לחיות עם פרשת השבוע – היום הזה

הרב יהושע ויצמן
י״ח באלול ה׳תשע״ב
 
05/09/2012

פרשת שבוע
לחיות עם פרשת השבוע – היום הזה

המדרש בשיחה זו נלמד גם בכללי הלימוד המופיעים באתר "דרכי לימוד מדרש". מאמר זה מבוסס על הכלל מסידור שנחלק.

בשבוע שעבר, למדנו את המשמעויות השונות של היציאה, שהתורה קיפלה בפתיחתה של פרשת "כי תצא".
מפרשת "כי תבא", ניתן ללמוד על הצד המקביל של משמעות הביאה והכניסה לארץ.

פרשתנו פותחת במצוות מקרא ביכורים ווידוי מעשר. חז"ל רואים אותם במובן מסוים כיחידה אחת, העומדת בסמיכות עניינים לנאמר לאחר מכן (דברים כ"ו, ט"ז):

הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ

על פי הסמיכות הזו, דורשים חז"ל דרשה מרגשת (תנחומא (בובר) כי תבא, ב-ג):

"היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות" וגו'.
מה כתיב למעלה מן הענין? " השקיפה ממעון קדשך", אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא: כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות! אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל, ועמד באמצע השדה, ומבקש רחמים על עצמו, ועל ישראל, ועל ארץ ישראל, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה.
מהו "היום הזה" ? וכי עד עכשיו לא צוה הקדוש ברוך הוא לישראל? והלא אותה שנה שנת הארבעים הייתה! שנאמר "ויהי בארבעים שנה" וגו' (דברים א ג), ומה תלמוד לומר "היום הזה"? אלא כך אמר משה לישראל, בכל יום ויום תהא חביבה עליכם התורה, כאילו קבלת אותה היום הזה מהר סיני. וכתיב במקום אחר והודעתם לבניך וגו' (דברים,ד,ט), וכתיב יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך וגו' (שם,שם,י).

מפליאה היא גודל חיבתם ומעלתם של עושי רצונו. האדם המקיים את המצוות ומבקש קרבת אלוקים, נתנה לו המתנה להתפלל ולבקש לזכות בשפע האלוקי כתוצאה ישירה וצמודה למעשיו- "אינני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה".

דברי חז"ל הללו, מבוססים על אחת מן המידות בהן האגדה נדרשת (מדה י"א): "סידור שנחלק".
מפרשי המדרש מבארים, שהכוונה היא לפסוק העולה לכאן ולכאן. כאשר יש פסוק אחד, אשר ניתן לראות בו הן כסיום העניין הקודם והן כתחילת העניין הבא- הרי הוא נדרש במידה זו. אף כאן, "היום הזה"- מחובר לעבר ולעתיד. אותה תורה אשר כבר ניתנה לעם ישראל לפני ארבעים שנה, מקבלת פנים חדשות ורעננות לקראת הכניסה לארץ. היום הזה, הוא תוצאה של שמירת המצוות של האדם בפרט ושל התהליך הרוחני שכלל ישראל עבר עד בואו לארץ. מאידך, היום הזה גם משקיף אל המחר- אל הציפייה לפירות העתידיים של ברכת ה' ורחמיו, הן ביחס לאדם הפרטי והן ביחס כלל ישראל: "וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו".
דרכנו לבקש אחר הקשר העמוק בין המידה בה נדרשת הפרשה (הן במידות של מדרשי האגדה והן במידות של מדרשי ההלכה) לנושא בו עוסקת הפרשה. נראה שבמקרה הזה, הקשר למידה הוא ברור.
התורה וקיום המצוות (וכפי שנאמר קודם לכן: "עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי") הן של הפרט והן של הכלל, הם המהוות את המקור השורשי שממנו צמח "היום הזה". יחד עם זאת, יש באותו היום עצמו – וכהמשך ישיר היונק מן העבר- גם מבט להתחדשותה של תורה, והשפעת ברכת ה' על עמו הנולדת כתוצאה ישירה מכך.

תשומת לב מיוחדת ומרגשת לדברי המדרש, שמעתי מהרב שוגרמן שליט"א (ראש ישיבת הגולן), על כך שהאדם מבקש רחמים על ארץ ישראל. המדרש מפריד פה בין עם ישראל לארץ ישראל. המדרש מדגיש שלארץ ישראל, יש חיות עצמאית (דבר הבא לידי ביטוי בעניינים רבים- הארץ מקיאה עובדי ע"ז, איננה סובלת עריות ושפיכות דמים וכד'). גם לארץ יש נשמה, וגם היא כואבת כאשר חלילה נקרעים ממנה חבלי ארץ ונמסרים ביד שונאי ישראל. הארץ נותנת את פירותיה בשמחה ובאהבה כאשר נוחליה הם יראי ה' עם קרובו, ומצטערת וסובלת כאשר אכזרים ורשעים הם היושבים בה. חז"ל מלמדים אותנו שאף כלפי הארץ עלינו לפתח רגש של רחמנות.

המילה "היום", אשר היא כאמור המילה המשותפת בסידור שנחלק כפי שדרשו חז"ל, מופיעה בנוסף עוד פעמים רבות בפרשתנו: "היום הזה נהיית לעם", "את ה' האמרת היום", "וה' האמירך היום…" ועוד. מהו אותו יום אשר התורה מדגישה כ"כ? אור-החיים הקדוש, הדגיש שהדברים מוסבים על הכניסה לארץ:

ואמר להם משה, כי הן היום מצוה אותם לעשות החוקים האלה שהם בכורים ומעשרות שעד היום נצטוו ללמוד דיניהם לבד, והיום הזה מצוה אותם לעשות כי הגיעו לארץ.

אותו יום, בו עם ישראל נכנס לארץ, הוא היום בו הוא מתחייב במצוות חדשות ומקבל על עצמו את התפקיד הגדול של הופעת התורה בשלמותה, מתוך קיום כל מצוותיה. רק אז, עם ישראל מופיע במלא קומתו הרוחנית- "היום הזה נהיית לעם". הכניסה לארץ, קשורה גם לרמה גבוהה יותר של קרבת אלוקים: "ה' האמירך היום", וכפי שמבאר אור-החיים הקדוש בהמשך דבריו:

אומרו היום, יתבאר על דרך אומרם ז"ל (כתובות ק"י ע"ב) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה. והוא אומרו את ה' האמרת היום…כיון שהיו בארץ המקודשת.

היום הזה, של הכניסה לארץ, הוא תוצר של תהליך היסטורי ארוך. התאנה שהאדם מביא משדהו לעזרה, היא לא רק פרי יבולו. היא למעשה פרי של תהליך ממושך שהחל עוד ב "ארמי אובד אבי". מכח ההישענות על אותו עבר, ניתנת לבאי הארץ, האפשרות לבקש את הופעת ההשגחה האלוקית במציאות ההווה.

הדברים הולמים מאוד את דורנו. איננו באים להמציא תורה חדשה, אלא אנו יונקים ושותים בצמא את דברי רבותינו. מאידך, לא ניתן להתעלם מן האתגרים החדשים הנקראים לפתחנו. עלינו לחוש את מעבר הדורות. יש לנו תפקיד גדול להמשכיותה של תורה והופעתה כראוי בדורנו. אנו פרי חדש, של דור חדש הזוכה לשוב אל אותו "היום הזה נהיית לעם" ואל "ה' האמירך היום". לצד דור חדש ואתגרים חדשים, שבים אנו למקור החיים הישראלי בארצנו הקדושה- אל המקומות בהם דרכו אבותינו ובהם נתנבאו נביאינו. השילוב בין השניים, הוא אשר יתן לנו בע"ה את הכח להופיע את קומתו הרוחנית השלמה של עם ישראל בארץ ישראל לדורות עולם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן