לעמוד הראשי לעמוד הראשי על חשיבות לימוד המצוות כללי לימוד דוגמאות ממצוות הפרשה פרסומים על המצוות צור קשר לאתר ישיבת מעלות

    מצוה ברה - חלק ב'



    חלק זה עוסק במצוות המקדש, כליו ועובדיו (מצוות כ'-ל"ח).

    גדול הוא התלמוד שבכחו להביא לידי מעשה, לקיום מצוות המקדש בפועל במהרה בימינו בבנין בית המקדש.
    יתן ה' שדברי הספר הזה יעצימו את שאיפותינו, ויתרמו תרומתם לצפיה לישועה שתהא בקרוב בימינו.

    (מתוך ההקדמה)


    לפירוט העניינים המתבארים בספר לחץ כאן

    מחיר הספר: 40 ש"ח (+ 10 ש"ח תוספת משלוח).

    ניתן להזמין את הספר במשרדי ישיבת מעלות או בטופס זה





    לחץ כאן למידע על ספרים נוספים בהוצאת ישיבת מעלות









    העניינים המתבארים בספר

    מצוה כ - בנין בית הבחירה
    מצוה כא - מורא מקדש
    מצוה כב - שמירת המקדש
    מצוה כג - עבודת הלויים
    מצוה כד - קידוש ידים ורגלים
    מצוה כה - הדלקת המנורה
    מצוה כו - ברכת כהנים
    מצוה כז - לחם הפנים
    מצוה כח - קטֹרת
    מצוה כט - אש תמיד
    מצוה ל - תרומת הדשן
    מצוה לא - שילוח טמאים
    מצוה לב - "וקדשתו"
    מצוה לג - בגדי כהונה
    מצוה לד - נשיאת הארון
    מצוה לה - שמן המשחה
    מצוה לו - משמרות הכהנים
    מצוה לז - "לה יטמא"
    מצוה לח - בתולה לכהן גדול




    מצוה כ - בנין בית הבחירה

    בית עבודה ובית לה': אלו שמות נתן הרמב"ם למקדש בספר המצוות ובי"ד החזקה. מהי משמעות שמות אלו ומדוע לא קראו "מקדש" כלשון הכתוב.
    בית המקדש ובית הבחירה: מקדש הוא לשון תורה ובית הבחירה הוא לשון חכמים. במנין הקצר קראו בית הבחירה וברמזים מקדש. בהלכות בית הבחירה קראו בשם מקדש ובהלכות מלכים קראו בית הבחירה. גם המקור בפסוקים שונה. חלוקת המצוות בי"ד החזקה ובמורה נבוכים ומשמעות ההבדלים ביניהם. "מקדש" של ספר שמות, ו"בית הבחירה" של ספר דברים. שתי בחינות לבית המקדש, בית במקום אשר יבחר ה' ובית עבודה. ביאור לשונות הרמב"ם לאור הבחינות השונות של בית המקדש.
    המשכן ובית המקדש: משמעות ההסטוריה של המשכנים עד לבית המקדש. מדוע הביאם הרמב"ם בתחילת הלכותיו.
    המקדש וכליו: שיטת הרמב"ם ושיטת הרמב"ן. לרמב"ם המקדש וכליו כאדם ואיבריו, ולרמב"ן אין הכלים חלק מן הבית אלא חלק מעבודת הבית. לרמב"ן מקור קדושת המשכן והמקדש הוא הר סיני, ולרמב"ם מקור הקדושה במקום עצמו. המקדש מקודש מכח קדושת הר המוריה. למחלוקת זו השלכות נוספות מלבד מנין המצוות. האם התורה ממשיכה במקדש להיות ניזונית מן השמים - כדעת הרמב"ן, או שמעמד הר סיני הוא חד פעמי ומוחלט הוא ש"לא בשמים היא" - כדעת הרמב"ם. גישותיהם השונות של הרמב"ם והרמב"ן לאיחור בבנית המקדש אף הן נובעות ממחלוקת זו. מקומו של הארון במנין המצוות - מחלוקת נוספת הנובעת משיטתם במקור קדושת המקדש. שני דינים במזבח, מקום כפרה מראשית הבריאה וחלק מן המקדש.
    מקדש מעט - בית המקדש ובית הכנסת: קדושת בית הכנסת מן התורה ונרמזת בביטוי "מקדשיכם" שבתורה. ביאור שיטת הרמב"ם בבחינות השונות של קדושת בית הכנסת. ביאור שיטת הרמב"ן הסובר שאין קדושה בבית הכנסת. אין הוא תשמישי קדושה אלא תשמישי מצוה. מורא מקדש ומורא בית הכנסת וההבדל ביניהם.




