מועדים חנוכה אופיר שימי כ"ז בכסלו ה'תשס"ג

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




"בנר חנוכה פטור"


כותב רש"י (בראשית פרק לז פסוק א):

וישב יעקב הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה, היה פיקח אחד משיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, מה כתיב למטה (פסוק ב') אלה תולדות יעקב יוסף, דכתיב (עובדיה א' י"ח) 'והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש', ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם.

המפגש בין יעקב לעשו מתואר כמפגש שבין אש לפישתן. יעקב, הפחמי, הוא בעל היכולת הגולמית - אש - לשרוף את הקש, ויוסף, הניצוץ, הוא הביטוי המעשי - הלהבה - ליכולת זו.
מדרש זה מזכיר מאד דיון הלכתי המובא בקשר לנר חנוכה (שבת כ"ב.):

תנן התם: גץ היוצא מתחת הפטיש ויצא והזיק - חייב. גמל שטעון פשתן, והוא עובר ברשות הרבים, ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני, והדליק את הבירה - בעל הגמל חייב. הניח חנוני את נרו מבחוץ - חנוני חייב. רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור.

משילובם של שני המקורות נראה, כי המפגש בין יעקב לעשיו בתוך ביתו של יעקב, כשהוא אוחז באמונתו, מביא לשריפתו של עשיו ולניצחונו של יעקב, ואילו המפגש ביניהם בחוץ, כשעוזב יעקב את מהותו ויוצא לרחובו של עשיו, מביא לניצחונו של עשיו - "חנוני חייב".
אולם בחנוכה, יכול יעקב לצאת מביתו, ולנצח אף ברחוב את עשיו: "בנר חנוכה פטור".
ליעקב אסור להתקשר לתרבותו של עשיו, אלא אם מדובר בחנוכה. מתוך החנוכה, ההתגברות של עמ"י על תרבותו של יוון ("וישכון באהלי שם"), יכול עמ"י להתמודד אף עם אדום. יש צורך בניצוצות שנשאבו מתוך יוון, כדי להתמודד עם אדום.
שכינתו של יפת באהלי שם צריכה להיות בתוך האוהל - י' טפחים, ולא יותר מכ' אמה, עד שם שורה השכינה.

(אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה - פסולה, כסוכה וכמבוי - וכפתח ההיכל).
ואמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב: והבור רק אין בו מים. ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר אין בו מים - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.

למעלה מכ' אמה יש נחשים ועקרבים, ואף ליוסף, היוצר את הקשר עם אוה"ע, קשה לשרוד שם, בלא שכינה.
מתוך הבאת יפיפותו של יפת אל תוך אוהלי שם, יש כח ליעקב לצאת אל הרחוב, לשדהו של עשיו, לנצחו שם ולמצות ממנו את שניתן.

הקשר בין הניצחון על יוון לניצחון על אדום מצוי גם בתורה, על פי המדרש (בראשית רבה פרשה ב'):

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן, וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן, ורוח אלהים מרחפת זה רוחו של מלך המשיח.

בין "תהו" ל"בהו" ול"חושך" מחברת ו' החיבור, אולם "חושך" סמוכה ל"על פני תהום" ודבוקה בה - החושך נמצא על פני התהום.
(וכן בבראשית רבה פרשה ט"ז סמוכה יוון לאדום: "חדקל זו יון שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, א"ר הונא בשלשה דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין ובפנקיסין ובלשון").

לאחר ששואב יוסף, האמון על הקשר עם אומות העולם, את שנצרך מיוון - היחס החיובי לנוי, לחומר, לאחר שמאמץ לו עמ"י מנהגים ומילים מיוון, יוכל אף לעמוד אל מול אדום.

לכל זה קודמת עובדת היותו של יוסף "ניצוץ".
יעקב נאבק עם שרו של אדום בחזרו על פכין קטנים. בזכות החזרה על הפך הקטן, שממנו נוצר הניצוץ - יוסף, המנורה - מנצח יעקב.
ואכן, כשנופל יעקב לפני אחיו אין לו עמידה בפניו ("והלא מצינו שאבותיך השתחוו לאבותינו, שנאמר וישתחוו ארצה שבע פעמים" - טענת המן נגד מרדכי, ספרי דאגדתא על אסתר, מדרש פנים אחרים פרשה ג).
רק יוסף, הניצוץ, שמתנהג בגבורה מול עשו ("'ותגשן השפחות הנה וילדיהן ותשתחוין, ותגש גם לאה וילדיה...' ביוסף כתיב 'ואחר נגש יוסף ורחל וישתחוו', אלא אמר יוסף, הרשע הזה עינו רמה שלא יתלה עיניו ויביט את אמי וגבהה קומתו וכסה אותה, הוא דכתיב ביה 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עי'ן", ב"ר ע"ח) יכול בכח הניצוץ, פך השמן הקטן, נר חנוכה הדולק בליבו, לנצח את עשו, ולדלות ניצוצות מאומות העולם.