לחיות עם פרשת השבוע – האם אנו רוצים להיגאל?

הרב יהושע ויצמן
י״ז באייר ה׳תשע״ח
 
02/05/2018
5
פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – בהר – האם אנו רוצים להיגאל?

בפרשת בהר חוזרת פעמים רבות המילה "גאולה", בהקשרים שונים – גאולת שדה, גאולת עבדים וכדומה. זוהי פרשת הגאולה.
הגאולה בפרשה פירושה חזרה אל המקור. אדם ירד מרכושו, ונאלץ למכור את שדה אחוזתו. כשאדם מוכר את הקרקע שבאה לו מאבותיו זה דבר קשה מאוד, זו ירידה לדיוטא התחתונה. ובכל זאת – יש דרך לגאול. הוא או קרובו יכולים לגאול את השדה, ואם לא נגאלה השדה – היא חוזרת לבעליה ביובל.
גם אדם שנאלץ להימכר לעבד, יכול להיגאל על ידי בני משפחתו, ואם לא נגאל – הוא חוזר ביובל.
כל הפרשה עוסקת בגאולת אנשים ממקום שאיננו מתאים להם.
זו גם המשמעות של הגאולה שאנו משתמשים בה – גאולת עם ישראל, חזרתו לארצו, וגאולת כל אדם ואדם. כשכל אדם חי את עצמו, על פי טבעו האמיתי, כפי שרצונו ית' שהאדם יחיה – זה המקום הנכון וזו הגאולה.

ננסה לעיין בענין הגאולה שאנו חיים בה, בעקבות דברים שנאמרו בפרשה ועליה.

ב"שפת אמת" מובא (שנת תרל"ב):

"ובכל ארץ אחוזתכם כו". על ידי הרצון והתשוקה תמיד להתדבק בהש"י נפתח הפנימיות ובא גאולה. "ארץ" לשון רצון, להתדבק בשורש ואחיזת כל אדם במקור החיות בו ית'. ועי' בס' ד"א מעין זה.

ה"שפת אמת" דורש את הפסוק (ויקרא כ"ה, כ"ד):

וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ.

"ארץ" הוא לשון רצון. "אחוזתכם", לשון אחיזה. כאשר אדם רוצה ומשתוקק להתדבק במקור אחיזתו, בשורשו העליון – אז "גאולה תתנו" – באה הגאולה.
הרצון הוא הקובע, הוא הפותח את הפנימיות. דבריו של ה"שפת אמת" מזכירים את דברי הרב אשלג בעל "הסולם" (תלמוד עשר הספירות ח"א, פ"ב, עמ' ב'):

שהרי התפשטות אור העליון מן המאציל היא ודאי בלי שיעור ומידה, אלא רק הנאצל הוא העושה שיעור על השפע מכח עצמו, מפאת היותו מקבל לא פחות ולא יותר מכפי שיעור חשקו ורצונו לקבל, שזו היא אמת המידה הנוהגת ברוחניות, משום שאין ענין הכפיה נוהג שם, והכל תלוי ברצון. ולפיכך אנו מכנים את "הרצון לקבל" הזה, שהוא כלי הקבלה של הנאצל.

ובהמשך (עמ' י"ז):

על דרך משל, באמרנו שאדם אחד יש לו מקום לקבל סעודת ליטרא לחם, והשני אינו יכול לאכול יותר מחצי ליטרא לחם, באיזה מקום אנו מדברים, לא מגודלם של בני המעיים, זולת מגודל החשק והרצון לאכול. והנך רואה, שמדת מקום הקבלה, של הלחם, תלויה בשיעור הרצון והחשק של האכילה. ואין צריך לומר ברוחניות, אשר הרצון של קבלת השפע, הוא המקום של קבלת השפע, והשפע נמדד במדת הרצון.

הרצון עושה את האדם לכלי. בלא רצון – האדם חסום מלקבל. גם אם ישמע דברים נפלאים ועליונים – הם לא ישפיעו עליו, כי הוא עדיין לא כלי. רק כאשר יש רצון – האדם הופך לכלי, ואז כל מה שהוא שומע ורואה – נכנס אליו ומתחבר אליו.
אדם שלא עסק בְּנושא, לא התקשה בו ולא משתוקק להבינו, גם אם ישמע הסבר נפלא הוא לא יבין במה מדובר ולא יתלהב. אבל אם הוא עסק בנושא, חיפש, שאל והשתוקק להבין, ההסבר יבוא אליו כמים קרים על נפש עייפה, ויתקבל אצלו בהתלהבות.
גם כדי להיגאל, צריך רצון, צריך להיות כלי לקבל את הגאולה. זה נכון במובן הפרטי של האדם, החפץ להתעלות, לקבל שפע גשמי ורוחני.

גם במובן הכללי כך הוא. אחת הבעיות הקשות בדורות האחרונים היא חוסר הרצון להיגאל. הגאולה תלויה ברצון. נעסוק בשתי התבטאויות הקשורות בענין.

א. במגילת רות נאמר (רות ג', י"ג):

לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר.

בפירושו של האר"י למגילת רות, שנדפס בספר "צדיק יסוד עולם", נאמר על כך:

"חי ה'", "חי" הוא בסוד יסוד, "ה'", הוא בסוד תפארת, ויש בכאן רמז גדול שלא ניתן לכתוב באשר שנוגע לזמן הגאולה.

הביטוי "חי ה'" שייך לספירת "יסוד שבתפארת". ובו רמוז ענין גדול שנוגע לזמן הגאולה. ה' באייר, יום הקמת המדינה, שייך אף הוא לספירת "יסוד שבתפארת", על פי סדר הספירות הנאמרות בימי ספירת העומר.

"אם יגאלך טוב – יגאל". אם רוצים להיגאל בדרך של "טוב", ה' יגאל אותנו כך, בלי חבלי משיח, בלי יסורים ובלי שואה. בחסד וברחמים.
אך "אם לא יחפוץ" – אם אין רצון להיגאל, אז מגיע "וגאלתיך אנכי", בדרך קשה, על ידי "מלך קשה כהמן" ויותר ממנו. הקב"ה מכריח אותנו לרצות בגאולה, אם הרצון לא מגיע מאיתנו.
הרצון להיגאל מתבטא בהתבוננות בתקופה – כיצד מנהיג ה' את הדור שלנו? מהי משמעות הדברים הגדולים שאנו רואים לנגד עינינו? כאשר מתעלמים מכך, לא רוצים להיגאל, ואז הגאולה באה בעל כרחנו.
אם עם ישראל לא רוצה להיגאל, מגיעה הגאולה על ידי אנשים שאינם קשורים ל"טוב". אנשים הרחוקים מהדרך הטובה של התורה והמצוות. יש הרבה קושיות וטענות על המנהיגים, על הבעיות שיש לעם ישראל בדורות האחרונים, על ההתנתקות והבג"ץ – הכל בא כי עם ישראל לא רוצה להיגאל בדרך של טוב.
אם לא יחפוץ – אז הגאולה לא באה בדרך של "טוב", ואין לנו רשות להתלונן על כך – זה הרי תלוי בנו.

ב. האור החיים הקדוש על הפרשה דורש את הפסוק (ויקרא כ"ה, כ"ה):

כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו.

וכך הם דבריו:

כי ימוך אחיך וגו'. פרשה זו תרמוז ענין גדול והערה ליושבי תבל, "כי ימוך", על דרך אומרו (קהלת י' י"ח): "בעצלתים ימך המקרה", ואמרו ז"ל (תענית ז' ב): עשיתם לאותו שנאמר בו (תהלים ק"ד): "המקרה במים עליותיו" – מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים, ואמר "ומכר מאחוזתו" ירצה על "המשכן משכן העדות", אשר הוא אחוזתו ית', שבו השרה שכינתו, ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז"ל (מדרש תהלים ע"ט) בפירוש פסוק "מזמור לאסף באו גוים וגו'", והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה', על דרך אומרו (ויקרא י' ג'): "בקרובי אקדש", הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה יקרא לצדיקים אח כביכול, דכתיב (תהלים קכ"ב): "למען אחי ורעי", והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם: הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם, ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב"ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.

כשהגאולה מתעכבת, הפניה היא לגדולי ישראל. אתם, שלומדים תורה ומכירים את השאיפה העליונה שעם ישראל ישוב לארצו ויבנה את בית המקדש – מדוע אתם לא מתעוררים לפעול לכך?
ובהמשך, על הפסוק (ויקרא כ"ה, כ"ח):

וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.
ואומרו "ואם לא מצאה ידו די השיב", פירוש אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד, ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל, "והיה ממכרו עד שנת היובל", שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה, ואז "ויצא ביובל ושב לאחוזתו", כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו.

אם לא נגאלים מרצונם, באים יסורים קשים עד שמגיע זמן הגאולה, ואז יגאלו ישראל גם אם יהיו רשעים גמורים.

התביעות על היסורים שעם ישראל עובר צריכות להיות מופנות לעצמנו. אנו צריכים לרצות את הגאולה, להשתוקק אליה, לעורר כיסופים לגאולה. אז יפתחו העיניים והלב, לקבל את השפע האלוקי העצום של התקופה הזו.
גדולי ישראל לימדו אותנו שאנו בתקופה של גאולה. הגאולה באה בחסד וברחמים, הרבה מעבר למה שמגיע לנו. אמנם יש קשיים, אבל התהליך הכללי הוא של חסד ורחמים עצומים.

השבוע התגלה שאנשי "המוסד" הוציאו מאיראן חצי טון של מסמכי הגרעין הסודיים שלהם. זה דבר מדהים שקשה להכיל אותו. גילוי של אור גדול. אילולא היו מיד מצמצמים את האור הגדול ומתחילים לדון בקטנות בהקשר הפוליטי הקטנוני, לא היינו יכולים להכיל את האור.

שאלתי את עצמי, היכן רמוז אירוע זה בפרשה?
נאמר (ויקרא כ"ה, י'):

וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

מפרש רש"י:

אמר ר' יהודה: מהו לשון "דרור", כמדייר בי דיירא ומסחר בכל מדינה וכו', שדר בכל מקום שהוא רוצה ואינו ברשות אחרים.

"דרור" הוא ביטוי לאדם שיכול לדור בכל מקום. הוא ברשות עצמו ולא ברשות אחרים.
הרש"ר הירש על המילה "דרור" מביא מקורות רבים מדברי חז"ל, ועל פיהם מבאר כי "דרור" פירושו חיים בצורה הטבעית של האדם. האדם שחי "בבית כבשדה", שהתנהגותו לא משתנה ממקום למקום, מסביבה לסביבה, הוא אדם של "דרור".
בחיי הישיבה, "דרור" הוא היכולת לחיות בישיבה כמו בבית, ובבית כמו בישיבה. כאשר אדם חי את מה שהוא – אין הבדל בהתנהגותו במקומות שונים.

זה גם מה שהתגלה בפעולה הנועזת ששמענו עליה השבוע. המחשבה שיש אפשרות כזו – לקחת ממדינה את המסמכים הסודיים שהיא שומרת עליהם מכל משמר – היא מחשבה מדהימה. אין ספק שמדובר באנשים מדהימים, עם אומץ ותעוזה. הם "צפור דרור", יכולים לדור בכל מקום שרוצים, מסתובבים בכל מקום בעולם כאילו זה המקום שלהם, בחופשיות ובלי פחד.

כך היא מדינת ישראל, שבחסדי ה' מסובבת את כל העולם, על אף קוטנה. הנס הגדול הוא, שהדברים האלה באים בדרך הטבע. אנו יכולים לשער שיש סיפורי חסידים כיצד הוציאו מסמכים מאוצרו של הפריץ, על ידי מלאכים ומופתים. כאן נעשה אותו דבר – אבל בדרך הטבע, וזה הנס הגדול. בארץ ישראל הכל מופיע מלובש בלבושי הטבע, ובכל זאת מצליחים להגיע לדברים אדירים.

אנו צריכים להיות ראויים למציאות הגדולה שאנו חיים בה. לא להיות חלק מהמסך שמסתיר את האור, אלא חלק מהאור.
זוהי זכות עצומה לחיות בדור כזה, ואנו צריכים לפתוח את הלב, לרצות את הגאולה ואת הקב"ה. ואז נזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

ניתן לקבל את השיחה במייל בכל שבוע, בלי נדר, על ידי משלוח בקשה ל: metavhaaretz@gmail.com.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן