פרשות פרשת שלח לך אופיר שימי תמוז ה'תשס"ה

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




מרגלים על שם מעשיהם נקראו


וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם: וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה' כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה: וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם לְמַטֵּה רְאוּבֵן שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר: לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן שָׁפָט בֶּן חוֹרִי: לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: לְמַטֵּה יִשָּׂשׂכָר יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף: לְמַטֵּה אֶפְרָיִם הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן: לְמַטֵּה בִנְיָמִן פַּלְטִי בֶּן רָפוּא: לְמַטֵּה זְבוּלֻן גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי: לְמַטֵּה יוֹסֵף לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה גַּדִּי בֶּן סוּסִי: לְמַטֵּה דָן עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי: לְמַטֵּה אָשֵׁר סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל: לְמַטֵּה נַפְתָּלִי נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי: לְמַטֵּה גָד גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי: אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וַיִּקְרָא משֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן יְהוֹשֻׁעַ:

מדוע מפרטת התורה את שמותיהם של התרים את הארץ?
חשיבות השמות בולטת כאן גם באשר לשינוי שמו של יהושע. שינוי זה קשור לשליחות כאן, כדברי חז"ל:

יהושע כבר בקש משה עליו רחמים, שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע, יה יושיעך מעצת מרגלים1.

במהלך שליחותם מפורטים שמות ילידי הענק אחימן, ששי ותלמי. גם פעולתם בארץ מונצחת בקריאת שם: "לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל אֲשֶׁר כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"2.
מה עניין השם אצל שליחות זו?
שם של דבר מבטא את מהותו.

אלה שמות האנשים. מה היו שמותן? סתור בן מיכאל, נחבי בן ופסי, גאואל בן מכי. יש בני אדם ששמותם נאים ומעשיהם כעורים, שמותם כעורים ומעשיהם נאים, ששמותיהם נאים ומעשיהם נאים, שמותיהם ומעשיהם כעורים. שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים זה ישמעאל ועשו. ישמעאל שומע אל, עשו עושה רצון עושיו, ומעשיהם רעים. שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים אלו עולי גולה, בני ברק בני סיסרא בני תמח, שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים אלו המרגלים. מה כתיב בהן? סתור שסתרו מן העולם3.

שמותיהן של המרגלים רעים הם. אולי יש בכך לימוד זכות על כשלונם, כהסברו של השפ"א:

נראה כי המדרש בא למעט ולהקטין החטא שלהם, כי היתה שליחות שלהם בהתלבשות והסתרות כנראה בפסוק שניתן להם שמות אלו על שם השליחות...כאשר חכמים הגידו בשליחות מרגלים דיהושע ותצפנו שפינחס לא היה צריך להסתיר שנקרא מלאך. העניין הוא כי המלאך אין לו רק השליחות לכן נקרא מלאך. כמו כן כל עובד ה' הכהנים הגדולים והנביאים שנקראו מלאכים הוא על שם הביטול כל הגוף אל השליחות...וגם במלאכים יש להם כמה שמות כפי השליחות כידוע. כן הכא משמותיהם מוכיח המדרש כי היתה שליחות קשה, רק אם היו נותנים נפשם ממש להידמות למלאכים היו מצליחים בשליחותן, ואין זה דבר נקל לאדם להיות כמלאך4.

שמותם של המרגלים יכולים להיות גם שמות טובים5. אולם השמות שמוזכרים כאן קשורים לשליחות המיוחדת הזו ולקושי שבה:

ואלה שמותם למטה ראובן שמוע בן זכור. אמר רבי יצחק: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו, מרגלים על שם מעשיהם נקראו, ואנו לא עלתה בידינו אלא אחד: סתור בן מיכאל, סתור - שסתר מעשיו של הקב"ה, מיכאל - שעשה עצמו מך. אמר רבי יוחנן, אף אנו נאמר: נחבי בן ופסי, נחבי - שהחביא דבריו של הקב"ה, ופסי - שפיסע על מדותיו של הקב"ה6.
וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. בן חצרון? בן יפנה הוא! בן שפנה מעצת מרגלים7.

וכן שמו של יהושע, כדלעיל.
הקושי לכבוש את ארץ כנען גדול. יש צורך להפוך את המציאות הכנענית הגלויה, המבוטאת באחימן, ששי ותלמי8 למציאות ישראלית פנימית. יש צורך לבצע "שינוי השם". על כן משנים התרים את הארץ את שם הנחל9, להנחיל מציאות פנימית זו. שינוי שם זה צריך להתחיל קודם כל מעצמם. עליהם להתגבר על שמותיהם הרעים ולהופכם לטובים. זה תלוי במידת הביטול שלהם לשליחות האלוקית.
על כן, בניגוד לממונים על המנין10 ועל הנחלת הארץ11, הנזכרים בשמותיהם בציווי האלוקי, כאן אין ה' מצווה מי ילך, ושמות השליחים מופיעים רק שליחתם ע"י משה:
"כל אלה שנים עשר אנשים תקח מאותם שבישראל שנשא אותם לבם ללכת, שתכריז לשאול את העם מי האיש שירצה ללכת לרגל את הארץ, ומאותם שיאמרו ללכת תקח ותבחר מהם שנים עשר. ולפי שאנשים גיבורים שאינם יראים ורך לבב ראוים ללכת בארץ נכריה וגם להתחזק ולקחת מפרי הארץ, לכך הוצרך להכריז"12. השליחים צריכים להתגבר על מכשולים חיצוניים ופנימיים על מנת להצליח, ומשימה גדולה זו דורשת התנדבות ומוכנות.
מה קרה בפועל? "אמרו: אי ייעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין"13. השליחים לא מצליחים לבטל עצמם לשליחות האלוקית, וממילא נכנעים למציאות השלילית הגלויה, המתבטאת בשמותיהם.
יהושע כן מצליח. את כוחותיו הוא שואב מברכתו של משה, וגם משרה אימנו:

אמר רבי שמעון בן יוחאי יו"ד שנטל הקב"ה משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה. אמר לפניו רבש"ע בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת? א"ל הקב"ה לשעבר היית משמה של נקבה ובסופן של אותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות שנאמר ויקרא משה להושע בן נון יהושע14.

מדוע דוקא משרה ליהושע? "וַיּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיּאמֶר הִנֵּה בָאהֶל"15. שרה, כובשת הארץ עם בעלה, עושה זאת בצד הפנימי – באוהל. גם יהושע, כובש הארץ, נמצא שם: "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאהֶל"16.
וכשרה האישה, שהיא כלבנה המקבלת מבעלה, כן יהושע ביחס למשה:

ונתתה מהודך ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה17.

היו"ד ניתנת בשמו של זכר, כובש הארץ, שבו יש גם מימד נקבי, כלפי משה.
ואכן, לו זכו ישראל היו כובשים הארץ ומשה בראשם. בעקבות חטא זה נכנסו לארץ בהנהגה נקבית יותר, זו של יהושע:

וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם וַתּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ...גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמר גַּם אַתָּה לא תָבא שָׁם...יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעמֵד לְפָנֶיךָ הוּא יָבא שָׁמָּה אוֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל18.

השליחים כאן יכולים היו להיכנס לארץ ולהנחילה לישראל. זאת ניתן ללמוד מהדמיון בין בחירתם לבין בחירת אלה אשר ינחילו לישראל את הארץ19:
בשתי הפרשיות מפורטים שמות האנשים, מוזכרים התארים "איש" ו -"נשיא", מוזכרים הלקיחה, המטה. בשתיהן כפילות - "איש אחד" או "נשיא אחד", ובשתיהן "אלה שמות האנשים". פתיחתה של פרשיית המנחילים: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ" מקביל לסיומה של פרשייתנו: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר שָׁלַח משֶׁה לָתוּר אֶת הָאָרֶץ". בשל חטאם נדחו ולא זכו להיות מהמנחילים את הארץ – מלבד יהושע וכלב, שלא חטאו: "אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ אֶלְעָזָר הַכּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן...לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה"20.
בכך שלא התגברו, לא שינו את שמותם ומהותם ולא זכו.
"מרגלים על שם מעשיהם נקראו" – יש מהם שלא התגברו, ומתו במגפה לפני ה', ויש שהתגברו והזדככו, זכו ששמותם ייקראו וייזכרו לטובה והובילו את ישראל לנחול את ארצם:

מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו"ד? אלא כלב נטל שכרו מן הארץ שנאמר אם לא הארץ אשר דרכה רגלך בה לך תהיה לנחלה ולבניך עד עולם, ויהושע נטל שכר עשרה אנשים של מרגלים שנתוסף בו יו"ד יתיר יו"ד עשרה21.





1 סוטה לד: . אמנם נקרא יהושע כבר לפני כן (לראשונה בשמות י"ז, ט), אך כבר ביאר הרמב"ן שם "כי בעבור זה המעשה שהיה משה יודע שהוא עתיד ללכת עם המרגלים קרא לו השם הזה. או נאמר כי אז קבע לו משה אותו השם בפני העדה שלא יקרא שמו עוד הושע ויהיה שמו יהושע"
2 במדבר י"ג, כד
3 במדב"ר טז, י
4 שפת אמת שנת תרמ"א בתחילתו.
5 לדוגמה: שמוע בנו של דוד (שמו"ב ה',יד), זכור מבוני ירושלים (נחמיה ג', ב), שפט אבי אלישע (מל"א י"ט, טז), יגאל מגיבורי דוד (שמו"ב כ"ג, לו), עמיאל אבי מכיר (שמו"ב ט', ד), מיכאל השר (דניאל י', יג).
6 סוטה לד:
7 שם יא:
8 המהווים את הכנגד לאברהם, יצחק, ויעקב, כמ"ש ה"שם משמואל" על פרשתנו בכ"מ
9 מובא בשם הגר"א שהשינוי הוא הוספת האות ו' למילה "אשכל"
10 במדבר א'
11 במדבר ל"ד
12 רשב"ם לפס' א
13 זוהר שלח עמ' קנח ע"א
14 ב"ר מז, א
15 בראשית י"ח, ט
16 שמות ל"ג, יא
17 ילקוט שמעוני פינחס רמז תשעו
18 דברים א', כב-לח
19 במדבר ל"ד, טז-כט
20 המנחילים יכולים להיכנס עם יהושע, ואינם זקוקים להנהגתו של משה. זאת רואים לפחות לגבי שניים מתוכם: "הזקנים לא נכנסו לארץ, ואלו נכנסו לארץ, אלדד זה אלידד בן כסלון, ומידד זה קמואל בן שפטן... הזקנים היתה נבואתן משל משה, שכן אמר הכתוב, ואצלתי מן הרוח, אבל אלו היתה נבואתן משל הקב"ה, שנאמר ותנח עליהם הרוח" (תנחומא בהעלותך כב)
21 במדבר ט"ז, ט