פרשות פרשות תזריע מצורע אופיר שימי כ"ח בניסן ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




נגעי הבתים


התורה מביאה את דיני הנגעים החל מ"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת" (י"ג, א'), עבור בבגד המנוגע (י"ג, מ"ז) וכלה בבית המנוגע (י"ד, ל"ד), ובסיום פרשיית הבית המנוגע היא מסכמת: "זאת תורת הצרעת" (י"ד, נ"ז).

והנה, בעוד כל נגעי האדם, וכן נגעי הבגד, מובאים בפרשת "תזריע", מופיע הבית המנוגע בפרשת "מצורע". פרשת "תזריע" עוסקת בנגעי הצרעת ודרכי איבחונם, לעומת פרשת "מצורע" העוסקת, בהקשר לנגעים, בטהרה: "זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו" (י"ד, א').
לכאורה, צריכה היתה פרשיית נגעי הבתים להיכלל בפרשת "תזריע", ולכל הפחות שלא תהא פרשה שתפריד בינה לבין שאר הנגעים. בתורתנו - היא מופיעה לאחר "תורת המצורע ביום טהרתו".

הפרשיה פותחת במילים: "כי תבואו אל ארץ כנען… ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". לשונו זו של הכתוב מבטאת הפתעה חיובית לעם ישראל. ואכן, רש"י על הפסוק עומד על כך וכותב:

בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.


האמוריים שומעים שעם ישראל יוצא ממצרים, "נמוגו כל יושבי כנען", והם מבינים שמגמתם של ישראל אל ארצם היא.

אם רוצים הם להבריח את המטמוניות, מדוע הם מטמינים אותם? הרי עומדות לרשותם ארבעים שנה? ומה יועילו להם מטמוניות חבויות?

כפי שכתבנו, האמוריים מבינים שמגמת יציאת מצרים היא ירושת הארץ. האמוריים מבינים שכוחם לא יעמוד להם מול ישראל ואלוקיו. אולם דבר אחד יכולים הם לעשות: אם יורש הבית לא מודע לכל תכולתו - אין לו בעלות מלאה על הבית. ישראל יירשו את הבתים - אך בעלות מלאה עליהם ועל הארץ לא תהיה להם, כי אין בעלות מלאה ללא ידיעה שלמה של החפץ הנירכש.

אולם המנחיל את הארץ לעמו ישראל מפר את עצתם, ומבשר להם לישראל: "כי תבואו - ונתתי נגע צרעת". אני אגלה לכם מקום המטמוניות, ובכך תירשו ירושה מלאה את הארץ.

פרשיית הבית המנוגע פרשייה של טהרה היא, של טיהורה של ארץ ישראל והנחלתה מיד אמוריים לידן של ישראל.