להבין מה התרחש כאן למרות התיאור המאוד מצומצם מההקבלה למלכי הדרום, ועסקנו באותו ביטוי "פתאום". מההקבלה הזאת נראה שהוא הדבר שקורה גם כאן, וזה קורה כשיש צבא רכב מאוד גדול. מול צבא רכב וסוסים, (10) צבא של מאות אלפי חיילים, אי אפשר להפתיע אותם. מה שהיה כאן הוא הפתיע אותם ותפס אותם בלילה, והאתגר הוא מה לעשות עם הסוסים.
מה פירוש לעקר את הסוסים?
להסיר את פרסותיהם. להשבית אותם. שהסוסים לא יצלחו לשמש סוסי מלחמה. אין הכוונה למנוע מהם הולדה. לא במשמעות זו. מההקבלה ו"מרכבותיהם תשרוף באש."
ניהול המלחמה
הדבר מוכר בתנ"ך איך מנהלים מול צבא עצום שכזה, קשה להילחם ראש בראש, ואין ספק שיש להם יתרון עצום בשטח הפתוח. כאן יש לאויב סוסים ומרכבות המכריעים את המלחמה, בשטח הפתוח אין הרבה סיכוי לצבא רגלי ללא מרכבות. מכירים את התיאור שמופיע בתחילת ספר שופטים:יהושע פרק יז

(יח) כִּי הַר יִהְיֶה לָּךְ כִּי יַעַר הוּא וּבֵרֵאתוֹ וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו כִּי תוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא: פ

וכן שופטים פרק א

(יט) וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם:

עם ישראל תמיד התקשה בתקופה הזאת (12:30) לכבוש את העמים היושבים בשפלה ובעמק, בגלל רכב הברזל. בהר צבא רכב לא מתאים, לא אפקטיבי, ולכן שם מצליח, ואילו בשפלה עם ישראל לא מצליח. פה עם ישראל כן מצליח, כנראה ה"פתאום" מרמז כמו במלחמה קודמת. מזכיר מה שקראנו בפרשה בשמות פרק יד

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהיה ענן והחושך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילה.

למרכבות יש יתרון אדיר, זה עוצמתי וחזק. אך יש חיסרון בולט אחד. סוס ומרכבה זה עוצמה, ברזל, כוח. כשמדברים על מכוניות מדברים על כוח סוס. יש חיסרון אחד, ברגע שהסוס נבהל, אז הכל מתהפך. הסוס מאבד שליטה, נכנס לפאניקה, מתרומם על שתי הרגליים שלו, מנער את כולם, ומתפרע, ואי אפשר להשתלט עליהם. זה כנראה מה שהיה במצרים.

ויהם את מחנה מצרים


ויהם זה משמיע קולות בעוצמה, וזה מה ששבר את פרעה במכת הברד. פרעה ביקש רק בלי הקולות הללו. הבאנו כמה דוגמות בתנ"ך לקולות. אפשר לדמיין שם עמוד האש ורוח חזקה, וקולות. והסוסים מאבדים שליטה. כל צבא הרכב הגדול מתחיל להשתולל. ואז נכנסים לתוך המים בחרבה, ומתחילים להיתקע, ויסר את אופן מרכבותיו. גלגלי המרכבות נשברים, אנדרלמוסיה שלמה שהייתה שם. צבא הרכב של פרעה, עם הסוסים האדירים שבפאניקה, וגוררים את המרכבות ללא האופנים לתוך החרבה, (16:30) עד שבאו המים. ואז הסוס משמש .. . זה התיאור שמתאר יעקב את דן
הנחש הוא לא חזק במיוחד, כשבאים מולו סוסים ומרכבות הסוס ירמוס אותו. אבל השאלה מי יפתיע את מי. אם הנחש מצליח להגיע לסוס לפני הסוס, ונושך את הסוס, הסוס מתרומם ומפיל את רוכבו לאחור. זה כנראה מה שקרה כאן. יהושע מגיע במפתיע למחנה הזה. וה' עושה רעש מהומה, ו- הסוסים מתחילים לרוץ ולהשתולל, וככל שהצבא הוא צבא רכב גדול יותר, הנזק יותר גדול, והם רומסים זה את זה, וחרב איש ברעהו. וזה התיאור ש"את מרכבותיהם תשרוף באש," אולי זה תוך כדי קרב. כל התיאור הזה מחזק שזה היה במירון. אבל יכול להיות (18:40) גם לא. היה ניצחון גדול. מה אומר ה' ליהושע בסוף המלחמה:
השלל: את סוסיהם תעקר. מדוע?

. ט וַיַּעַשׂ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ, כַּאֲשֶׁר אָמַר-לוֹ ה': אֶת-סוּסֵיהֶם עִקֵּר, וְאֶת-מַרְכְּבֹתֵיהֶם שָׂרַף בָּאֵשׁ. {ס}

למה לא לקחת את הסוסים האלו? האם השלל נאסר?

. יד וְכֹל שְׁלַל הֶעָרִים הָאֵלֶּה, וְהַבְּהֵמָה, בָּזְזוּ לָהֶם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: רַק אֶת-כָּל-הָאָדָם הִכּוּ לְפִי-חֶרֶב, עַד-הִשְׁמִדָם אוֹתָם–לֹא הִשְׁאִירוּ, כָּל-נְשָׁמָה

(19:18) זה חלק מהתפיסה שעם ישראל בשלב הזה לא אמור להיות לו צבא מרכבות גדול וחזק. עם כל השיעור באמונה שהם עוברים פה, הם לא צריכים צבא גדול וממוסד של רכב. על זה ציוותה התורה בפרשת המלך

לא ירבה לו סוסים

לא כדי שלא ישובו מצרים למרוצי סוסים, אלא הכוונה לכל מיני בריתות עם אימפריות. לא צריך צבא כזה. דוד עושה דבר דומה ומשאיר מאה רכב. דוד ידע לעשות פרופורציות נכונות. השאיר גרעין קטן של צבא רכב. כאן בכלל לא. לא מתחילים לפתח צבא רכב וגאווה התלויה בדבר הזה.
אחרי דוד בא שלמה. משנה את הקונספציה. בונה אורוות גדולות וסוסים רבים. אבל זה היה כישלון.זה מופיע ביחד עם זה ששלמה (21) גם הרבה כסף וזהב וגם נשים.וזה לא היה דבר נכון לעשות. כאן הציווי גורף, לא מתעסקים עם זה בכלל.

פרק שני סנהדרין,
שתי מצוות שנתגלו טעמיהן, נכשל בהן שלמה.

אמר שלמה, אם זה הטעם, אני אסתדר. הרבה נשים, והרבה סוסים, ולא ישיב מצרימה. וכן השיב. נכשל בהם. ההקשר של הדברים הוא פוליטי צבאי. שלמה הרבה נשים לא מאהבת הנשים, זו סיבה לכל האנשים, אלא לא לכרות בריתות צבאיות עם העמים מסביב. התורה לא אומרת כמה נשים. אבל חז"ל מוסיפים. זה תלוי, אם אתה מלך גדול או קטן, שיהיה פרופורציונאלי. כאן לא לקחת בכלל
תכנית כיבוש הארץ
מקבלים פה את תכנית הכיבוש של הארץ. וכנראה הייתה תכנית מאוד מסודרת. (23:30) הגיונית מאוד. יהושע נכנס עם עם ישראל מן המזרח, ליריחו. למה דווקא מיריחו? משמעות רוחנית. זוהי נקודת המוצא. מול יריחו הכניסה לארץ.
מיריחו יש מאמץ גדול כלפי העי. מה מיוחד כל כך בעי? מה שמנסה יהושע לעשות הוא לחתוך ולהשתדל למנוע חיבור וכינוס של כוחות גדולים מידי יחד. והעי שיושבת צפונה לירושלים על קו פרשת המים על גב ההר, יושבת בחלק הצפוני של החצי הדרומי של הארץ. מצפון לה נמצא הר אפרים שהיה מיושב בצורה מועטה, והיה מיוער, ולכן שבט יוסף מתלוננים ורק אחר כך ביראו את היערות. לכן רוצה לנתק את העי. הגבעונים הבינו את התכנית. עכשיו הוא חתך ושם איזשהו מחסום, (25:30) והם מבינים שהם הולכים לתפוס את האזור הדרומי, וכן גם הגבעונים הבינו וגם מלכי הדרום. כשנלחם עם מלכי הדרום, זה אותו רעיון, דרך מעלה בית חורון לא מתעכב אלא חותך את הערים החזקות בשפלה, לפני שעולה להר. את השפלה המערבית מנתק מן ההר, ואז יכול בקלות לעלות לחברון ודביר. ברגע שכבשת את הערים בשפלה, וניתקת את הצפון, אפשר בנחת יחסית להילחם במרחב הדרומי. וזה התיאור של יהושע פרק י

(מא) וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְעַד עַזָּה וְאֵת כָּל אֶרֶץ גֹּשֶׁן וְעַד גִּבְעוֹן:

כל ארץ גושן עד גבעון ולמטה עד גושן, קדש ברנע עזה.
זה שלב ראשון. האינטרס היה שהם יצאו מערי המבצר. מחוץ לחומות שלהם. זה אפשר לקבל במלכי הדרום.
אצל מלכי הצפון זה שונה. עכשיו מתפנה אל הצפון. נראה שהצפון היה יותר חזק מהדרום. בדרום לא מצאנו תיאור חזק (28) של רכב, ואילו בצפון ישבה העיר חצור שהיא ראש כל הממלכות. חצור פירושו חצר גדולה עם סוסים ומרכבות, ממלכה גדולה וחזקה. השם יבין מלך חצור, כמו פרעה, שם של שושלת, כי נמצא שוב את יבין מלך חצור במלחמת דבורה וברק. זה לא אותו יבין. זה שם המלכות. ופה יש צבא רכב גדול.
ולכן מה שיהושע רצה הוא שלא יבואו מלכי הצפון לעזור למלכי הדרום. עכשיו יכול להתפנות להילחם מול מלכי הצפון. סביר יותר שמלכי הצפון לא יסמכו על ערי המבצר שלהם, כי להם יש צבא רכב, כי צבא רכב מיוחד לשטח הפתוח לא עוזר בתוך עיר. הקושי כאן הוא בכך שיש כמות ועוצמה ומספרים גדולים. הריכוז כאן הוא מה שמפחיד כאן את ישראל. וזה מה שמבין יבין מלך חצור. הוא לא (30) נחלץ לעזרת מלכי הדרום, לא מאהבת ישראל אלא מחשש להגיע לאזור ההר לא יעיל כל כך, והוא ממתין. וכששמע שכל הדרום לא עמד בפני יהושע, מבין שכדאי לו לצבור כוחות והוא אוסף את כולם. וזה דבר שיהושע לא בהכרח חשב שיהיה לו תועלת, אבל מתברר שהעוצמה של הסוס והרכב הם שאפשרו להכות בהם בעוצמה גדולה למרות הסוס והרכב.
ולכן מודגש שרק את חצור לבדה יהושע שורף. חצור סימלה ממלכה כנענית חזקה. בספר שופטים כשנשמע על יבין מלך חצור, הוא מכונה מלך כנען.

י וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא, וַיִּלְכֹּד אֶת-חָצוֹר, וְאֶת-מַלְכָּהּ, הִכָּה בֶחָרֶב: כִּי-חָצוֹר לְפָנִים–הִיא, רֹאשׁ כָּל-הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה.
יהושע פרק יא

(יא) וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ:

יבין היה המלך הכנעני החזק והגדול. השאר מצטרפים אליו. תיאור הכיבוש של הארץ תוכנן ונעשה בצורה הגיונית, ולא רק מה שמזדמן, יש קו סביר והגיוני. כמובן שמה שמתואר הוא המלחמות המרכזיות. אחר כך צריך להמשיך בשלב הבא הוא ללחום בכיסי התנגדות שנשארו. וזה מה שנאמר בהמשך הפרק

. יח יָמִים רַבִּים, עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה–מִלְחָמָה

לאחר שלכד את כל מלכי הדרום הלך לחלק הצפוני. אחר כך לכד את כל הארץ.
מי נלחם איתו?

פסוק ב' . ב.וְאֶל-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מִצְּפוֹן, בָּהָר וּבָעֲרָבָה נֶגֶב כִּנְרוֹת–וּבַשְּׁפֵלָה; וּבְנָפוֹת דּוֹר, מִיָּם. ג הַכְּנַעֲנִי מִמִּזְרָח וּמִיָּם, וְהָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַיְבוּסִי בָּהָר; וְהַחִוִּי תַּחַת חֶרְמוֹן, בְּאֶרֶץ הַמִּצְפָּה

מישהו משרטט מפה לא הגיונית. זה המלכים שבצפון? בערבה, בנגב? איפה זה בצפון בדיוק. אלא לא כך. מצפון ל… כך צריך לקרוא. מצפון לעי ולגבעון מי נמצא בהר? מדובר על ההר הצפוני של הארץ, הר אפרים והר בלבנון. בקעת הלבנון. הגבול שלו עם לבנון הוא גבול מלאכותי. מבחינת תוואי השטח הכל ממשיך צפון יותר. הערבה הכוונה הערבה הצפונית מנגב לכנרות. החלק הצפוני של בקעת הירדן, והשפלה, הצפונית. לא גוש דן אלא אזור עכו עד צידון. המלך מזוהה עם מלך עכו. זה כל התיאור של צפון הארץ. שכתוב בפסוק טז יהושע פרק יא

(טז) וַיִּקַּח יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת הָהָר וְאֶת כָּל הַנֶּגֶב וְאֵת כָּל אֶרֶץ הַגֹּשֶׁן וְאֶת הַשְּׁפֵלָה וְאֶת הָעֲרָבָה וְאֶת הַר יִשְׂרָאֵל וּשְׁפֵלָתֹה: יז) מִן הָהָר הֶחָלָק הָעוֹלֶה שֵׂעִיר וְעַד בַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן תַּחַת הַר חֶרְמוֹן וְאֵת כָּל מַלְכֵיהֶם לָכַד וַיַּכֵּם וַיְמִיתֵם: (יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה:

כל ארץ ישראל. מהדרום לצפון.
שאלת הקריאה לשלום.

יהושע פרק יא
יח) יָמִים רַבִּים עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ אֶת כָּל הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה מִלְחָמָה: (יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה:

השאלה: האם הציווי של קריאה לשלום, להשלים שייך בכלל ביושבי הארץ או לא?
דברים פרשת שופטים פרק כ' פסוק י':

כי דברים פרק כ
י) כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם: יא) וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ: יב) וְאִם לֹא תַשְׁלִים עִמָּךְ וְעָשְׂתָה עִמְּךָ מִלְחָמָה וְצַרְתָּ עָלֶיהָ:(יג) וּנְתָנָהּ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְהִכִּיתָ אֶת כָּל זְכוּרָהּ לְפִי חָרֶב:(יד) רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ: (טו) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכָל הֶעָרִים הָרְחֹקֹת מִמְּךָ מְאֹד אֲשֶׁר לֹא מֵעָרֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה הֵנָּה: (טז) רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה: (יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: (יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס

על איזו עיר מדובר?

רש"י דברים פרק כ
(י) כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק טו) כן תעשה לכל הערים הרחוקות וגו':

אומר רש"י שקריאת השלום לא לכולם. הוכחה: המשך הדבר הזה הוא כן תעשה לכל הערים הרחוקות… כי לקרובות יש מצוות החרם תחרימם.
לעמי כנען לא צריך לקרוא לשלום, כי לא תחיה כל נשמה. אבל אם כך, יש כמה קשיים. לפני הקשיים נשמע מה אומר הרמב"ם בהלכות מלכים. פרק ו'

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה א
אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום. אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך|",

לפי הרמב"ם קוראים לשלום. אם השלימו וקיבלו שבע מצוות בני נוח, אין הורגים נשמה אלא למס ועבדות, והרמב"ם מסביר מה זה.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה ד
ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים, במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. +/השגת הראב"ד/ אבל שבעה עממין ועמלק וכו'. א"א זה שבוש אלא שיכול לומר השלימו לקבל המצות.+

הקריאה לשלום היא לכולם. אם הסכימו להשלים אז לא הורגים אותם. אבל אם לא הסכימו יש הבדל בין רשות למצווה. את עמלק ושבעת העממים לא תחיה כל נשמה, ואחרים למס ועבדוך.
במלחמת עמלק קוראים לשלום? לפי הרמב"ם כן. אלא אם כן עמלק לא קרויים אדם. ואם עמלק יסכימו להשלים? לפי הרמב"ם אם משלימים לא הורגים אותם. ומה עם המצווה? (40)

אבל שבעה עממים ועמלק שלא השלימו לא מניחים שום נשמה…

הראב"ד חולק, ורש"י חולק.
הראב"ד בשיטת רש"י אך רוב הראשונים הולכים בשיטת הרמב"ם. הרמב"ן מביא חלק מהדברים.

רמב"ן דברים פרק כ
י) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וגו' – במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין (פסוק טו), כן תעשה לכל הערים הרחוקות ממך מאד, לשון רש"י.כתב הרב זה מספרי (שופטים קצט) ששנו שם כלשון הזה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. והכונה לרבותינו בכתוב הזה, אינה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות, אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא, שחייבים לקרא לשלום אפילו לשבעה עממים, שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי, ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה שבפרשה, כי "החרם תחרימם" (פסוק יז) "ולא תחיה כל נשמה" (פסוק טז). אבל הפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה, שצוה הכתוב ברחוקות להכות את כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים, ובערי העמים האלה צוה להחרים גם הנשים והטף:
וכך אמרו רבותינו במדרש אלה הדברים רבה (ה יג), והוא עוד בתנחומא ובגמרא ירושלמי (שביעית פ"ו ה"א), אמר רבי שמואל ברבי נחמני יהושע בן נון קיים הפרשה הזו, מה עשה יהושע היה שולח פרוסדיטגמא (צו, פקודה) בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה, מי שמבקש להשלים יבוא וישלים, ומי שמבקש לילך לו ילך לו, ומי שמבקש לעשות מלחמה יעשה מלחמה, הגרגשי פנה, הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום, שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם הפילם הקב"ה וכו', וכך אמר הכתוב בכולם (יהושע יא יט כ) לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם:
ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום, שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו, אבל בערי העמים] האלה נשאל להם לשלום ומסים ועבדות על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז, ולא הזכיר הכתוב זה בפרשה הזאת, שכבר נאסר לנו בעובדי ע"ז (שמות כג לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם. ויתכן שלא נצטרך להודיע להם רק השלום והמסים והשעבוד, ואחרי שיהיו משועבדים לנו נגיד להם שאנו עושים משפטים בע"ז ובעובדיה בין יחיד בין רבים. וכן מה שנאמר כאן (פסוק יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם, ואמרו בספרי (שופטים רב) הא אם עשו תשובה אינן נהרגים, בשבעת עממים הוא, והתשובה הוא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח לא שיתגיירו להיותם גרי צדק:
ובמסכת סוטה אמרו (לה ב) שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, הא אם עשו תשובה מקבלים אותם. ורש"י פירש שם, להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולם של ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם, אלא על אותן שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותם מעשה קלקולם, אבל אותם היושבים חוצה לה אומרים להם אם אתם חוזרים בתשובה נקבל אתכם, ושבתוכה אין מקבלין אותם שמחמת יראה הם עושים, וזה לשון הרב. ואינו נכון, כי בערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר "למען אשר לא ילמדו אתכם" שאם עשו תשובה אינן נהרגין, וכן אמר בהם (שמות כג לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבד את אלהיהם, הא אם עזבו את אלהיהם מותרין לישב שם:

(41) לפי הרמבן רש"י לא הבין נכון את הספרי, כי אין הכוונה בספרי שהקריאה לשלום היא כותרת כללית. ווא מוכיח את דבריו:

שהרי הוא מביא שמשה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי.

איפה זה כתוב? בדברים פרק ב' כ"ו

ואשלח מלאכים אל סיחון מלך חשבון לאמר אעברה נא בארצך.

וכן יפתח מספר על זה. שופטים פרק יא

(יט) וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי:(כ) וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל:

סיחון הוא מלך האמורי, הוא אחד מהשבעה? איך משה עשה כזה דבר? עבר על דברי תורה? זו שאלה קשה על רש"י.
הפסוק שמופיע אצלנו בפרשה, האם תומך ברמב"ם או ברש"י?

(יט) לֹא הָיְתָה עִיר אֲשֶׁר הִשְׁלִימָה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּלְתִּי הַחִוִּי יֹשְׁבֵי גִבְעוֹן אֶת הַכֹּל לָקְחוּ בַמִּלְחָמָה:

עולה מכאן כמו הרמב"ם. רק הגבעוני השלימה. הם השלימו. אבל אחרים לא השלימו. משמע שקראו להם להשלים. את הפסוק הזה מביא הרמב"ם כראייה (ה"ד)

אבל שבעה עממים … מנין שמדבר הרמב"ם שמדובר … מכלל ששלחו להם לשלום ולא קיבלו.

זוהי ראייה חזקה לרמב"ם. אבל מסיפור הגבעונים יש ראייה חזקה לרש"י. למה הגבעונים עשו את כל הרמייה, אם קראו להם לשלום ויכלו להשלים? (44:30) לשם מה כל ההצגה? למה התחפשו אם מותר להם להשלים? כל זה מיותר. לשם מה עשו זאת? המשך הלכות מלכים:

(ה) שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה, אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון, לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום, ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה, מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית, אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם. +/השגת הראב"ד/ אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון וכו'. א"א כל זה שבוש שלא שלח להם יהושע להשלים אלא עד שלא עברו את הירדן אבל אחר מיכן אין מקבלין אותן.+

ואז מה קרה?
הגרגשי שמע ופנה. נעלם מהסיפור, הלך וקיבל ארץ אחרת, ולכן לא שומעים עליהם. הגבעונים השלימו והשאר באו להילחם.
הרמב"ם ממשיך: אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון?
סיפור הגבעונים רע לרשי מצד אחד ומצד שני רע לרמבם.

…לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום…

הרמב"ם אומר שהגבעונים לא בדיוק הבינו. בתחילה יהושע שלח, ולא שלחו מייד תשובה, ולכן חשבו שכבר אבוד להם. אבל אפשר לומר בדיוק הפוך כמובן. הקריאה לשלום יכולה להיות נכונה כל עוד לא עברו את הירדן. כל עוד לא עברו אז אפשר. אבל ברגע שעברו כבר לא. כך אפשר ליישב את הקושיה שהתעוררה מסיחון. זה היה לפני שעברו את הירדן. ובעצם מה שאמרו הפסוקים שה' הכביד את ליבם, הכוונה היא כשהם שלחו להם מכתבים לפני שעברו את הירדן.(47:30) וכך אפשר להסתדר עם שני הצדדים. כל אחד יכול להסתדר עם המקומות השונים. האמת שאני לא מבין את שאלת הרמב"ן על רש"י מסיחון. הסיפור של סיחון שונה לגמרי, שאינו קשור לא למלחמת רשות ולא למלחמת מצווה. זו לא מלחמת רשות. מלחמת רשות היא כשעם ישראל רוצה לצאת ולהרחיב את גבולו. מול סיחון מה הייתה השליחה? מה ביקש משה? ביקש לעבור. לא דיבר על מלחמה. אילו היה מאפשר לישראל לעבור, היו כורתים איתו ברית? בוודאי שלא. לא ברית. רק אפשרות לעבור בדרך.

לא נסטה ימין ושמאל… רק ברגליי

על דבר כזה לא שיך. זו ארץ שלא הייתה אמורה להיכבש. וכנ"ל סיחון ועוג . זה לא היה אמור להיות ארץ ישראל בשלב הזה. אלא ה' הקשה לבבם והם יצאו למלחמה. ואז נכבשו. לכן אין שאלה על רש"י. כי זה האמורי שלא בארץ כנען.והוא לא יושב הארץ. ההלכה לדעת הרמב"ן והרמב"ם ורוב הראשונים היא שקוראים לשלום לכולם. ייתכן שגם לפי רש"י זה נכון לכולם, אבל זה היה רק עד המעבר לשם. (50) הייתה הזדמנות עד שעברו את הירדן. לפי רש"י למה הגבעונים עשו את ההצגה? לא בגלל שאיבדו את ההזדמנות, אלא באמת כך היה. מאוחר היה מידיי, ברגע שעברו את הירדן. לפי הרמב"ם לא היה מאוחר מידיי, אלא הם חשבו שמאוחר מידיי. הרמב"ם שואל מה בעצם הניא אותם אם זה אפשרי. למה זה חרה לנשיאים אם זה בסדר. הפרק הזה יותר חזק לשיטת רש"י.
ההלכה כמו הרמב"ם, ואפשר להסתדר בפסוקים.

