פרשות פרשות אחרי מות קדושים בלומברג אליאב ל' בניסן ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il



העולם האורגאני


בפרשתנו יש שני עניינים הסמוכים זה לזה שלכאורה אינם קשורים אחד לשני. המצוות החברתיות, ששיאם "ואהבת לרעך כמוך", והלכות כלאים לסוגיהם השונים. אולם כאשר נתבונן בפרשה נראה שאין הפסקה בין שתי הפרשיות, דבר המראה שיש קשר ביניהם, ודבר זה דורש הסבר. הרש"ר הירש על הפרשה מסביר שמטרת המצוות החברתיות היא להפוך את הצד הבהמי-גופני שבאדם למדרגת אלוקי-מוסרי. רגש הנקמה והשנאה הם חלק מהצד הבהמי של האדם, לצורך קיומו העצמי, ואותה אהבה עצמית משפיעה ביתר עוז בנפש הבהמה. "ואהבת לרעך כמוך" הוא שיא הקדושה בין האדם לבין הבריות, כאשר האהבה העצמית נהפכת לאהבת הרֵע. גבורה זו של השליטה העצמית מוטלת על האדם העולה במעלות הקדושה המוליכות אל קרבת ה'. דווקא כאשר האדם נמצא בשיא ייעודו, הקב"ה רוצה להראות לנו את העולם האורגאני, הנמוך ממעלת האדם. עולם זה עושה את חוקי ה' ללא בחירה, כל צמח וכל חי מספרים כבוד ה', בכל תנועה שיעשו יעידו שהקב"ה מחוקק חוקים, העולם האורגאני יעשה את תפקידו על כורחו ולא ישנה את תפקידו. אם כן, מובן הקשר בין שני הנושאים. אל לנו בעלי הבחירה, שצריכים להעלות את הצד הבהמי שלנו למדרגה מוסרית נעלה, לשכוח שגם לעולם האורגאני, חסר הצד הבחירי, ישנו צד חשוב בבריאה. "השמים מספרים כבוד אל", ואסור לנו לפגום בצד זה של הבריאה.

יסוד זה של שמירת הטבע מוזכר בהרבה מקורות. אביא מספר מקורות1:
א. קהלת רבה, פרשה ז':

'ראה את מעשה האלקים, כי מי יוכל לתקן את אשר עוותו' בשעה שברא הקב"ה את האדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך.

ב. בתומר דבורה פרק ג':

...ועל דרך זה לא יבזה שום נמצא מהנמצאים, שכולם בחכמה, ולא יעקור הצמח אלא לצורך, ולא ימית הבעל חי אלא לצורך.


הסופר שמחה רז מביא בספרו "איש צדיק היה את הסיפור הבא על הרב אריה לוין והרב קוק:

זכרתי ימים מקדם, משנת תרס"ה, שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו לעלות על אדמת הקודש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבינו הרב קוק זצ"ל. קבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד. שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה גדולה, יצא רבינו כדרכו בקודש לשוח בשדה, לצמצם מחשבותיו, ואני התלויתי אתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח. הזדעזע רבינו ואמר לי בנחת, כי הוא נזהר מאוד לבלתי קטוף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה, ואומר לו: גדל! כל ציץ עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה.

לעניות דעתי, דווקא היום בעידן המודרני, כאשר העולם האורגאני נהרס תדיר על ידי כל מיני גורמים (אנטנות סלולריות, בתים, כבישים וכדו'), עלינו לזכור פן זה של הגדלת כבוד ה'. יהי רצון שנעלה מעלה מעלה, הן בצד החברתי והן בהפנמת חשיבותו של העולם האורגאני, ועל ידי זה נזכה להגיע למדרגת הקדושה וגילוי כבוד ה' בעולם.





1 את המקורות הנ"ל הבאתי מתוך החוברת של פרופ' נחום רקובר "איכות הסביבה" / ספרית המשפט העברי תשנ"ד.