למען השם
ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם1.
מפסוק זה אנו למדים על החיוב לקדש את השם ועל האיסור לחלל את השם.
א. "את שם קדשי"
המהרש"ל, בביאורו למצות חילול ה' בסמ"ג2 שואל:
יש מקשים, למה תלה עיקר עוון החילול במילת השם יותר משאר עבירות, ולמה לא אמר "לא תחללו אותי"?
ועונה המהרש"ל:
ונראה לי שהוא יתעלה לא קפיד אלא אמעלת (= על מעלת) ישראל שלא יצא עליהם שום דופי וקלון, כי הם תלויים בשמו יתברך וזה מה שתיקנו בתפילת ראש השנה "ושמנו קראת בשמך", ויש להם סעד מן המקרא "ומה תעשה לשמך הגדול", כדאיתא בירושלמי.
כלומר, חילול השם הוא חילול עם ישראל שנקרא בשמו של הקב"ה, ומכאן ניתן לומר שקידוש השם הוא כבודו וגדולתו של עם ישראל.
ניתן להרחיב את דברי המהרש"ל לדברים נוספים שנקראו בשמו של הקב"ה – ארץ ישראל, כמו שנאמר "כי שמך נקרא על עירך ועל עמך"3. וכן התורה, כמו שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקינו" ומכאן למדו לברכת התורה, הנקראת שמו של הקב"ה4.
שלושה דברים אלו, התורה, העם והארץ, שנקראו בשמו של הקב"ה, יש לנו חיוב להגדילם ולרוממם, וחלילה לנו מלחללם ולהשפילם.
יתר על כן, מצוות קידוש ה' כוללת חיוב למסור את הנפש על קידוש שמו יתברך במקרים מסוימים.
ואכן, בשלושת הדברים האלו מצאנו חיוב למסור את הנפש.
על עם ישראל, כותב הרב קוק זצ"ל5, כי על הצלת כלל ישראל יש על היחיד למסור את נפשו.
על ארץ ישראל, כותב ה"מנחת חינוך"6:
מצוה זו (של מלחמת שבעת עממין) התורה ציוותה ללחום עמהם, וידוע דהתורה לא תסמוך דיניה על הנס, כמובא ברמב"ן (במדבר ה', כ') ובדרך העולם נהרגים משני הצדדים בעת מלחמה, אם כן חזינן דהתורה גזרה ללחום עמהם אף דהיא סכנה…
כלומר, במלחמה נגד אויבים (וכן בכל מלחמת מצווה כגון כיבוש ארץ ישראל) יש לעשות את כל הדרוש אף שיש בכך סכנה ומסירות נפש.
על התורה נצטוינו למסור את נפשנו על שלוש העברות החמורות, ובשעת השמד אף על כל התורה כולה.
מהי משמעות החיוב של מסירות הנפש?
העובדה שישנם ערכים שמקריבים למענם אף את החיים, נותנת משמעות לחיים עצמם. החיים אינם סתם תקופת זמן שחולפת על האדם. יש לחיים מטרה, ישנם כיוון ותכלית שאנו צריכים לשאוף אליהם, והם עומדים מעל החיים. אין החיים מסתכמים רק במה שנראה לעיניים ונתפס על ידינו. החיים הם חלק ממערכת גדולה ועליונה, ועל כן ישנם פעמים שאנו נדרשים להקריב אף את החיים עצמם למען ערכים העומדים ממעל להם.
בימים אלה, של עת מבחן לכבודו של עם ישראל, עלינו לחזק ולהתחזק, להגדיל את כבודו ועוצמתו של עם ישראל, ומתוך כך כבודה של ארץ ישראל וכבוד התורה, ויתקיים בנו הכתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"7.
ב. קל וחומר מצפרדעים
דרשו חז"ל בגמרא8:
עוד זו דרש תודוס איש רומי: מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש – נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים, ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם כתיב בהו (שמות ז') 'ובאו ועלו בביתך וגו' ובתנוריך ובמשארותיך'. אימתי משארות מצויות אצל תנור – הוי אומר בשעה שהתנור חם, אנו שמצווין על קדושת השם – על אחת כמה וכמה.
שאלת הגמרא תמוהה, הרי ישנו חיוב למסור את הנפש על קידוש ה', ומה פירוש השאלה "מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן"?
הסבירו התוספות במקום9, שהשאלה היא מדוע לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם ומסרו נפשם ולא השתחוו לצלם.
תשובת הגמרא היא שהם למדו מן הצפרדעים, שאע"פ שהתנורים היו חמים, נכנסו לתנור ולא ברחו ממנו, אף על פי שכל צפרדע וצפרדע יכולה היתה לבחור במקום אחר ולא להיות בתנור החם, בכל זאת לא נרתעו הצפרדעים ונכנסו לתוך התנורים כדי לקיים את מצות הבורא ולקדש את השם.
כיצד ניתן ללמוד מן הצפרדעים, הרי לצפרדעים אין בחירה וכיצד ניתן להשוותן לחנניה מישאל ועזריה שבבחירתם הכניסו עצמם לסכנת מוות?
ננסה לענות על כך על פי דברים שכתב פרופסור אהרון קציר הי"ד בספרו "בכור המהפכה המדעית"10:
כשמחנות נמלים לבנות נתקלים במסעותיהם במכשולי אש, מטילות עצמן רבבות נמלים אל תוך הלהבות ומכבות אותן בגופן כדי לפרוץ דרך למחנה כולו. אולם התנהגות זו אינה בגדר מעשה גבורה עליון של אידיאליסט, אלא תגובה אוטומטית של מכונה קטנה, אשר פעולותיה נקבעות על ידי גורמי התורשה. כולנו נסכים, שאין ליחס לה לנמלה תכונות מוסריות, מאחר שאין היא יכולה להחליט על פעולתה בדרך של בחירה חופשית ושיפוט עצמי.
העובדה שהנמלים אינן בוחרות להיכנס לאש אלא עושות זאת מטבע בריאתן מלמדת אותנו כי המושג של מסירות נפש למען כלל, הוא דבר המונח בעצם יצירת העולם. כך נברא העולם, שהערך של הכלל ומסירות הנפש למענו מוטבעים בו.
זה מה שלמדו מן הצפרדעים. העובדה שהצפרדעים לא ברחו מן האש שבתנור לימדה את חנניה מישאל ועזריה כי בעצם הבריאה טמונה השאיפה לעשות את רצון ה' גם במחיר חייו של האדם. לכן לא ברחו חנניה מישאל ועזריה, אלא נשארו במקומם, והוציאו אל הפועל את תכונת מסירות הנפש הטבועה בהם מבראשית.
1 כ"ב, ל"ב.
2 ספר מצוות גדול, ל"ת ב'.
3 דניאל ט', י"ט.
4 ברכות כ"א ע"א.
5 משפט כהן סימן קמ"ב – קמ"ד.
6 מצוה תכ"ה.
7 דברים כ"ח, י'.
8 פסחים נ"ג ע"ב.
9 ד"ה "מה ראוי", שיטת ר"י.
10 עמ' 86.