פרשות פרשת בראשית בלומברג אליאב כ"ח בתשרי ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




ספר הישר


מפורסמת הפתיחה לספר בראשית של הנצי"ב בפירושו "העמק דבר". הנצי"ב כותב שידוע שספר בראשית נקרא "ספר הישר"1 והגמ' מסבירה שם שזה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים.
הנצי"ב מסביר שיכול להיות מצב שיהיו אנשים צדיקים וחסידים אך לא יהיו ישרים. הוא מביא דוגמה לכך מתקופת בית שני שהיו צדיקים וחסידים ועמלים בתורה, אך לא היו ישרים וכתוצאה מכך, מי שלא הלך בדיוק כדרכם ראוהו כצדוקי ואפיקורוס וזה הביא לשפיכות דמים ולחורבן הבית.
שבח האבות הוא, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים, הם היו גם ישרים. למשל, אברהם, אע"ג ששנא את אנשי סדום ואת מלכם בגלל רשעתם, הוא הבדיל בין האנשים לבין מעשיהם והתפלל עליהם וחפץ בקיומם כיון שהבין כי גם להם יש קיום בעולם ובבריאה.
החילוק בין היחס לרשעים לבין היחס לרשעות מוזכר גם במסכת ברכות2:

"הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דרבי מאיר והוו קא מצערו ליה טובא הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו אמרה ליה ברוריא דביתהו מאי דעתך משום דכתיב יתמו חטאים מי כתיב חוטאים חטאים כתיב ועוד שפיל לסיפיה דקרא ורשעים עוד אינם כיון דיתמו חטאים ורשעים עוד אינם אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה ורשעים עוד אינם בעא רחמי עלויהו והדרו בתשובה."

ברוריה הבינה שכאשר הפסוק אומר "ורשעים עוד אינם" הכוונה היא שע"י שהרשעים יחזרו בתשובה הרשעה תיעלם ואין כוונת הפסוק לומר שכדי שהרשעה תיעלם צריך שהרשעים ימותו. אחרי שרבי מאיר תיקן את טעותו וביקש להתפלל שיחזרו בתשובה ולא ביקש שימותו, הרשעים אכן חזרו בתשובה והרשעה ממילא כלתה.

הרב זצ"ל מדגיש את הצורך לחלק בין הרשעה לבין הרשעים פעמים רבות.
במידות הראי"ה3 כותב הרב כך:

"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה, אהבת כל האדם ביחוד, ואהבת כל העמים כולם, חפץ עילוים ותקומתם הרוחנית והחמרית, והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם. אי-אפשר כלל לבא לידי רום-הרוח של "הודו לד' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו" בלא אהבה פנימית, מעמקי לב ונפש, להיטיב לעמים כולם, לשפר את קניניהם, לאשר את חייהם. תכונה זו היא שמסגלת את רוחא דמלכא משיחא לחול על ישראל. בכל מקום שאנו מוצאים רמזי שנאה, הרינו יודעים ברור שהכונה רק על הרשעה, שהיא מרתקת בחזקה את האיגוד של עמים רבים, גם בהוה וביחוד בימים מקדם שהיתה זוהמת העולם יותר מסואבת. אבל עלינו לדעת כי נקודת חיים אור וקודש, תמיד לא זזה מהצלם האלהי שנחנן בו האדם בכללו וחוננו בך כל עם ולשון, כל אחד לפי ערכו, וגרעין קודש זה ירומם את הכל. ומתוך נקודת-חיים זו אנו חפצים את העילוי הגמור שיחול בעולם, את אור הצדק והמישרים, המתאחד עם ההוד והתפארת, עם הגבורה והנצח, והשלמת היצור כולו, והאדם וכל אגפיו בתחילה. זאת הנשמה הפנימית המונחת בעומק הדעת של כנסת ישראל, שברוח ד' עלינו הננו הולכים ומעוררים אותה לחיים מעשיים ורוחניים."

הרב ממשיך בכיוון באופן יותר מפליג ומרחיק לכת4. הייתה יכולה להיות הוה אמינא שאולי עמלק יוצא דופן בעניין זה מפני שהתורה מצווה "תמחה את זכר עמלק". כותב הרב שגם אצל עמלק יש להבדיל את החלוקה הזו, אבל זו עבודה יותר קשה.

היסוד הנלמד מכאן חשוב מאוד לתקופה בה אנו נמצאים. ישנם הרבה מאוד מחלוקות בתוך עמנו אנו (ימין-שמאל, דתיים-חילוניים וכו') ובינינו לבין שכנינו. צריכים אנו לזכור שדווקא בכעת כזו צריכים אנו לשמור על הישרות ולהדבק בדרכי אבותינו הקדושים. מתוך כך נוכל לזכות במהרה בימינו בגאולה השלימה ולביאת משיח צדקנו. אמן.




1 עבודה זרה כ"ה, ע"א.
2 י' ע"א.
3 מידת אהבה, פסקה ה'.
4 שם פסקה ו'.