פרשות פרשת בהעלותך אופיר שימי י"ד בסיון ה'תשס"ד

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




בהעלותך - העלאת המציאות


וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרתיה כאשר צוה ה' את משה. וזה מעשה המנרה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנרה.

בקוראנו פרשיה זו עולות מספר שאלות:
- מדוע נקראת הפרשה "בהעלותך" דוקא?1
- פרשיית המנורה נכתבה במקומות רבים2. מדוע חוזרת התורה על פרשיה זו שוב? מה היא מחדשת בה? מדוע מובאת היא דוקא כאן?3
- מדוע "בהעלתך" ולא "בהדליקך"?4
- חז"ל דרשו: "אל מול פני המנורה יאירו, מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי"5. אם כך, מדוע אומרת התורה "שבעת הנרות", והרי אחד מהם לא פונה, שכולם אליו פונים?
מבאר החזקוני: מול פני המנורה היא הפרוכת6 או השולחן7.
אמנם לפירוש חז"ל צריך להבין מהו "מול פני המנורה", אליו מופנים שבעת הנרות.
- מדוע חוזרת התורה ומתארת כאן את "מעשה המנורה"?8

התורה אומרת: "בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות". חזקוני מציג שתי אפשרויות לקרא את הפסוק:
א. בהעלתך את הנרת אל מול פני המנורה - בשעת הדלקתן עמוד כנגד פני המנורה, ואז יאירו הנרות. כלומר, הציווי והחידוש הוא מקום עמידת הכהן.
ב. בהעלתך את הנרת, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות - בזמן שתעלה את הנרות, סבב פיות שבעת הנרות אל מול פני המנורה. כלומר, הציווי והחידוש הוא אופן עמידת שלהבות הנרות.
על פי הפשט הציווי קשור לנרות9, ולא לכהן, שכן מילת הציווי היחידה המופיעה בפסוק היא "יאירו".

שבעת הנרות אכן מאירים אל מקום אחד - שהוא מכוון כנגד אותו נר אמצעי."אמרו ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע לנו אתה אומר שנאיר לפניך? אתה הוא אורו של עולם, והאורה דרה אצלך דכתיב "ונהורא עמיה שרא"10, ואתה אומר "אל מול פני המנורה"? הוי "כי אתה תאיר נרי"11, אמר להם הקב"ה: לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם".12 בנ"י מאירים לה'. "אל מול פני המנורה" - מה שנמצא מעל המנורה, מכוון כנגדה בשמים.

מה כתיב למעלה מן הענין? שנאמר: "ויהי ביום כלות משה.. ויקריבו נשיאי ישראל"13 ואחר כך "דבר אל אהרן בהעלותך את הנרות". זה שאמר הכתוב "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו"14, את מוצא למעלה י"א שבטים הקריבו ושבט אפרים הקריב וכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי ומי היה נשיאו של לוי זה אהרן שנאמר "ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי"15 ואהרן לא הקריב עם הנשיאים והיה אומר: אוי לי שמא בשבילי אין הקב"ה מקבל שבטו של לוי. אמר לו הקב"ה למשה: לך אמור לו לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן לכך נאמר "דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות", הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין לעולם16.

המדרש מדגיש את אהרן. דוקא אהרן הוא המסוגל להעלות את הנרות, כלומר ע"י הדלקה פשוטה להעלות את הנרות כלפי מעלה, כלפי שכינה.17

"בשעתא דכהנא רבא אתכוון לאדלקא בוצינין לתתא ... בההוא שעתא כדין בוצינין עלאין ... וחדו וחדוותא אשתכח בכלהו עלמין ... ועל דא בהעלותך את הנרות".18

ועל כן אין הנרות בטלים לעולם, כי לא מדובר בנרות הגשמיים שעל המנורה כי אם בנרות שלמעלה מן המנורה, הנדלקים כשאהרן מדליקם. לאחר הקרבן הזמני והחומרי של עמ"י, קורבנות הנשיאים, מודגשת הקומה השניה, הרוחנית, של הכהנים19.

רבי אלעזר אמר: האי פרשתא הא אתמר עובדא דמנרתא ותקונהא וכל מה דבה, אמאי הכא זמנא אחרא? אלא כיון דנשיאים קריבו לעילא קורבנא דמדבחא וכל תקונא דאתחזי ליה אתא קרא ואשתעי עובדא דמנרתא דהיא תקונא על ידא דאהרן דהא לעילא מנרתא וכל בוצינין דילה על ידא דאהרן נהרין כלא"20, "הכל מאיר ע"י אהרן21.

על כן נקראת הפרשה בהעלותך, על העלאת המציאות ע"י אהרן הכהן. המנורה, הנרות, הם עיקר הפרשיה22, ודרכה עולה המציאות. מעשה המנורה מתואר כאן שנית כדי להבליט את חיבורה בין ארץ ושמים - פרח הירך, הצד הנמוך החומרי שפורח, ועל היותה מקשה: "מה קשה הוא לעשות"23,

ר' לוי בר רבי אומר מנורה טהורה ירדה מן השמים שאמר לו הקב"ה למשה "ועשית מנורת זהב טהור"24 אמר לו כיצד נעשה אותה אמר לו מקשה תיעשה המנורה ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח מעשיה עלה ואמר רבוני כיצד נעשה אותה אמר לו מקשה תיעשה המנורה ואעפ"כ נתקשה משה וירד ושכח עלה ואמר רבוני שכחתי אותה הראה לו למשה ועוד נתקשה בה אמר לו וראה ועשה עד שנטל מנורה של אש והראה לו עשייתה ואף על פי כן נתקשה על משה25.

חיבור זה קשה הוא. וזה צריך להיעשות רק "כאשר ציוה ה'", "כאשר הראה ה' את משה". תפקיד זה של המנורה הוא מהותה, ועל כן גם כאשר מדובר על עשיית המנורה מתוארת העלאת הנרות בה26.




1 ולא הנרות, אהרן וכדו'.
2 שמות כה ו: ציווי להביא שמן למאור. שם שם לא-מ: ציווי על עשיית המנורה. שם כז כ-כא: ציווי לבנ"י לקחת שמן. שם ל ז-ח: תליית זמן הקטרת הקטורת בזמן הדלקת המנורה. שם מ ד: ציווי להדליק בפועל. שם שם כה: הביצוע. ויקרא כד א-ד: הדלקת הנרות (לאחר פירוט המועדות).
3 רשב"ם: נשנתה לפי שהיא תדירה. ובבמדבר רבה (טו א והלאה): בשל חשיבותה. רמב"ן כאן: נשנתה הפרשיה כדי ללמדנו שהנרות מופנים אל מול פניה של המנורה, ושא"א להדליק על הנרות, ללא המנורה.
4 כפי שתרגמו אונקלוס ורס"ג.
5 מגילה כא:, מובא ברש"י כאן.
6 למ"ד צפון ודרום היו הנרות מונחים.
7 למ"ד מזרח ומערב היו הנרות מונחים, וכתוב: "וישם את המנורה נוכח השולחן" - שמות מ כד.
8 חזקוני: "בשביל פרח הירך שנתחדש בה".
9 כהסברו הראשון של חזקוני.
10 דניאל ב.
11 תהלים יח.
12 במדב"ר טו ה.
13 במדבר ז.
14 תהלים לד.
15 במדבר יז.
16 במדב"ר טו ו.
17 ולכן תמיד העלאה, ולא הדלקה - כאן ובשמות ל ח, מ ד, מ כה.
18 זוהר בהעלותך יא. וראה שם כג-כד.
19 כבכל ספר במדבר: מנין בנ"י ואח"כ מנין בני לוי, סדר הליכת בנ"י וסדר הליכת בני לוי, סוטה ונזיר - ביאתם לפני הכהן וברכת כהנים, תאוות העם ואח"כ ותדבר מרים ואהרן, מרגלים וקורח משבט לוי, נחלה לבנ"י ונחלת הלויים.
20 זוהר בהעלותך מח.
21 הסולם שם.
22 שבע פעמים מופיע השורש "נר" כאן.
23 תנחומא בהעלותך ד.
24 שמות כה.
25 במדב"ר טו, י.
26 שמות לא, ויקרא כד.