פרשות בא אופיר שימי ב' בשבט ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il



החדש הזה לכם

"הַחדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם ראשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה"1.

פסוק זה מובא כהקדמה לציווי על מעשה קרבן הפסח. מה הקשר בין השניים?
מדוע לא כתוב על איזה חודש מדובר?2
מה משמעות הפסוק? והרי אינו מובא בלשון ציווי?
חז"ל למדו פסוק זה בשני אופנים:
א. מצוה למנות החודשים מניסן:

"תנו רבנן: באחד בניסן ראש השנה לחדשים...לחדשים מנלן? החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה".3

ומביא זאת בעל העיקרים4 כהלכה שנהגה:

"וכן מצינו בימי עזרא שבטלו מנין החדשים מניסן, שהיו מונין כן כפי משפטי התורה, לפי שכתוב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה, והיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, כי אף על פי שתשרי ראש השנה למנין שנות העולם... צותה תורה למנות מנין החדשים מניסן בכל חשבונותיהם, לפי שאז יצאו ישראל ממצרים והיתה תחלת צמיחת האומה, וכן תמנה היא גם כן כל חשבונותיה מניסן, ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש, בחדש השלישי וגו', ובחדש השביעי באחד לחדש, ובעשור לחודש השביעי הזה יום הכפורים הוא, ואין לחדשים שמות במשפטי התורה, אבל ראוי שיהיה שמם שני שלישי רביעי חמישי ששי שביעי לניסן זכר ליציאת מצרים, וזהו שאמר הכתוב ראשון הוא לכם לחדשי השנה, כלומר למנין החדשים תמנו מניסן אף על פי שלמנין שנים ראוי למנות מתשרי כמו שאמרנו".5

לפי זה משמעות "החודש" היא ירח, ל' יום: "ואין מקרא יוצא מידי פשוטו, על חדש ניסן אמר לו, זה יהיה ראש לסדר מנין החדשים, שיהא אייר קרוי שני, סיון שלישי"6.
ב. מצוה לקדש חודשים ולעבר שנים:

"אב ובנו שראו את החדש - ילכו. לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן - יצטרף השני עם אחר. רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין - כשרין לעדות החדש...אמר רבי לוי: מאי טעמא דרבי שמעון? דכתיב: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם, עדות זו תהא כשרה בכם. ורבנן: עדות זו תהא מסורה לכם"7.
"אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם לכך כתיב: החדש הזה לכם"8.
"ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש במצרים, הה"ד החדש הזה לכם"9.

לפי זה משמעות "החודש" היא "הלבנה בחידושה"."הראהו לבנה בחידושה ואמר לו כשהירח מתחדש יהיה לך ראש חודש"10.
***
לשם מה הכפילות - "החודש הזה לכם ראש חדשים - ראשון הוא לכם לחודשי השנה"?
נראה שפשט הדברים הוא כזה:
"ראשון הוא לכם לחודשי השנה" - חודש זה הוא מס' 1 מתוך 12 חודשי השנה. חלק זה של הפסוק מלמד על כך שהוא הראשון וממנו מתחיל המניין, אולי משום "שאז יצאו ישראל ממצרים והיתה תחלת צמיחת האומה" (העיקרים), "משל למלך שנולד לו בן ועשה י"ט ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה אחר זמן נפדה אותו הבן ועשה לו המלך יום גנוסיא כך עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד משירדו ונשתעבדו שם עשה להם הקב"ה נסים ונפדו התחילו מונין לחדשים שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים"11.


"החודש הזה לכם ראש חדשים" - אינו מתייחס לחודשי השנה, ואין הוא ראשון מבין החודשים, כי אם ראש להם. חודש זה הוא עיקר וראש לכל החודשים שיהיו מעתה ולעולם, ממנו מתחילים כל החודשים ובדוגמתו הם יהיו. מה מתחיל כאן?
הפרשיה מבליטה מאד את עניין הזמנים: החודש, "בעשור לחודש הזה" (לא מובא כתיאור זמן אלא כציווי בפני עצמו), ארבעה עשר בחודש, בין הערביים, הלילה הזה, עד בוקר (נישנה כדי לומר עד עלוה"ש), דין נותר התלוי בזמן וזמני החג והשבתת החמץ12.

"רבי אומר: אין חותמין בשתים. איתיביה לוי לרבי...מקדש ישראל והזמנים! ישראל דקדשינהו לזמנים"13.
"אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולם אימתי אתה עושה את המועדות, שכן כתיב: בגזירת עירין פתגמא, אמר להם: אני ואתם מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה שנא' אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, וכן הוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קודש וגו' אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו, אמר להם הקב"ה לישראל לשעבר היה בידי שנא' עשה ירח למועדים אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו מ"מ יהא החדש הזה לכם, ולא עוד אלא אם בקשתם לעבר את השנה הריני משלים עמכם לכך כתיב החדש הזה לכם"14.
"הרואה את הלבנה היאך צריך לברך בזמן שהיו ישראל מקדשין את החדש, יש מן רבנן אמרין ברוך מחדש חדשים, ויש מהם אומרים ברוך מקדש חדשים, ויש מהם אומרים מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשים אותו אין אותו קדוש כלום, ואל תתמה על זה שהקב"ה קדש את ישראל שנא' (ויקרא כ) והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה' ולפי שהם מקודשים לשמים לכך מה שהם מקדשים הוא מקודש...ומתי התחילו ישראל לקדש את החדש במצרים, הה"ד החדש הזה לכם"15.
"ראשון הוא לכם לחודשי השנה הוא התחדשות לחדש הזמנים כמ"ש מקדש ישראל והזמנים, שבנ"י ממשיכין קדושה לתוך הזמן כי הם למעלה מן הזמן וכל זה התחיל ביציאת מצרים"16.

עד עתה היו בנ"י עבדים, שאין זמנם בידם: "עבדי הזמן עבדי עבדים הם, עבד ה' הוא לבדו חופשי..." (ריה"ל). עתה שולטים ישראל בזמן ומקדשים אותו.
עד עתה לא הוזכר זמן, לא היתה משמעות קדושתית לאדם המתנהל עם הזמן. מעתה - יש, וישראל אחראים לכך.
אין כאן ציווי - כי זו הגדרה: זו המציאות בעולם המקודש, ואתם תחילו אותה בארץ מצרים, למטה. לכן גם אין ציון זמן - זו המציאות, והיא תחול בזמן (וכן לגבי "שבעת ימים" בהמשך).

קרבן הפסח נקרא בפרשיה "שה" ואח"כ "בשר". לבסוף מעניקה לו התורה את שמו: "פסח הוא לה'" (יא). כלומר - נקרא כך עוד לפני שהתבשרו על פסיחת ה' על הבתים! מבאר רש"י (י"ג): "ופסחתי - וחמלתי, ודומה לו (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט. ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה. ופסחתי מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים, שהיו שרוים זה בתוך זה, וכן (מלכים א' יח כא) פוסחים על שתי הסעיפים, וכן כל הפסחים הולכים כקופצים, וכן (ישעיהו לא ה) פסוח והמליט, מדלגו וממלטו מבין המומתים". בין לרש"י שלשון דילוג הוא, ובין לפירוש הראשון שחמלה היא, פסיחה היא פקידה, התיחסות ה' לעמ"י.
קרבן הפסח, "ברית המילה" הכלל - ישראלית, מבטא את שכינת ה' בישראל. ע"י כך - יכולים ישראל לקדש הזמנים.

"החדש הזה לכם, מסור הוא לכם. א"ר יהושע בן לוי למלך שהיה לו אורלוגין, וכיון שעמד בנו מסר לו אורולוגין שלו. א"ר יוסה בר' חנינה למלך שהיה לו שומירה, וכיון שעמד בנו מסר לו שומירה שלו. א"ר אחא למלך שהיתה לו טבעת, וכיון שעמד בנו מסר לו את טבעתו. א"ר יצחק למלך שהיו לו אוצרות הרבה והיה מפתח לכל אחד ואחד, וכיון שעמד בנו מסר לו את המפתחות. א"ר חייא בר אבא לנגר שהיו לו כלי אומנות, וכיון שעמד בנו מסר לו כלי אומנותו. ורבנין אמרין לרופא שהיה לו נרתיק של רפואות, וכיון שעמד בנו מסר לו את נרתיקו"17.
"ואמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: החדש הזה וכתיב התם: זה אלי ואנוהו"18.





1 שמות י"ב, ב
2 רק בי"ג, ד מובא שזהו "חודש האביב"
3 ר"ה ז ע"א וראה תוספתא ר"ה א, ג
4 מאמר ג' פט"ז
5 מהמשך דבריו שם: "וכן עשו דבר אחר זכר לגאולה השנית, והוא שהניחו מלשנות מנין החדשים מניסן כמו שהיו רגילין למנות זכר ליציאת מצרים, וחזרו למנות מנין אחר לחדשים, וזהו שאמרו רבותינו ז"ל שמות החדשים עלו עמהם מאשור, כלומר שהיו מונין החדשים בשמותם תשרי מרחשון כסליו כמו שהיו מונין אותם באשור זכר לגאולה השנית ולא שני שלישי רביעי כאשר בתחלה, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בפרשת בא אל פרעה... ונראה מזה כי הם הבינו שצווי מנין החדשים היה זמניי, רוצה לומר כל עוד שתתמיד הגאולה ההיא, אבל אחר שגלו שנית ונגאלו משם ונצטוו על ידי ירמיה לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפון וגו' (ירמיהו כ"ג ז'), ראו להניח המנין הראשון שהיה זכר ליציאת מצרים וחזרו למנות מנין אחר מתשרי לשנות העולם, והשאירו שמות החדשים שעלו עמהם מאשור זכר לגאולה השנית, כי הבינו שצווי מנין החדשים מניסן היה זמניי ולא צווי נצחי אף על פי שלא נזכר בו זמן".
6 רש"י שמות י"ב, ב
7 ר"ה כ"ב ע"א
8 שמו"ר טו ב
9 שמו"ר טו כד
10 רש"י שמות י"ב, ב
11 שמו"ר טו ט
12 המילה יום מופיעה בפרשייה 13 פעמים, הזה 8, ראש 7, חדש 7 (בית 9 – קשור להמשך הפרשייה ואכמ"ל) 13 ברכות מ"ט ע"א
14 שמו"ר טו ב
15 שמו"ר טו כד
16 שפ"א בא תרנ"ה ד"ה "במדרש: החדש"
17 פסיקתא דר"כ ה, יג
18 סנהדרין מ"ב ע"א