מועדים י"ז בתמוז אופיר שימי י"ז בתמוז ה'תשס"ב

כל הזכויות שמורות לישיבת מעלות ולכותב הדבר תורה. הקובץ מופיע באתר הישיבה www.yesmalot.co.il




מדוע שבעה עשר בתמוז?


מדוע מציינים אנו את יום בקיעת חומת ירושלים? הרי אין זה התחלה, כי' בטבת, לא חורבן סופי כט' באב ולא הכחדת שארית הפליטה בארץ ישראל כג' בתשרי, אלא רק שלב בדרך לחורבן?

בזכריה מובא1:

ויהי בשנת ארבע לדריוש המלך היה דבר ה' אל זכריה בארבעה לחדש התשעי בכסלו. וישלח בית אל שר אצר ורגם מלך ואנשיו לחלות את פני ה'. לאמר אל הכהנים אשר לבית ה' צבאות ואל הנביאים לאמר האבכה בחדש החמשי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים. ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר. אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני. וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים. הלוא את הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב.

מהי תשובת הנביא לשאלת העם?
היום כיום צום מוזכר בהמשך2:

ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר. כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו

מדוע לא מבואר בפסוק גם באיזה יום בחודש חל הצום?
ומבאר רשב"י ש"צום הרביעי" הוא הצום דילן3:

תניא, אמר רבי שמעון: ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש, ואני אין דורש כמותו. צום הרביעי - זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר, שנאמר (ירמיהו נ"ב) (ברביעי) [מסורת הש"ס: בחודש הרביעי] 'בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ ותבקע העיר'. ואמאי קרי ליה רביעי - רביעי לחדשים.

התאריך המופיע בתנ"ך - ט' בתמוז!4:

ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב. ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו. בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא היה לחם לעם הארץ. ותבקע העיר וכל אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין החמתים אשר על גן המלך וכשדים על העיר סביב וילכו דרך הערבה. וירדפו חיל כשדים אחרי המלך וישיגו את צדקיהו בערבת ירחו וכל חילו נפצו מעליו. ויתפשו את המלך ויעלו אתו אל מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים. וישחט מלך בבל את בני צדקיהו לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה. ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך בבל בבלה ויתנהו בבית הפקדת עד יום מותו.

לעומת זאת, במשנה מופיע תאריך שונה, מוכר יותר5:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל.

מתי נבקעה החומה, בט' או בי"ז? כיצד סותרת המשנה את הנאמר בירמיהו?
עונה על כך הגמרא6:

הובקעה העיר בשבעה עשר הוה? והכתיב 'בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר', וכתיב בתריה 'ותבקע העיר' וגו'! - אמר רבא: לא קשיא; כאן - בראשונה, כאן - בשניה. דתניא: בראשונה הובקעה העיר בתשעה בתמוז, בשניה בשבעה עשר בו.

ומבאר השו"ע7, שאנו צמים עפ"י השני, שקרוב אלינו ונוגע לנו יותר:

אע"ג דכתיב בקרא: 'בחדש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר' (ירמיהו לט, ב) אין מתענין בט' בו אלא בי"ז, מפני שאף על פי שבראשונה הובקעה בט' בו, כיון שבשניה הובקעה בי"ז בו, תיקנו להתענות בי"ז בו משום דחורבן בית שני חמיר לן.

ומעיר המשנ"ב8:

ולא רצו לגזור גם בט' דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי.

בירושלמי9 מופיע תירוץ אחר לשאלה:

והובקעה העיר. כתיב 'בתשעה לחדש הובקעה העיר' ואת אמר הכין אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הדא היא דכתיב 'ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח' מהו האח? אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף אין תימר באחד באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור? אלא קילקול חשבונות יש כאן. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות רבי שמעון בן לקיש אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר ייעשה זה ראש לחשבונות.

מהו "קלקול חשבונות"?
מסבירים בעלי התוס'10:

רוצה לומר דמתוך טרדתם טעו בחשבונם ולא רצה הפסוק לשנות מכמו שהיו סבורים.

כלומר, הבקיעה ארעה בי"ז, אך העם טעה ומנה יום זה כט', והנבואה קידשה את בלבולו של העם.
מדוע דוקא ט'?
מבאר המהרש"א11, שגזרו הגויים על קידוש החודש, וההפרש בין שנת החמה לשנת הלבנה הוא י"א יום, ועמדו בשליש האחרון של השנה, וכך הגיעו לח' ימי הטעות.

ואולי ניתן לפרש את דברי הירושלמי בדרך הפשט:
המלך הוא ה'. בן המלך, עמ"י, נישבה, וכביכול נתקלקלו חשבונותיו של הבורא. העולם פוסק מלנוע, כשמתמעטת שכינתו בעולם. אמר: ייעשה זה ראש לחשבונות. ולרשב"ל, בן המלך נישבה ומת, וקובעו ה' בפועל ליום של זכרון.
וכמו בא' באב, כן בתמוז. נתקלקלו החשבונות, נעצרה דרכו של עולם.
מדוע קרה כן גם בתמוז, עוד לפני חורבנו הסופי של הבית?
במשנה בתענית שנינו:

חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר משנכנס אב ממעטין בשמחה.

המשותף לדברים שארעו בט"ב: חורבן ממשי סופי, הקשור לארץ. אי כניסה לארץ - היא לא קיימת כלפי דור המדבר, חורבן שני הבתים, ביתר וירושלים.

י"ז בתמוז - חורבן רוחני, לא סופי מבחינה מעשית (נצח ישראל פ"ח), הקשור לתורה. לאחר שנשברו הלוחות - התורה עדיין קיימת, וכן בשאר.
אלא שברגע שבטל הפן הפנימי - אין חשיבות לפן החיצוני. הועמד צלם בהיכל - אז מהו ערכו של היכל? בטל התמיד - אז מהו ערך הבית?
נבקעה החומה - נבקעה הרוח. החורבן הסופי הוא רק שאלה של זמן.
הקשר הזה, בין הבקיעה לחורבן (בלא לכלול את התחלת המצור), רמוז בהמשך הירושלמי הנ"ל:

בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עש' מה ביניהון עשרי' ואחד יום מיו' שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש אמר רבי אבונה סימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום מאן דאמר בתשעה לחדש באחד באב חרב הבית מאן דאמר בשבעה עשר בתשעה באב חרב הבית.

הפרי נובע מתוך הנץ, וטמון בו.
ט' בתמוז רומז לט' באב. כשאין תוכן רוחני, אז החורבן, החל בט' (נצח ישראל פ"ח: ט' המשלים לי'), כבר טמון עתה, ובא יבא.
הגמרא בר"ה דנה בענין הפסוק בזכריה:

אמר רב חנא בר ביזנא אמר רב שמעון חסידא: מאי דכתיב (זכריה ח') 'כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה'. קרי להו צום, וקרי להו ששון ושמחה, בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, אין שלום - צום. אמר רב פפא: הכי קאמר: בזמן שיש שלום - יהיו לששון ולשמחה, יש שמד - צום, אין שמד ואין שלום, רצו - מתענין, רצו - אין מתענין.

הגמרא מבינה שהפסוק מכיל מורכבות בתוכו - של צום ושל שמחה (ראה בנצח ישראל פנ"ה שזהו פשט הפסוק, כי זכריה מתנבא בימי בית שני שלא צמו ועדיין מכנהו צום, ועוד שלא כתוב שיום הצום ייהפך, אלא הצום עצמו, מכאן שעדיין יש לו מהות של צום).

תשובתו של זכריה לשאלת העם: הכל תלוי בכם ובהתנהגותכם. לא הצד החיצוני קובע, אלא הפנימי, המהותי12:

אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבעת שקר אל תאהבו כי את כל אלה אשר שנאתי נאם ה'. ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר. כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים והאמת והשלום אהבו.


מעשיכם, והציווי לאהוב את האמת והשלום, הם העיקר. לא הצד החיצוני של הצום, של החורבן המעשי, אלא הצד הפנימי, של הרוח אשר בקרבכם.

צום הרביעי - ללא ייחוס ליום מסויים, כי החשוב הוא המהות, עצם השבר הפנימי, הרוחני, שחל אז בישראל.

"והאמת והשלום אהבו" - ואז "יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים", בב"א.




1 פרק ז', א' - ז'.
2 שם, י"ח, י"ט.
3 ראש השנה י"ח.
4 ירמיהו נ"ב, ד' - י"א.
5 תענית ד', ו'.
6 תענית כ"ח, ע"ב.
7 או"ח תקמ"ט, ב'.
8 ס"ק ד'.
9 תענית ד', ה'.
10 ר"ה י"ח, ע"ב.
11 ר"ה י"ח, ע"ב.
12 ז', ט"ז - י"ט.