    מצוה כא - מורא מקדש

    מורא בית המקדש: הוא בחינת "בבית אלהים נהלך ברגש", שהוא מצות הלב, ולא כיראת ה' שהיא בדעתו של אדם. עיקר המורא שייך לבית המקדש. הר הבית משתייך למצוה מצד שהוא הדרך המוליכה אל בית המקדש. כשחרב הבית המורא הוא מפני שבעבר היה במקום זה בית, ואף בעתיד יהיה.
    לא מן המקדש אתה ירא: סיבת מורא מקדש היא מורא שמים. מורא מקדש נלמד משמירת שבת שאף היא ממדת היראה. כשם שלא מן השבת אתה ירא אלא ממי שצוה על השבת, אף במקדש כן.




    מצוה כב - שמירת המקדש

    מקורות המצוה: שלושה פסוקים שהם שלוש בחינות בשמירת המקדש. כהנים מצד עבודה, לויים מצד שמירה מזרים וישראל על ידי הכהנים והלויים מחוייבים בכבוד המקדש.
    הגדרת המצוה: יש שמירה סביב המקדש ויש גם צורך בשמירה תמיד. "סביב" שייך ללויים ו"תמיד" שייך לכהנים. מכאן השינויים בהגדרת המצוה במניינים השונים. בכך מתבארת הלשון בי"ד החזקה "שמירת המקדש מצות עשה".
    עבודת השמירה: עבודת הכהנים נעשית בפנים ושירות הלויים נעשה בחוץ. שוערים ומשוררים אלו עבודות מיוחדות, ואילו השמירה שייכת לכולם.
    מורא וכבוד: המקדש - כמו קוב"ה וכמו אב ואם ותלמידי חכמים - יש בו מצות מורא ויש בו מצות כבוד. השמירה היא כבוד המקדש.
    דין מורא וכבוד בזמן הזה: נראה, לא להלכה ולא למעשה, שאין המצוה נוהגת בזמן הזה.




    מצוה כג - עבודת הלויים

    ההגדרות השונות למצוה במנייני המצוות: שינויי ההגדרות למצות עבודת הלויים מלמדים על דגשים שונים למצוה. הגדרת ספר המצוות מדגישה את שבט הלוי, הגדרת המנין הקצר מדגישה את "איש לוי", וברמזי המצוות מודגשת העבודה.
    מקורות המצוה: ההוכחה שעבודת הלויים חובתם היא מכל מקום. רק לוי שאינו מקבל עליו עבודות הלויה בשלמות אין לו חלק בלויה. שבט לוי נבחר על ידי הקב"ה לעבודתם, וזו היא סגולתם. יש אפשרות לכל אחד לבחור להיות בבחינת שבט לוי.
    סגולה ובחירה: הקב"ה בחר בלויים ומכאן סגולתם המיוחדת. יחד עם זה עליהם לבחור ולקבל על עצמם את עבודת הלויים.
    ספר המצוות והי"ד החזקה: בספר המצוות עבודת הלויים היא המשך לבית הבחירה ועניינה הוא רוממות הבית. בי"ד החזקה נמצאת מצות עבודת הלויים בהלכות כלי המקדש והעובדים בו ובאה מצד הלויים וחובתם.




    מצוה כד - קידוש ידים ורגלים

    ההגדרות השונות למצוה: הגדרות המצוה מלמדות על חיוב בקידוש ידים ורגלים בזמן - בשעת עבודה, במקום - בכניסה להיכל, ובאדם - בכהן העובד. החידוש בקידוש ב"שעת עבודה" הוא שהמצוה מתחדשת בכל יום, והוא מובלט במיוחד ביחס למצות לבישת הבגדים.
    לשון תורה ולשון חכמים: לשון התורה "ורחצו" ולשון חכמים "קידוש". שינוי הלשון מלמדנו על תכלית המצוה. הידים והרגלים הן כלי המעשה והן מקיפות את האדם מלמעלה - מן הראש - ועד למטה.
    ממלכת כהנים וגוי קדוש: "נטילת ידים" היא המשך לקידוש ידים ורגלים.
    מצות הכיור: האם מצוה לקדש מן הכיור או שאינו מצוה.
    כהן העובד: הדעות השונות על חיוב בקידוש בכניסה ריקנית למקדש ללא עבודה.




    מצוה כה - הדלקת המנורה

    שתי הגדרות קצרות למצוה: שתי ההגדרות במניינים הקצרים שבריש הי"ד החזקה נובעות מהשתייכותה של המצוה. בספר המצוות היא בתוך קבוצת מצוות המקדש, ובי"ד החזקה היא בתוך המצוות התמידיות בכל יום.
    שלושה גדרים בהדלקת המנורה: יש במנורה ג' גדרים, בחינת עולם שנה נפש. המקום - נרות המקדש, הזמן - להדליק בכל יום והאדם - עבודת הכהנים.
    "לערוך נרות במקדש": המנורה היא חלק מצורת הבית.
    "בהיטיבו את הנרות": עבודת נרות המקדש היא מגדרי עבודה. היחס בין הדישון וההטבה לבין ההדלקה. דיוקים בלשון הרמב"ם וביאורם. "הדלקה לאו עבודה" - ביאור ביטוי תמוה זה ומשמעותו העמוקה. הדישון - עבודת סילוק. "הדלקת הנרות היא הטבתם" - ביאור לשון הרמב"ם.
    "להעלות נר תמיד": המצוה וזמנה בפסוקים. "נר תמיד" - ללא הפסקה. "מערב עד בקר" - שיעור השמן למנורה. שיטת רש"י ושיטת הרמב"ם בנר תמיד. נר מערבי - "אש תמיד" ו"נר תמיד". "בקר" ו"בין הערבים" - שני חלקים למצוה אחת.
    ממלכת כהנים וגוי קדוש: רישומה של המצוה פועל גם על כלל ישראל בנרות חנוכה.




    מצוה כו - ברכת כהנים

    עבודה ותפילה: בספר המצוות ברכת כהנים נמצאת בקבוצת מצוות המקדש, ובי"ד החזקה בהלכות תפילה. יש בברכת כהנים שייכות וזיקה לעבודה במקדש, ויחד עם זה היא חלק מהתפילה.
    ברכה ותפילה: מקומה של ברכת כהנים בתוך התפילה. כשם שתפילה בכל יום כך ברכת כהנים בכל יום.
    ברכת שלום: ברכת "שים שלום" - המשך לברכת כהנים.
    הכהנים והעם: חלקם של ישראל במצות ברכת כהנים. "פנים כנגד פנים" - ישראל מול הכהנים.
    "כה תברכו": הדרשות השונות לביטוי זה בתורה.
    שיטת בה"ג: דרכו המיוחדת של בה"ג במקומה של ברכת כהנים בתוך תרי"ג המצוות.




    מצוה כז - לחם הפנים

    לשון הרמב"ם בספר המצוות: "שצונו להשים לחם הפנים", ולא שנצטוו הכהנים. מקור המצוה בפסוקים שונה ממקום למקום בדברי הרמב"ם. שני פנים ללחם הפנים ומקורם בשתי פרשיות בהן נאמרה מצוה זו.
    שלוש הגדרות למצות לחם הפנים: שלושה עניינים ללחם הפנים המתבטאים בהגדרות שונות למצוה. "תמיד", "בכל שבת", "לעשות לחם הפנים".
    השלחן, הלחם ושבעת ימי המילואים: השלחן והלחם - מה עיקר ומה טפל? "לחם התמיד" ו"לחמו של שלחן". "רזא דהאי שלחן".
    חלוקת לחם הפנים: משמר הנכנס ומשמר ויוצא ולחם הפנים.
    שמותיו של הלחם: שלושה שמות יש ללחם: לחם הפנים, לחם התמיד ולחם. משמעות השמות.




    מצוה כח - קטֹרת

    "נצטוו הכהנים": במצוות שהציווי בהן לכהנים המעשה הוא העיקר, ובמצוות שהציווי הוא לכלל ישראל - התוצאה עיקר.
    עשיית הקטורת: במנין המצוות תכלית המצוה קובעת את שם המצוה והגדרתה. בהלכה גם העשיה המפורטת בתורה חלק מן הענין, ואף היא נקראת מצות עשה, ויש לה הלכות מיוחדות. מקומה של מצוה זו בשתי קבוצות הלכות: מעשה ההקטרה שייך להלכות כלי המקדש והעובדים בו, וההקטרה שייכת להלכות תמידין ומוספין. הקטורת נעשית בכל שנה וזה קובע את צורתה.
    זמנו של זה לא כזמנו של זה: הקטרת בוקר וערב נמנית במצוה אחת לשיטת הרמב"ם. לשיטת רמב"ן הן שתי מצוות וזו שיטתו גם בתמידין ובקריאת שמע.




    מצוה כט - אש תמיד

    "אש תמיד תוקד": פסוק זה הוא המקור למצוה. עניינו הוא המערכה השלישית שהיא לקיום מצות האש.
    "אש תמיד": שני דינים באש על המזבח: שרפת קדשים ומצות קיום האש. בשרפת קדשים האש היא אש שמכלה ומתכלה בעצמה. אש התמיד כשמה "לא תכבה".
    "העצים אשר על האש אשר על המזבח" - ההגדרות השונות למצוה: בכל מנין הגדיר הרמב"ם את המצוה בצורה המתאימה לאותו מנין, ועל כן יש שינויים בהגדרת המצוה ממנין למנין.
    אש המזבח: יש אש על המזבח ויש אש המזבח, שכביכול היא חלק ממנו.
    אש מן ההדיוט: שתי בחינות יש באש מן ההדיוט הנוספת על אש מן השמים. גם הצמאון הבוער והלוהט לדעת ה', צריך שתי בחינות של חיבור.




    מצוה ל - תרומת הדשן

    הגדרת המצוה: לשונות הרמב"ם במצוה זו מעוררים למחשבה על חידושה המיוחד של המצוה: הטיפול בפסולת אף הוא למצוה יחשב. חידוש זה מיוחד לקודש, המחבר את כל הקשור אליו אל הקודש.
    "מעל המזבח" ו"בכל יום": הסרת הדשן היא מדיני המזבח, ושייכת גם לעבודת הקרבנות. משמעות עמוקה יש לשני גדרים אלו.
    הרמה והוצאה: הרמת הדשן היא עבודה והוצאתו לחוץ אינה עבודה. יש לכך השלכות גם על הבגדים בהם לבוש הכהן בעשייתו מלאכות אלו. תרומת הדשן היא "עבודת מתנה" או "עבודת סילוק". הנפקא מינה לשינוי בגדים.
    זמנה של תרומת הדשן: האם המצוה חלה ביום או גם בלילה. לשונות הרמב"ם בשינוי מלשון המשנה.




    מצוה לא - שילוח טמאים

    דין שילוח טמאים ממחנה שכינה: שלש מחנות יש, וכל טמא לפי חומרת טומאתו משתלח רחוק יותר ממחנה שכינה. אין דין עצמי למחנה לויה ולמחנה ישראל.
    הלכות בית הבחירה והלכות ביאת המקדש: בשתי הלכות אלו הביא הרמב"ם דין שילוח טמאים. בהל' בית הבחירה שילוח טמאים הוא מצד מורא מקדש, ובהל' ביאת המקדש הוא מצד ריחוק הטומאה מהמקדש שלא לטמאו. במדרשי תנאים מבוארות שתי בחינות אלו. בספרי זוטא מקור להל' בית הבחירה ובספרי מקור להל' ביאת המקדש. הבחינה העצמית לכל מחנה ומחנה מתבארת בהל' בית הבחירה, והבחינה המשותפת זו למעלה מזו מתבארת בהל' ביאת המקדש. שתי בחינות אלו שייכות לעצם המושג "קדושה", ולכן מופיעות גם בקדושת הזמן. משמעותן של שתי בחינות אלו ל"שני דינים" במצות שילוח טמאים. במשנת תנאים גם מתבאר שבמצוה זו יש חלק ליחידים והוא מצד מורא מקדש, ויש חלק לציבור והוא מצד ביאת המקדש.
    דין בעל קרי: יש מחלוקת אם בעל קרי משתלח או שיכול להשאר ולטבול במקום. שיטת הרמב"ם שאין צריך לשלחו.
    מחוסר כפורים: המיוחד בו שאינו מביא טומאה ואף על פי כן אינו נכנס מעזרת ישראל ולפנים, על כן סגנון ההלכה בעניינו שונה.
    מדות שהתורה נדרשת בהן: הדרשה בספרי בנויה על המדה "כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא". משמעות המדה והקשר שלה לשילוח טמאים. בספרא דרשו גם בבנין אב משני כתובים על המצוה מיד ולדורות.




    מצוה לב - "וקדשתו"

    ארבעת חלקי מצות "וקדשתו": קדושת הכהונה מתבטאת בארבעה עניינים: באיסור קדושה, דהיינו איסורי חיתון מיוחדים לכהנים, באיסור טומאה על הכהנים, בהכנתם לקרבן ובכבודם.
    מי נצטוה במצוה זו: יש חלקים בהם נצטוו ישראל ביחס לכהנים, ויש חלקים בהם נצטוו הכהנים בעצמם.
    ספר המצוות והי"ד החזקה: בספר המצוות מודגש כבוד זרע אהרן, ובי"ד החזקה מודגשת הכנתם לעבודת הקרבנות. נפקא מינה בין הדגשים השונים היא אם צריך לכבד כהן בעל כרחו או רק על פי רצונו. קדושת הכהן היא אלקית ואינו יכול לוותר עליה. דומה בחירת הכהן בישראל לבחירת ישראל באומות.
    הכהנים והלויים: יש הבדל בין מצות הלויים לעבוד לבין מצות הכהנים. המיוחד בכהנים הוא שעל ישראל להקדישם לקרבן.




    מצוה לג - בגדי כהונה

    בגדי כהונה - מצוה בפני עצמה: הבגדים לכאורה מכשירים הכהן לעבודה. אף על פי כן יש בלבישתם קיום מצוה בפני עצמה.
    ההגדרות השונות למצוה: בכל מנין הגדיר הרמב"ם את המצוה בצורה שונה. ההבדלים מתייחסים גם למי שנצטוה במצוה זו. בספר המצוות ההגדרה היא "ללבוש", ובמנין הקצר "להלביש". משמעות ההגדרות.
    הלכות כלי המקדש והעובדים בו: עניינן המיוחד של הלכות אלו בי"ד החזקה. צורת עריכת הלכות הבגדים בי"ד החזקה אינה מובנת ודורשת עיון. הביטוי "לעשות את הבגדים" אף הוא דורש בירור, השייך גם להלכות אחרות בהן השתמש הרמב"ם בסגנון דומה. הבנת המושג המיוחד "בגדי קדש" תבהיר את דרכו של הרמב"ם. חקירה אם הבגדים הם בגדי כהנים או בגדי כהונה.
    מצות עשה לעשות בגדים אלו: בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם - הבגדים עושים את הכהונה. משמעות פנימית ללבושים.
    פרשה זו לימדה לשעתה ולימדה לדורות: בגדים מתחלפים במציאות קבועה, ובגדים קבועים למציאות מתחלפת.
    בגדי כהונה שלא בשעת עבודה.




    מצוה לד - נשיאת הארון

    מקור המצוה בפסוקים: הפסוק "כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" אינו עוסק, לכאורה, בארון בלבד, ואינו עוסק אלא בבני קהת ולא בכלל הכהנים והלויים, ומקומו בפרשה אינו מורה על היותו מצוה. בכל זאת בספרי למדו דווקא מפסוק זה.
    מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן: הרמב"ן בשורש ג' חולק על התייחסותו של הרמב"ם ללאו ד"לא יעבוד עוד". מהו השורש הפנימי של מחלוקתם. הרמב"ם והרמב"ן מתייחסים לנשיאת הארון על פי שיטתם ביחס למקומו של הארון במקדש.
    מי נצטוה במצוה זו - ספר המצוות והי"ד החזקה: יש לכאורה סתירה בין הספרים אם הכהנים נצטוו בנשיאת הארון בכתף, או שזו מצוה על כלל ישראל. ביאור הדברים לשיטת הרמב"ם.




    מצוה לה - שמן המשחה

    ההגדרות השונות למצוה: האם המצוה לעשות שמן או שיהיה שמן או למשוח בשמן. המקור להגדרות השונות בפסוקים. הענין המיוחד בעשיית שמן המשחה. שמן שעשה משה רבינו משמש לדורות. תכלית השמן היא המשיחה.
    אלו דברים צריכים משיחה: משיחת כהן גדול היא עיקר המצוה, ונלוה לו גם מלך. כלים שעשה משה משיחתן מקדשתן. הגדר של כלי המקדש לדורות.
    משיחת מלך: הלכות מיוחדות למשיחת מלך. משיחת מלך הרי היא חידוש.
    כהן משוח מלחמה: הרמב"ם השמיט דינו בספר המצוות ובמנין הקצר.
    "קח לך בשמים ראש": שמן המשחה מקומו גבוה מעל גבוה. שייך הוא אל הראש.




    מצוה לו - משמרות הכהנים

    ספר המצוות והי"ד החזקה: ההבדל בין ההגדרות בספרים השונים. האם המצוה לעבוד במשמרות או שהמצוה שיעבדו כולם בשוה ברגל.
    מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן: דברי הרמב"ן במצוה זו מורכבים. פותח הוא כחולק ומסיים כמודה לדברי הרמב"ם. אף על פי כן שונה שיטתו גם למסקנה.
    משנת תנאים: שני מדרשים מבררים מצוה זו, ספרי ומשנת רבי אליעזר. הספרי מובא על ידי הרמב"ם והוא מקור שיטתו, ומשנת רבי אליעזר מובא על ידי הרמב"ן והוא מקור שיטתו.
    מנין מצוות המשמרות: רס"ג מונה שתי מצוות במשמרות, ובה"ג אינו מונה אפילו מצוה אחת.
    לשון תורה ולשון חכמים: בלשון תורה מודגש ה"חלק", ובלשון חכמים "משמר". החלק הוא זכות האכילה, והמשמר הוא חובת העבודה.




    מצוה לז - "לה יטמא"

    "שצונו שיטמאו הכהנים": מדוע מייחס הרמב"ם מצוה זו לכלל ישראל. מצוה זו מבררת את היחס למיתה.
    ספר המצוות והי"ד החזקה: בספר המצוות המצוה נמצאת בקבוצת מצוות הכהנים במקדש, ובי"ד החזקה בהלכות אבלות של גבולין. מקומה של מצות אבלות בספר שופטים.
    מקור המצוה בפסוקים: יש שינוי בין הפסוקים שהביא הרמב"ם בספר המצוות לבין הפסוקים שהביא בי"ד בחזקה. השינוי נובע מהשתייכותה של המצוה. אבלות היא דוגמא למצוה מקובלת מסיני הנרמזת בפסוקים.
    ניתנה תורה ונתחדשה הלכה: ביטוי המופיע בגמרא בענין מילה והביאו הרמב"ם בהלכות אבלות. חילוק במצוות שנאמרו קודם מתן תורה הקובע אם הן מקור להלכות שלאחר מתן תורה. אבלות מתאימה להיות מצוה שכלפיה ניתנה תורה ונתחדשה הלכה.




    מצוה לח - בתולה לכהן גדול

    "שנצטוה כהן גדול": החידוש בהגדרה זו הוא שרק הכהן הגדול נצטוה, ואין הבעולה מתחייבת באיסור זה.
    ההגדרות השונות למצוה: בספר המצוות ובמנין הקצר לא הוסיף הרמב"ם את החיוב לשאת דווקא נערה. אבל בי"ד החזקה וברמזי המצוות הדגיש את המצוה בנערה. יש חילוק בין איסורו בבעולה לבין איסורו בבוגרת. מכאן יש ללמוד על שתי בחינות בבתולים: שמירה ודרך לכריתת ברית.
    הסוגים השונים של מי שאינה "נערה בתולה": חמש המה סוגיהן: אלמנה, בעולה, בוגרת, מוכת עץ וקטנה. אף איסור אלמנה לכהן גדול יסודו באיבוד בתוליה לבעלה. דין בעולה הוא שיוציאנה בגט אפילו בעולת עצמו, אבל בוגרת ומוכת עץ לא ישא, ואם נשא הרי זה יקיים. קטנה אינה באיסור אלא רק מצוה בעלמא.
    מצות עשה ולאו הבא מכלל עשה: הרמב"ם מביא ב"עשה" ובלאו הבא מכללו את הפסוק: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח". יש פסוק נוסף: "כִּי אִם בְּתוּלָה מֵעַמָּיו יִקַּח אִשָּׁה", שנאמר אחר איסור אלמנה. דרכו של הרמב"ם בהבנת הכפילות בפסוקים.
    שלושה המה לאוין הבאים מכלל עשה באיסורי חיתון: זרע עשו עד שלושה דורות, זרע מצרי עד שלושה דורות ובעולה לכהן גדול. שני הראשונים אינם במנין העשין שכן אין כל מצוה בנישואין, מה שאין כן "והוא אשה בבתוליה יקח", שהיא מצות עשה נוסף ללאו הבא מכללה. תוקף העשה לשאת בתולה שנוי במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן.
    ספר המצוות והי"ד החזקה: בספר המצוות נמצאת המצוה בקבוצת מצוות המקדש, ובי"ד החזקה בקבוצת איסורי ביאה.