לחיות עם פרשת השבוע – התיקון שלאחר המשבר

הרב יהושע ויצמן
י״ב באדר א׳ ה׳תשע״ד
 
12/02/2014

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – כי תשא – התיקון שלאחר המשבר

עיקרה של פרשת כי תשא עוסק במעשה העגל, השלכותיו ותוצאותיו. נעסוק בנקודה אחת בענין, הנוגעת לאירועי התקופה האחרונה.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ: (שמות ל"ד, א')

חז"ל בהקשבתם העדינה לפסוקים, עמדו על המילה החוזרת בפסוק זה פעמיים – "אשר". אף שהיא נראית מילת קישור סתמית, נתנו לה חכמים פעמים רבות משמעות, וכאן דרשו (שבת פ"ז ע"א):

דתניא, שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו, הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות… ומנלן דהסכים הקב"ה על ידו, שנאמר: "אשר שברת", ואמר ריש לקיש: יישר כחך ששיברת.

הדרשה הזו מדהימה בעוצמתה. משה רבנו עושה דבר מדעתו, שובר את הלוחות שהקב"ה נתן לו – והקב"ה מסכים עמו.
יש ללמוד מכאן על משמעות שבירת הלוחות על ידי משה.
אל לנו לחשוב כי שבירת הלוחות היתה מעשה של יאוש. לא התייאש משה מהיכולת של עם ישראל להגיע למדרגות רוחניות גבוהות. לוחות ראשונים היו במדרגה עליונה מאוד. היו ישראל לומדים ולא משכחים, וזכו לחרות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות. ניתן לחשוב ששבירת הלוחות על יד משה מבטאת יאוש מהיכולת של עם ישראל להגיע למדרגה עליונה זו.
על כן מלמדים אותנו חז"ל שאין זה כך. לא היה זה מעשה של יאוש אלא אדרבה, מעשה של אמון בעם ישראל, כפי שנבאר בהמשך. משום כך הסכים הקב"ה על ידיו. הקב"ה אומר למשה: ישר כחך. אתה לוקח את עם ישראל לעבור תהליך ארוך שסופו באותו מקום שאליו היו מגיעים על ידי הלוחות הראשונים. הפעם יגיע עם ישראל מתוך עמל ויגיעה, ומתוך בחירה. אם לא ראויים ישראל להגיע למדרגה זו בצורה ישירה – ילכו בדרך אחרת. ישנן כמה דרכים להגיע אל החיבור למציאות האלוקית העליונה כפי שהתבטאה בלוחות ראשונים. על כן "ישר כחו" של משה.
הקב"ה מסכים עם משה ואומר לו: "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים". יש דרך חלופית שמגיעה לאותו מקום.
בזוה"ק (ח"ג רע"ו ע"א, בתרגום) אומרים חכמים, שמי שאומר שהלוחות השניים אינם במעלה של הלוחות הראשונים, ולא ניתן על ידיהם להגיע לאותה מדרגה – הרי הוא מוציא שם רע. כמו אדם שנשא אשה ואחר כך הוציא עליה שם רע, והוא רוצה להוציאה מביתו, כך אדם זה, מתייאש מהתורה ומעם ישראל, ויש בזה הוצאת שם רע.

לקב"ה יש אמון עצום בכוחות של עם ישראל. שבירת הלוחות היתה ביטוי לאמון הזה. אם לא ניתן להגיע אל המציאות העליונה כשהיא מגיעה אלינו מלמעלה, נוכל להגיע אליה מלמטה. יש לקב"ה אמון בנו שנוכל לעמוד במשימה הזו, מתוך העולם המורכב והקשה שאנו חיים בו. מתוך עולם של טוב ורע, יצרים, מצוות וחטאים – ניתן להגיע אל מדרגתם של הלוחות הראשונים.

זו המשימה הגדולה של עם ישראל, ובמיוחד של הדור שלנו. שבנו לארץ ישראל, אנו חיים בתקופה גדולה, ומתוך כך מוטלת עלינו משימה גדולה.
בשבירת הלוחות בחר משה עבורנו בדרך חלופית. דרך של מורכבות. מתוך העולם שלנו, היכול להגיע למקומות נמוכים – אפשר להתרומם לגבהים העליונים ביותר. כדי להגיע למדרגות רוחניות אין צורך לעזוב את המציאות המעשית. לא רק על ידי לוחות שהם "מעשה אלקים" ו"מכתב אלקים" ניתן להגיע למעלה. לוחות עליונים אלו נשברו כשפגשו את העולם שלנו. גם לוחות שהם מעשה ידיו של משה – מגיעים לאותה מדרגה.
הדרך איננה לבחור בין עולם רוחני לעולם גשמי, אלא לבחור בדרך של מורכבות. ניתן לשלב את הכוחות השונים ומתוכם ללכת בדרך גדולה.
המורכבות היא דבר שהעולם מתקשה להבין ולקבל. למשל, ביחס לישיבות ההסדר. ההבנה הפשוטה והפשטנית אומרת – או שתהיה תלמיד חכם או שתהיה גנרל. רואים ב"הסדר" בינוניות, ולא מבינים את העוצמה האדירה שיש בהצמחת תלמידי חכמים השותפים בכל מערכות החיים במדינה. ישיבות ההסדר הן יצירה ארץ ישראלית מקורית, שגמדים בעלי עיניים טרוטות לא מבינים את גודלה ועוצמתה, ולכן נלחמים בה.
גם לנו קשה לפעמים להבין את גודלה של המשימה המוטלת עלינו. עם ישראל חוזר לארץ, וחוזר לקיים מצוות שנשכחו בשנות הגלות, למשל:
ויקרא י"ט, כ"ג:

וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.

דברים כ', י"ט:

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר.

בארץ ישראל יש חקלאות, התיישבות, מלחמות, כלכלה, שאלות חינוכיות כבדות משקל. בארץ ישראל עם ישראל חי חיים של אומה, שיש לה מדינה. מדינה הכוללת ציבור מגוון מכל הסוגים והמינים, ואפילו גויים חיים בתוכנו. מתוך המציאות המורכבת הזו – צריכה להופיע האמת האלוקית הגדולה. זו המשימה המוטלת על כתפינו, והיא איננה פשוטה כלל.

אנו נמצאים בתקופה האחרונה במלחמת תרבות קשה ביותר. הציבור ה"ציוני דתי" גדל והתפתח, והפך להיות איום על שליטתם של חלקים אחרים בעם ישראל.
בימיה הראשונים של המדינה לא היה זה כך. כשבן גוריון נדרש לשאלת הדתיים, הוא התבטא בערך כך: "עִזבו את הדתיים, הם יעלמו לבד. אין צורך להילחם בהם". זו היתה המציאות שגם אני זוכר אותה. רבים מחברי לספסל הלימודים נטשו את קיום המצוות כשהגיעו לצבא. מעט מאוד הצליחו לעמוד בנסיון הקשה הזה. משום כך הסכים בן גוריון לשחרר את בחורי הישיבות משירות צבאי. ממילא לא יהיה את מי לשחרר בעוד כמה שנים.
והנה, צמח פתאום ציבור גדול מאוד. מכמה עשרות של בחורי ישיבה הגענו לאלפים רבים. עם החרדים, למשל, אין אף ציבור שיכול להתחרות בילודה. בשנים האחרונות בכיתה א' יש יותר תלמידים בבתי ספר דתיים וחרדיים מאשר בממלכתיים. זה איום משמעותי. בעוד כמה שנים – הילדים האלה יהיו בעלי זכות הצבעה, וישנו את המפה הפוליטית במדינה.
מתוך כך מתפתחת "מלחמת תרבות".
עלינו מוטלת המשימה האדירה של פיתוח התרבות המקורית שלנו – התורה בכל עוצמתה וגדלותה. התורה הציונית, המכירה בנס הגדול של שיבת עם ישראל לארצו. עלינו מוטלת המשימה להופיע את כל הערכים של עם ישראל כפי שהם צריכים להופיע בארץ ישראל.

כדי למלא את המשימה הזו, אנו צריכים להצמיח מתוכנו תלמידי חכמים גדולים. זו משימה המוטלת על כתפיו של כל אחד ואחד. כל אחד יכול וצריך להיות תלמיד חכם, בלי קשר לשאלה במה יעסוק לפרנסתו.
זהו אחד החידושים של החיים בארץ ישראל. בגלות היו תלמידי חכמים מעטים. רוב העם היו עמי הארצות. עולם הישיבות של התקופה שקדמה לשואה היה קטן. כל הישיבות באירופה היו בגודל של שתים או שלוש ישיבות גדולות היום.
בסייעתא דשמיא, יש היום בארץ ישראל עולם תורה שלא היה כמוהו מאז ומעולם. התורה מופיעה בהמון. זו חויה מיוחדת שאנו חיים בתוכה וצריכים להבין אותה.

אנו אוהבים את מדינת ישראל. אנו קשורים אליה והיא חשובה לכולנו. אמנם המדינה עושה שגיאות – גם אנחנו עושים שגיאות – ולפעמים אלו שגיאות חריפות. בשגיאות יש להילחם. אך הסיכום הכולל הוא, שאנו חיים בתוך נס גדול של מדינה יהודית בארץ ישראל, מדינה מתפתחת, מובילה. לכן אנו אוהבים את המדינה, ואוהבים גם את הארץ. אנו מבינים שבארץ ישראל מאירה עלינו הארה מיוחדת של תורה. בארץ ישראל "עיני ה' אלקיך בה", וזו חויה אדירה ומשמעותית.
יחד עם זאת, אנו מבינים כי התקופה שאנו חיים דורשת מאיתנו להיאבק ולהילחם על הופעת התורה ועל עתידה של המדינה.
עלינו להופיע את התורה הגדולה של עם ישראל בארצו. לא נוכל להפקיד ולהפקיר את התורה בידי מי שלא רואה את יד ה' בהקמת מדינת ישראל.
עלינו להצמיח מתוכנו תלמידי חכמים של ארץ ישראל. תלמידי חכמים של תורת ארץ ישראל. אין מישהו אחר שיעשה את המשימה הזו. לכן כל אחד ואחד מאיתנו צריך להיות תלמיד חכם.
זיכה אותנו הקב"ה במסלול של ישיבות ההסדר. זהו מסלול מורכב, ומשום מורכבותו רבים לא מבינים את עומקו ומזלזלים בו.
המסלול הזו נושא באחריות ציבורית מהמעלה הראשונה – צומחים בו תלמידי חכמים גדולים, השותפים בגופם ובנפשם, במחשבותיהם ובמעשיהם למדינת ישראל, לצבא ולמערכות אחרות. תלמידי חכמים שהם חלק מההופעה של התורה בארץ ישראל, בגדלות ובעוצמה. זוהי משימה קשה ומורכבת, שאנו חלק ממנה.
משום חשיבותה – רבים הנלחמים בה. עלינו לקבל את האמון שהקב"ה נותן בנו, ולהביא את התורה למציאות העליונה ביותר שלה. עלינו להכיר במשימה שהטיל עלינו משה בשבירת הלוחות – לבנות תהליך שמתחיל למטה, בעולם המורכב שלנו. תהליך המתחיל מתוך מפגש עם החיים על כל נפילותיהם. מתוך כך, לבנות תורה גדולה, בתים חזקים של תורה ואמונה. זו המשימה שעם ישראל מחכה לה.

יש הרואים בישיבות ההסדר בינוניות ותו לא. זוהי הוצאת שם רע חמורה. ישיבות ההסדר נטלו על עצמן את המשימה של הלוחות השניים – לבנות עולם תורה המחובר למציאות החיים של עם ישראל, ומתוכה מתרומם למדרגות העליונות ביותר.
עלינו להיות ראויים ליטול חלק במשימה זו, מתוך עוצמה של לימוד תורה, של דיבוק חברים, של עין טובה ומידות טובות, של עבודת ה' ותפילה, של השקפת עולם בריאה – כל המשימות הללו מוטלות על כתפינו, ונעמוד בהן בע"ה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן