לחיות עם פרשת השבוע – גדולתה של ארץ ישראל

הרב יהושע ויצמן
ה׳ במרחשוון ה׳תשע״ה
 
29/10/2014

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – לך לך – גדולתה של ארץ ישראל

בראשית י"ב, א':

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ…

דבר ה' הראשון לאברהם, הוא הציווי על ההליכה לארץ ישראל. יש בכך אמירה של התורה על מרכזיותה של ארץ ישראל. ערך זה דורש בירור תמיד, וגם בדורנו. אנו חיים ב"כפר גלובלי", ולפעמים ניתן לחשוב שכבר אין ערך וקדושה למקום.
סיפר לי בוגר של הישיבה שגר במרכז הארץ, ועוסק ביהלומים. הבורסה שהוא סוחר בה נמצאת בבלגיה, מפעלי הליטוש – במזרח הרחוק, ואת חומרי הגלם הוא רוכש באנגליה. כל ימיו הוא נוסע ממקום למקום על פני הגלובוס, חוזר לביתו לשבת.
לכאורה לא שייך לדבר עם אדם מסוג זה על איסור יציאה מהארץ. זה לא נתפס במציאות החיים היום. לכן עלינו לשוב ולברר את ערכה וקדושתה של הארץ. הפרשה מעוררת אותנו לברר.
הדיבור הראשון של הקב"ה לאברהם, איננו (בראשית ט"ו, ז'):

…אֲנִי ה' אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים…

וגם לא דברי שבח על אמונתו של אברהם, אלא:

לֶךְ לְךָ… אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

דברים אלה של הקב"ה דורשים הבנה. הרי בסוף הפרשה הקודמת נאמר שאברהם כבר התחיל לצעוד – עם תרח – לארץ ישראל (בראשית י"א, ל"א):

וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.

שאלה זו נשאלה בזוה"ק (ח"א ע"ז ע"ב בתרגום):

בוא וראה מה כתוב "ויקח תרח וגו' ויצאו אתם מאור כשדים". 'ויצאו אתם', 'ויצאו אתו' צריך לכתוב?! כי כתוב 'ויקח תרח'. למה כתוב "ויצאו אתם"?! אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו, כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים, ואחר שראה תרח שאברהם בנו ניצל מתוך האש, חזר לעשות רצונו של אברהם, ומשום זה, ויצאו אתם תרח ולוט. ובשעה שיצאו מה כתוב בהם, "ללכת ארצה כנען" כי רצונם היה ללכת לשם. מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו. בוא וראה שכך הוא, כי כיון שכתוב "ללכת ארצה כנען", מיד כתוב, "ויאמר ה' אל אברהם לך לך וגו'". ומִטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך…

אברהם ושרה הם שיצאו ללכם לארץ ישראל, ואחרי שהתחילו ללכת – אז התגלה ה' לאברהם וציוה אותו ללכת לארץ ישראל.
יש להבין, לשם מה יש צורך לצוות את אברהם, והרי הוא כבר בדרכו אל הארץ.
ועוד, מה פירוש: "אל הארץ אשר אראך" – כבר ראיתי והחלטתי שאני רוצה ללכת אל הארץ הזו?

אברהם רוצה ללכת לארץ, כיון שראה שזו ארץ מתוקנת, שיש בה אנשים מן הישוב (בראשית רבה פרשה ל"ט, ח'):

אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".

על כך אומר לו הקב"ה: "אל הארץ אשר אראך". מבארים חכמים בהמשך דברי הזוה"ק:

בוא וראה שכן הוא. כי כבר יצאו מאור כשדים, והיו בחרן, ולמה יאמר לו "לך לך מארצך וממולדתך", אלא עיקר הדבר כמו שאמרנו, "אל הארץ אשר אראך" – אראך מה שלא יכולת לעמוד עליו, ולא יכולת לדעת הכח של ארץ ההיא, שהוא עמוק וסתום.

יש דברים בארץ שאברהם אינו יכול לראותם בעצמו, ורק בכח הציווי האלוקי הוא יזכה לראותם. כך מבאר הרב קוק זצ"ל את מעלתה של הארץ (אורות, עמ' ט'):

…אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל…

עניינה של הארץ הוא מעבר לתפיסתנו הרגילה, הוא "עמוק וסתום". כיון שהיתה לאברהם התעוררות לבוא אל הארץ, הוא היה כלי לקלוט את מעלתה, ולכן אומר לו הקב"ה – אני אראה לך את מעלתה העליונה של הארץ שאינך יכול לקלוט בכוחות עצמך. יש בארץ עוצמות וכוחות רוחניים ומעשיים שהם מעל ומעבר למה שחשבת שאתה רואה בצורה רציונלית, ואת זה אראה לך מכח הציווי האלוקי לבוא אל הארץ.

גם בדורנו, אנשים רבים באו אל הארץ מסיבות שונות – מקלט מדיני, מרכז תרבותי וכדומה. אך הרצון האלוקי להשיב את עם ישראל לארצו הוא מעל ומעבר למה שהאדם חושב בשכלו. מעלתה של הארץ היא מעבר למה שאנו משיגים.

גם לאחר שהגיע אברהם לארץ ישראל – הבירור ביחס לקשר אל הארץ ממשיך. יש רעב בארץ והוא נדרש לרדת למצרים, הוא נלחם נגד ארבעת המלכים – הבירור איננו מפסיק. גם בזמננו, החיים בארץ ישראל לא קלים. מתחילת שיבת ציון הנוכחית העליה לארץ והישיבה בה מלווה בקשיים – כלכליים, בטחוניים. תמיד היו כאלה שחשבו שטוב יותר וקל יותר במקומות אחרים.
אמר לי פעם מישהו שהוא חושב לרדת מהארץ. אמרתי לו: אתה טועה. לא אתה רוצה לרדת מהארץ, אלא הארץ רוצה להקיא אותך. יש החושבים שהם מרויחים בירידתם מן הארץ. האמת היא שהארץ מקיאה אותם, כפי שאומרת התורה (ויקרא כ', כ"ב):

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ.

יסוד גדול בענין זה מלמד בעל "חסד לאברהם, סבו של החיד"א (מעין ג' נהר י"ב):

ודע שכל מי שדר בארץ ישראל נקרא צדיק, גם שאינם צדיקים כפי הנראה, שאם לא היה צדיק היה מקיא אותו הארץ, כדכתיב: "ותקיא הארץ את יושביה", וכיון שאינה מקיא אותו בודאי נקרא צדיק אף על פי שהוא נראה בחזקת רשע.

אנו לא רואים ולא מבינים כלום. יש כאלה הגרים בחו"ל, והם נראים צדיקים, עם זקן ארוך ושטריימל גדול – אבל הם לא זכו למעלתה של ארץ ישראל.
ויש מי שגר בארץ, והוא נראה מעורטל מתורה ומצוות, כיפת שמים לראשו – והוא זכה לשבת בארץ, ויותר מכך – הוא מוסר את נפשו על הארץ. הוא צדיק.
אין אנו מבינים את מדרגתם של אנשים. אנו רואים רק כלפי חוץ, אך הקב"ה רואה לנשמה.

לאחרונה התעוררה בארצנו "סערה בכוס מילקי" – קשה לחיות בארץ וקל יותר לחיות בחו"ל. על כך יש לומר: "אל תקרי מילקי, אלא מי להקיא" – מי הוא זה שהארץ הולכת להקיא אותו. אנשים מתלהבים וחושבים שמצאו מקום טוב בעולם – יתכן שאינם ראויים לשבת בארץ והיא מקיאה אותם.
עלינו להודות על הזכות הגדולה שיש לנו לגור בארץ. איננו יכולים להבין את ערך הדבר.
יש החושבים שלדבר על מעלתה של הארץ זה דבר מיושן. זה לא הנקודה היום. העולם לא רגיל לחשוב על מקומות קדושים. אין זה כך. קדושתה של הארץ היא ענין מרכזי בתורה בכלל ובפרשת השבוע בפרט, ועלינו להמשיך לעסוק ולברר את עניינה.
תפקידנו הוא לעשות את הצעד הראשון אל ארץ ישראל. גם אחר שאנו כבר בארץ – עדיין עלינו לעשות את הצעד בהעמקת הקשר שלנו אל הארץ.
חלק חשוב בכך תופס לימוד עניינה של הארץ. ובתוך כך – בירור מעלתה של "תורת ארץ ישראל", שאנו מנסים לברר ולפתח בישיבה.
זוהי נקודה מרכזית וחשובה. השיבה של עם ישראל לארץ ישראל היא בעלת משמעות והשפעה על כל אורחות חיינו. כיצד אנו חיים, כיצד אנו חושבים, במה אנו עובדים – כל מערכת ממערכות חיינו מושפעת מכך שאנו בארץ ישראל. מובן שגם לימוד התורה צריך להיות מושפע מכך.
גם בענין זה – עלינו לעשות את הצעד הראשון. וכי אנו יכולים להבין מה זה תורת ארץ ישראל? והרי אלו דברים עליונים ונשגבים. אך עלינו להתחיל לצעוד. "ללכת ארצה כנען". ליצור איערותא דלתתא, ולהיות בבחינת "הבא ליטהר", שאז מסייעים בידו מן השמים.
עלינו לרצות לדעת באמת – מהי מעלתה של תורת ארץ ישראל. עלינו לבקש מה' להבין מהי דרך החיים ודרך הלימוד שאתה מצפה מאיתנו בארץ ישראל ובדור זה.
ככל שנבקש זאת מקירות לבנו – נזכה לכך. אנו צריכים לרצות להגיע למעלתה של הארץ. "אשר אראך" – לראות מה יש בארץ, מעבר לנופים היפים ובעלי ההשראה. מה באמת יש כאן בארץ, מה ראה כאן אברהם אבינו ומה יכולים אנו לזכות לראות.

ידיעה מרכזית שצריכה ללוות אותנו היא שאנו חיים בהיכלו של מלך.

תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים י"א, י"ב).

כשהקב"ה מסתכל עלינו בכל רגע – זו צורת חיים אחרת.
האור האלוקי של ארץ ישראל מגיע אלינו כשהוא מלובש בלבושים. הזכרנו בעבר את דברי רבי נחמן מברסלב בענין (חיי מוהר"ן, קל"ה):

אמר אז לרבי יודל, שרוצה לנסוע לארץ ישראל, ורבי יודל ברך אותו ואמר לו: רבנו, בודאי אתם רוצים לפעול שם דבר גדול, יהי רצון, שהשם יתברך יעזור אתכם, שתזכו לפעול שם מה שאתם רוצים. ונענע לו ראשו על ברכתו. אחר כך אמר: הייתי יכול לפעול מבוקשי וחפצי וענייני, שאני רוצה לפעול גם פה על ידי תפילות ובקשות ותחנונים לבד, ולא הייתי צריך לנסוע לארץ ישראל, רק החילוק, שכשאזכה להיות בארץ ישראל, אזכה לקבל השגתי על ידי לבושים, אבל כאן בחוץ לארץ לא אוכל לקבל השגתי על ידי לבושים, רק בלא לבושים, וזה החילוק שבין קדושת שבת לקדושת יום טוב. ופתח לו לרבי יודל הנ"ל הסדור של האר"י זכרונו לברכה והראה לו בכוונות, שזהו החילוק בין שבת ליום טוב, שבשבת האור מלובש בלבושין, וביום טוב האור בלא לבושין, כידוע.

נראה שכוונת הדברים היא, שבארץ ישראל, שעיני ה' אלוקיך בה, לא ניתן לחיות אם אין האור האלוקי מלובש בלבושים רבים.
משל למה הדבר דומה. אדם שמניח בטריה של 1.5 וולט על לשונו – מרגיש זרם חשמלי קטן הגורם לו "לקפוץ". הוא חש בזרם אך ממשיך לחיות. אולם מי שיניח את לשונו על תחנת הכח בחדרה – יהפוך מיד לעפר ואפר.
כך בחו"ל, האור האלוקי קטן, ולכן ניתן לחוש בו. אדם נוסע לקברות צדיקים, לאומן, ומרגיש "חשמל באויר". כיון שזהו חשמל בעוצמה קטנה – ניתן לחוש בו.
בארץ ישראל האור האלוקי איננו מופיע בגלוי. זהו אור כל כך גדול, שאם היינו מרגישים את ה"חשמל באויר" היינו נשרפים. גם בארץ ישראל יש אור, יש הרבה חשמל, אך הוא מחובר לחיים. כשם שיכול אדם לפתוח את המקרר וליהנות ממנו בלי להתחשמל, כך אנו מקבלים את מעלתה של הארץ בדרך עטופה ומלובשת, כך שאנו יכולים לחיות עם האור האלוקי ולא להישרף.
בארץ ישראל יש לאור כיסויים רבים, הן ברמה הפרטית והן ברמה הלאומית: קשה לנו עם מדיניות הממשלה, עם תחושת הבטחון בארץ וכדומה. אולי היינו רוצים שבישיבת ממשלה יהיו כולם בעלי זקנים וכיפות, ויהיה מקוה בכניסה כדי לטבול לפני החלטות חשובות. אך אין זה כך. לא היינו עומדים באור הגדול הזה.
מוטלת עלינו המשימה לחשוף את האור האלוקי מבעד לכל ההסתרות. לראות את הדברים העמוקים והסתומים הנמצאים מולנו.
כשמתבוננים – רואים דברים נפלאים. למרות כל הקשיים, הקמנו כאן מעצמה – כלכלית, בטחונית, מדעית. בכל תחום אנו שומעים שמכל העולם באים כדי ללמוד מאיתנו – חקלאות, חלל אפילו קולנוע. כל זאת תוך כדי מלחמות בלתי פוסקות, בצורת מידי פעם, עליות המוניות. אנו חיים בתוך נס. לכן יש גם הרבה הסתרות, וכל אחד יכול לחשוב על מה יש גם לקטר…
עלינו להתאמץ לקלוט את האור המיוחד של ארץ ישראל, ולהעצים את הקשר לארץ.
נזכה בע"ה להיות קשורים תמיד לארץ ישראל, לא לעזוב אותה, ולא לטעום כלל מטומאת ארץ העמים. נזכה לשאוף תמיד את האויר הטהור של ארץ ישראל, לאורך ימים ושנים טובות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן