פרשות פרשת בראשית אופיר שימי חשון ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




העץ ופריו


כשאנו עוקבים אחר דו השיח בין הנחש לאישה אפשר להבחין בעובדה מעניינת:
בעוד הנחש מדבר על אכילה מן העץ, מדברת האישה על אכילתו של פרי העץ:

והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן. ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל. ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון. (ג', א-ג)

לעומת זאת, בדברי ה' ובדבריו של האדם תמיד מדובר על העץ כמאכל:

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה (א', כט)
ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע (ב', ט)
ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.
ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות (ב', טז-יז)
ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.
ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל (ג', יא-יב)
ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (ג', יז)

אמנם כותב הרמב"ן (ב', יז), כי אכילת העץ משמעותה אכילת פריו:

לא תאכל ממנו - מן הפרי יזהירנו, כי העץ אינו נאכל. וכן אמר למטה (להלן ג', ג) מפרי העץ אשר בתוך הגן. וכמהו ואכלו איש גפנו ואיש תאנתו (מ"ב י"ח, לא), וכן בעצבון תאכלנה (להלן ג', יז), תאכל פריה.

אולם פירושו אינו עונה על שינוי הלשון מ"עץ" ל"פרי העץ", ומה גם שבחז"ל מצאנו שדרשו הבדל זה:

מה היה עץ זה?...רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו', אמרת צא וראה איזהו אילן שעצו נאכל כפריו, ואין את מוצא אלא אתרוג (בראשית רבה ט"ו).

רבי אבא מבין ש"טוב העץ למאכל" כפשוטו - העץ עצמו טוב למאכל, שלא כדברי הרמב"ן.
הבחנה זו מזכירה לנו הבחנה דומה עליה עמדו חז"ל.

ויאמר אלהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן. ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו וירא אלהים כי טוב (א', יא-יב).

מבאר רש"י:

עץ פרי - שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי, ולא העץ פרי, לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה.


תני בשם ר' נתן: ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין, ואלו הן אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושים וזבובין פרעושין...ולמה נתקללה... ר"י בר' שלום אמר שעברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו' הפרי נאכל והעץ אינו נאכל (בראשית רבה ה').

ה' מצוה על אכילה מעצים. האישה מתייחסת לעץ כאמצעי בלבד (ראה אורות התשובה ו', ז), ורק לפרי כמטרה.
הנחש מבין את טעותה של האישה ושמח בה, ובדבריו לא מזכיר מפורשות את העץ, ומתייחס לדבריה של האישה, כלומר לפרי:

ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון. כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע (ג', ד-ה).

האישה מקבלת מהנחש כי טוב העץ, אך בוחרת דוקא בפריו:

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל (ג', ו).

אם אכן חטאה האישה בחטא הארץ, מובן מדוע מתקללת האדמה בחטא אדם הראשון דוקא ולא בהזדמנות אחרת. כאן חוזר על עצמו חטא הארץ, הבדלה בין אמצעי ומטרה.
ואולי ניתן אף לומר, שזהו חטא הארץ עצמו: בפרק א' הוא מתואר באופן כללי, וכאן בא פירוטו - פירושו: חטא האישה הוא חטא הארץ1.
בעקבות החטא, ביטול האפשרות לכך שהכל יהיה למטרה, והתייחסות לחלק מהמציאות כאמצעי, באה מארה לאדם ולאישתו, שתוכנה - הרחבת האמצעי והקושי שבו: ההולדה תיהפך מעניין פשוט ומהיר לעניין ארוך, קשה ומייגע, והאדמה לא תיתן יבולה עד אשר ינקוט האדם באמצעים רבים להצמחתו.
אמנם האישה היא שהחלה בחטא זה, ועל כן קשורה היא יותר לאמצעי בעולם זה, והאיש - למטרה, תורה ומצוות.




1 ראה דברי רש"י לב',ח: "כלל שלאחריו מעשה הוא פרטו של ראשון...השומע סבור שהוא מעשה אחר, ואינו אלא פרטו של ראשון"