מועדים חג שבועות בלומברג אליאב ה' בסיון ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




מתן תורה מתוך העולם


ידוע המנהג להיות ערים כל הלילה בשבועות כדי לתקן את זה שבנ"י ישנו בליל שבועות כמובא במדרש1:

... כך הקב"ה הקדים דכתיב (שמות י"ט) 'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר', וכתיב (שמות י"ט) 'כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם', ישנו להם ישראל כל אותו הלילה לפי ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה, אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם, בא הקב"ה ומצאן ישנים התחיל מעמיד עליהם בקלאנין הה"ד 'ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים' והיה משה מעורר לישראל ומוציאן לאפנתי של מלך מלכי המלכים הקב"ה הה"ד (שמות י"ט) 'ויוצא משה את העם לקראת האלהים', והיה הקב"ה מהלך לפניהם עד שהגיע להר סיני דכתיב (שמות י"ט) 'והר סיני עשן כולו', א"ר יצחק זה הוא שמקנתרן על ידי ישעיהו שנאמר (ישעיה נ') 'מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות'.

המדרש מעלה מספר שאלות:
א. היה מספיק לכאורה לספר את כללות הסיפור . מדוע טרח המדרש לציין ש"שינה של עצרת עריבה והלילה קצרה, אמר ר' יודן אפילו פורטענא לא עקץ בם...".
ב. כל תכלית יציאת מצרים היתה כדי להגיע למעמד הר סיני ומתן תורה וכיצד ניתן לומר שדוקא בלילה האחרון היתה תחושת 'אס"ק' ובנ"י שברו שמירה. דבר נוסף שמחזק את הקושיה, כל יום ויום מפסח ועד שבועות בנ"י נתעלו ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי בינה ודוקא בלילה זה הם היו בדרגה רוחנית גבוהה מאוד.

הרבי מליובאוויטש2 מסביר את הענין בצורה נפלאה.
השינה שישנו בנ"י לפני מתן תורה היתה חלק מההכנות למתן תורה ולא הסחת דעת ממתן תורה. ראיה לדבר היא העובדה שהקב"ה עשה להם נס שהיתושים לא עקצו אותם.

האדמו"ר הזקן מבאר בתניא3 שההשגה בדבקות של הנשמה למעלה היא גבוהה בהרבה מאשר הדביקות באלוקות של הנשמה המלובשת בגוף. הגוף אינו יכול להכיל דבקות כ"כ נעלית.
לכן בשעת השינה כאשר הנשמה עולה למעלה הנשמה יכולה להשיג השגות יותר נעלות מאשר ההשגות ביום כאשר היא ערה ומלובשת בגוף.

בנ"י רצו להשיג דוקא לפני מתן תורה השגות נעלות ולכן חשבו שאם ישנו יוכלו להשיג השגות נעלות בכך שהנשמה עולה למעלה ונפרדת מהגוף וזאת תהיה הכנה הראויה ביותר לפני מתן תורה.

לכן המדרש ציין: "ששינה של עצרת עריבה והלילה קצרה". בשעת השינה האדם יכול להשיג השגות יותר עליונות. והלילה, ההעלם של עולם הגוף, קצר. ודוקא ע"י שינתם זו שזכו להגיע לדרגות עליונות ביותר, הדבר השפיע על סביבתם עד כדי כך שאפילו בעלי החיים לא הזיקו להם.

אולם הקב"ה רצה ללמד את בנ"י שההכנה למתן תורה צריכה להיות דוקא באופן אחר ולכן לא היה 'מרוצה' משנתם.
החידוש במתן תורה היה שהמצוות שהאדם מקיים מזככות דוקא דרך דברים גשמיים. תכלית העבודה בעוה"ז היא לפעול דוקא עבודה בגוף. לחידוש כזה ההכנה הראויה היא דוקא עבודה עם הגוף ולא הכנות ללא הגוף.

ישנם האומרים: "מדוע לי להתעסק בעניינים הגשמיים? אם לא אתעסק בענייני העולם הזה אגיע למדרגה גבוהה ('שינה עריבה') ואף אחד לא יפריע לי ('פורטענא לא עקץ')". אלא אפילו לפני מתן תורה ההכנה צריכה להיות עם העולם ולא ע"י עבודה של סיגופים והתבדלות.

בפרשת השבוע, פרשת נשא, מוזכר עניין הנזיר. הנזיר המתבדל מהנאות העולם הזה מפספס את החידוש של מתן תורה של העבודה עם הגוף ועל כך מביא קרבן חטאת. גם רשב"י, שהסתגף מהעולם הזה במשך 12 שנים, הורשה לצאת מהמערה רק אחרי שהפנים כי עבודת ה' היא דרך העולם ואף עסק בתיקון העולם לאחר יציאתו מהמערה.

יה"ר שבליל שבועות זה נזכה לתקן את הטעות של בנ"י ולהבין שיעודנו הוא להתעלות דוקא בעולם הגוף.



1 שיר השירים רבה פרשה א', ב', י"ב.
2 בספרו שערי המועדים לחג השבועות עמ' שנ"ו.
3 פל"ז.