דף מקורות לשיעור 16 מלחמת מלכי הצפון יהושע יא שאלת הקריאה לשלום.
(1) רש"י פרק כ (י) כי תקרב אל עיר – במלחמת הרשות הכתוב מדבר, כמו שמפורש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות…
(2) רמב"ם הלכות מלכים פרק ו הלכה א(א) אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום. אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה, שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום", אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס, שנאמר "יהיו לך למס ועבדוך",
(ד) ואם לא השלימו או שהשלימו ולא קבלו שבע מצות, עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים, ובוזזין כל ממונם וטפם, ואין הורגין אשה ולא קטן שנאמר והנשים והטף זה טף של זכרים, במה דברים אמורים במלחמת הרשות שהוא עם שאר האומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה שנאמר כן תעשה לכל וגו' רק מערי העמים לא תחיה כל נשמה, וכן הוא אומר בעמלק תמחה את זכר עמלק, ומנין שאינו מדבר אלא באלו שלא השלימו? שנאמר לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו. +/השגת הראב"ד/ אבל שבעה עממין ועמלק וכו'. א"א זה שבוש אלא שיכול לומר השלימו לקבל המצות.+
(ה) שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה, אם כן מפני מה הערימו יושבי גבעון, לפי ששלח להם בכלל ולא קבלו, ולא ידעו משפט ישראל ודימו ששוב אין פותחין להם לשלום, ולמה קשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה, מפני שכרתו להם ברית, והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית, אלא היה דינם שיהיו למס עבדים, והואיל ובטעות נשבעו להן בדין היה שיהרגו על שהטעום לולי חלול השם.
(3) רמב"ן דברים פרק כ כתב הרב זה מספרי (שופטים קצט) ששנו שם כלשון הזה, במלחמת הרשות הכתוב מדבר. והכונה לרבותינו בכתוב הזה, אינה אלא לומר שהפרשה בסופה תחלק בין שתי המלחמות, אבל קריאת השלום אפילו במלחמת מצוה היא, שחייבים לקרא לשלום אפילו לשבעה עממים, שהרי משה קרא לשלום לסיחון מלך האמורי, ולא היה עובר על עשה ועל לא תעשה שבפרשה, כי "החרם תחרימם" (פסוק יז) "ולא תחיה כל נשמה" (פסוק טז). אבל הפרש שביניהם כאשר לא תשלים ועשתה מלחמה, שצוה הכתוב ברחוקות להכות את כל זכורה ולהחיות להם הנשים והטף בזכרים, ובערי העמים האלה צוה להחרים גם הנשים והטף:
וכך אמרו רבותינו במדרש אלה הדברים רבה (ה יג), והוא עוד בתנחומא ובגמרא ירושלמי (שביעית פ"ו ה"א), אמר רבי שמואל ברבי נחמני יהושע בן נון קיים הפרשה הזו, מה עשה יהושע היה שולח פרוסדיטגמא (צו, פקודה) בכל מקום שהיה הולך לכבוש והיה כותב בה, מי שמבקש להשלים יבוא וישלים, ומי שמבקש לילך לו ילך לו, ומי שמבקש לעשות מלחמה יעשה מלחמה, הגרגשי פנה, הגבעונים שהשלימו עשה להם יהושע שלום, שלשים ואחד מלכים שבאו להלחם הפילם הקב"ה וכו', וכך אמר הכתוב בכולם (יהושע יא יט כ) לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם, מכלל שאם רצו להשלים היו משלימים עמם:
ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום, שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו, אבל בערי העמים] האלה נשאל להם לשלום ומסים ועבדות על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז, ולא הזכיר הכתוב זה בפרשה הזאת, שכבר נאסר לנו בעובדי ע"ז (שמות כג לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבוד את אלהיהם. ויתכן שלא נצטרך להודיע להם רק השלום והמסים והשעבוד, ואחרי שיהיו משועבדים לנו נגיד להם שאנו עושים משפטים בע"ז ובעובדיה בין יחיד בין רבים. וכן מה שנאמר כאן (פסוק יח) למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם, ואמרו בספרי (שופטים רב) הא אם עשו תשובה אינן נהרגים, בשבעת עממים הוא, והתשובה הוא שיקבלו עליהם שבע מצות שנצטוו בני נח לא שיתגיירו להיותם גרי צדק:
ובמסכת סוטה אמרו (לה ב) שכתבו התורה על האבנים בשבעים לשון וכתבו למטה למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות, הא אם עשו תשובה מקבלים אותם. ורש"י פירש שם, להודיע לאומות היושבים חוץ מגבולם של ארץ ישראל שלא נצטוו להחרימם, אלא על אותן שבתוך הגבולים כדי שלא ילמדו אותם מעשה קלקולם, אבל אותם היושבים חוצה לה אומרים להם אם אתם חוזרים בתשובה נקבל אתכם, ושבתוכה אין מקבלין אותם שמחמת יראה הם עושים, וזה לשון הרב. ואינו נכון, כי בערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בהם אמר "למען אשר לא ילמדו אתכם" שאם עשו תשובה אינן נהרגין, וכן אמר בהם (שמות כג לג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כי תעבד את אלהיהם, הא אם עזבו את אלהיהם מותרין לישב שם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן